ת"א 781-09 גלובל נשיונל ואח' נ' בראל

לפניי תובענה כספית לתשלום סכום של 1,200,000 ₪, בעקבות סדרה של הסכמים שנחתמו בין הצדדים. בשל שינוי מותב והעברת התיק לדיון בפניי, היה צורך בשמיעת ראיות מחדש, ופסק דין זה ניתן על סמך העדויות שנשמעו בפניי בלבד.

רקע עובדתי

הנתבע היה בעלים של זכויות חכירה במקרקעין באזור התעשייה ביבנה (להלן: "הנכס"). ביום 13.1.99, נכרת בין התובע 2 (להלן: "התובע") לבין הנתבע זיכרון דברים (להלן: "זיכרון הדברים"), בו הוסכם, שהתובע ירכוש את מחצית הזכויות בנכס בסכום השווה ל- 350,000$ (דולר ארה"ב). הצדדים התחייבו לחתום על "חוזה מלא" בתוך 14 יום מיום חתימת זיכרון הדברים והוסכם שפרטי החוזה יהיו תואמים לזיכרון הדברים, למעט שינויים שיוסכמו (סעיף 7 לזיכרון הדברים). עוד הוסכם, כי צד אשר יחזור בו מן העסקה או שיפר את זיכרון הדברים, ישלם לצד שכנגד פיצוי מוסכם בסכום של 35,000$. ניתנה לכל צד האפשרות לחזור בו מן העסקה ללא תשלום פיצוי, עד ליום 20.1.99, כפוף להודעה בכתב (סעיף 8 לזיכרון הדברים). הוברר בזיכרון הדברים, כי על הנכס רובצת משכנתא (לטובת בנק הפועלים) וכי זו תסולק על ידי תשלום התמורה על פי עסקת המכר. כן התחייב הנתבע לתת הסכמה לרישום משכנתא לטובת בנק שיעמיד הלוואה לקונה לצורך רכישת הזכויות בנכס (סעיף 4 לזיכרון הדברים). לא נרשם בזיכרון הדברים כי בשל חובות הנתבע, מונה כונס נכסים למימוש המשכנתא לטובת בנק הפועלים.

ביום 20.1.99 הסכימו הצדדים בכתב, על דחיית מועד חתימת ההסכם ב- 10 ימים נוספים. הסכם מלא (כפי שכינוהו הצדדים) נחתם ביום 14.4.99 (להלן: "ההסכם") והוא נכרת בין התובעת 1 (להלן: "התובעת") לבין הנתבע. ההסכם היה שונה בתכלית מזיכרון הדברים, ועל כך בהמשך.

עד לחתימת ההסכם ומיד לאחריו, שילם התובע לנתבע את הסכומים הבאים:

• בסמוך לאחר חתימת זיכרון הדברים – 200,000 ₪.

• ביום 2.3.99 – 75,000 ₪.

• ביום 18.3.99 – 60,000 ₪ (בשלוש המחאות – אין מחלוקת כי מתוך הסכום הזה, השיב הנתבע לתובע סכום של 40,000 ₪ ע"י פירעון שתיים מתוך שלוש המחאות נגדית).

• ביום 18.3.99 – 28,000 ₪.

• במעמד חתימת ההסכם, או בסמוך לאחריו – 400,000 ₪.