ת"א 802-08-12 ב' ואח' נ' צרונה ואח'

1. ב"כ התובעת הגיש בקשה למינוי מומחה שיקומי לתובעת. הנתבעים מתנגדים לכך.

2. עובדות הרקע

2.1 התובעת, ילידת 1949, נחבלה מפגיעת רכב ביום 19.11.10, כאשר חצתה את הכביש. התובעת הגיעה למרפאה בקופת החולים והתלוננה על כאבים בזרוע ומרפק שמאל ובשוק שמאל. בבדיקה גופנית נמצאה רגישות בכתף שמאל, צויין כי מתהלכת חופשי, ובברך שמאל נמצאה המטומה ורגישות ללא ממצאים אחרים. התובעת הופנתה למיון, ואובחן שבר מרוסק בצוואר זרוע שמאל. לאחר כשלושה שבועות אובחנו שברים בזיזים רוחביים של חוליה בגב ובאגן. התובעת נותחה לקבוע השבר בזרוע אך מצבה לא הוטב. כשנה לאחר מכן עברה ניתוח נוסף בראש ההומרוס.

2.2לאחר התאונה ולאחר הניתוח התהלכה התובעת והיתה ניידת. היום מרותקת התובעת לכסא גלגלים . התובעת נבדקה על ידי אורטופד (פרופ' רופמן) אשר קבע נכות אורטופדית בגין הגבלת התנועות במפרק הכתף בדרגה של 30%. לגבי השבר בחוליה ובאגן נקבע כי אלו לא נראים בצילומים וגם לא הותירו הגבלת תנועה. האורטופד סבור כי העובדה שהתובעת יושבת בכסא גלגלים נובעת מירידה קוגנטיבית על רקע פסיכיאטרי.

2.3 התובעת נבדקה על ידי מומחה לפסיכיאטריה, פרופ' קליין, אשר מצא כי מצבה הנפשי של התובעת מאז התאונה ועד לבדיקתה מהווה שינוי בולט ביחס למצבה קודם לתאונה ולכן ראה במצבה משום תוצאה של שינויים רגשיים והתנהגותיים על רקע תגובת הסתגלות מתמשכת עם תסמיני דכאון וחרדה המלווים בנסיגה תפקודית בולטת ושינויים קוגנטיבים משניים. המומחה העריך את נכותה הנפשית של התובעת כ-60%.

3. ב"כ התובעת טוען כי התובעת מרותקת היום לכסא גלגלים ונזקקת לסיוע צמוד בכל פעולות היום יום והיא נזקקת לצרכים שיקומיים וטיפוליים ולעזרים רפואיים וסיעודיים. הנתבעים מתנגדים לבקשה וסבורים כי ברוח הפסיקה הקיימת, בשלב זה אין למנות מומחה שיקומי.

4. דיון

4.1 הכלל הוא כי אין למנות מומחה שיקומי כדבר שבשגרה. הפרקטיקה המקובלת כי מינוי מומחה כזה יהיה רק לאחר חקירתו של המומחה הרגיל ורק אם יעלה צורך אמיתי בהתייחסות נוספת בתחום השיקום. (ראו לעניין זה רע"א 5337/05 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' ועקנין (2.2.05) כב' הש' ריבלין).

הצורך במינוי מומחה שיקומי ועיתוי מינויו הוא תלוי נסיבות ספציפיות, אך מקובל במיוחד בפגיעה רב מערכתית כשרק ההתייחסות למכלול הנכויות והמגבלות יתנו את התשובה למידת השפעת התאונה על הנפגע.

4.2 במקרה כאן לתובעת נכות אורטופדית בשל מגבלת תנועה במפרק הכתף בדרגה של 30%. כמו כן יש לתובעת נכות נפשית, שמשפיעה על התנהלותה . אין מדובר בפגיעה רב מערכתית המורכבת מנכויות רבות. עוד אציין כי בשלב זה התמונה הראייתית איננה מלאה.

ראו לעניין זה רע"א 4102/12 צברי נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב (ה"פול") (2.9.12) כב' השופט זילברטל -

"קיימים מקרים בהם רק לאחר שהתמונה הראייתית המלאה נפרשת לנגד עיני בית המשפט, יש בידיו כלים טובים יותר להעריך את הצורך האמיתי במינוי מומחה שיקומי. הדברים הובהרו גם בספרו של א' ריבלין, תאונת הדרכים – תחולת החוק, סדרי דין וחישוב הפיצויים, מהדורה רביעית, 2012, עמ' 679-678, כדלהלן:

"הצורך במינוי מומחה בתחום השיקום והמועד הרצוי למינויו מחייבים בחינה מיוחדת. ראוי לבחון תמיד אם אין די בחוות הדעת של המומחים הרפואיים האחרים. תכופות די למשל בחוות דעתו של האורטופד או הנוירולוג כדי להצביע על צורכי הריפוי, הטיפול והשיקום של הנפגע. ... במקרים הרגילים אין למנות מומחה שיקומי כעניין שבשגרה. הפרקטיקה המקובלת והראויה היא שהשאלה אם למנות מומחה שיקומי, במקרים הרגילים, תחתך רק לאחר חקירתו של המומחה הרפואי 'הרגיל', אם אומנם נתבקש הוא לחקירה".

4.3 וראו מקרה דומה בו נפגע סבל מנכות אורטופדית (50%) ומנכות נפשית (10%), ודחיית הבקשה למינוי מומחה שיקומי אושרה בבית המשפט העליון (רעא 431/14 טויטו נ. המאגר הישראלי לבטוח רכב (הפול) (13.3.14).