כהן נ' שומרה חב' לביטוח בע"מ

מונחת לפניי תביעה כספית על סך 200,000 ₪ שהגיש התובע, יעקב כהן (להלן – התובע) נגד הנתבעת, שומרה חברה לביטוח בע"מ (להלן – הנתבעת), בגין אי תשלום כספי ביטוח, לאחר שרכב התובע, שהיה מבוטח אצל הנתבעת, נגנב בתאריך 14.1.24.

למעשה, אין מחלוקת בין הצדדים שרכב התובע נגנב, וכי התובע לא היה מעורב חלילה בגניבתו, אלא שלטענת הנתבעת, אין כיסוי ביטוחי לתובע אצל הנתבעת, מאחר שהתובע "רימה" אותה כטענתה בכתב ההגנה, עת מסר לה טרם רכישת פוליסת הביטוח שהרכב הינו לשימושו הפרטי, בעוד שהוא התכוון להשתמש בו לשם סחר, וכי לו הייתה יודעת הנתבעת פרטים אלו, "לא הייתה מבטחת את הרכב בתנאי הפוליסה הקיימת".

כתב התביעה הוגש לבית המשפט בתאריך 30.5.24 ואילו כתב ההגנה הוגש בתאריך 9.9.24. ישיבת קדם משפט התקיימה לפניי בתאריך 8.5.25 ואילו עדי הצדדים נשמעו לפניי בדיון שהתקיים בתאריך 20.1.26. לאחר מכן, התובע הגיש את סיכומיו בכתב בתאריך 14.4.26 ואילו הנתבעת עשתה כן בתאריך 26.4.26.

גם בישיבת קדם המשפט ציינה ב"כ הנתבעת (ע' 1, ש' 12): "הטענה היא שהרכב אינו משמש למטרותיו הפרטיות של התובע ואף לא למטרת עסקו במובן המופשט של הדברים. אין מחלוקת כי התובע הינו סוחר רכב והפוליסה שנרכשה לרכב זה אינה עונה על מטרות השימוש ברכב מצד התובע. מדובר בהטעיה של חברת הביטוח בעת רכישת הפוליסה וספק אם רכב זה היה מבוטח ע"י הנתבעת ככל שהדברים היו מוצגים לה נאמנה בעת עריכת הפוליסה". לכך השיב ב"כ התובע: "ככל והרכב היה משמש למטרות מסחר בתחום עיסוקו של התובע, הוא היה שם אותו בפוליסה של תו סחר ואז הביטוח היה עולה לו 4000 ₪ אבל התובע רכש את הרכב למטרותיו הפרטיות ושילם 17,000 ₪ ביטוח. מי שרוצה לרמות יש לו מטרה מאחורי המרמה וזה לחסוך כמה שיותר מהכיס. מעבר לזה שהרכב נרכש למטרות פרטיות, נרכש במימון מלא ע"י חברת המימון, שימש את התובע חודשיים עובר לגניבה ... במקרה הגרוע יש כאן החמרה באמצעי הסיכון. אני לא רואה חברת ביטוח שלא מבטחת רכב בנסיבות של סחר".

בישיבת ההוכחות העיד התובע לעצמו, ואילו מטעם הנתבעת העידו החוקר רון זוהר, עו"ד ליפז אוחיון, היועצת המשפטית של סוכנות הביטוח שבאמצעותה רכש התובע את פוליסת הביטוח מהנתבעת וגב' מאיה בילה, אחראית על תחום חיתום רכב ודירות אצל הנתבעת. לראיות עצמן אתייחס במסגרת פרק הדיון וההכרעה.

כאמור, הצדדים סיכמו את טענותיהם בכתב. אציג להלן את עיקרי טענותיהם.

טענות הצדדים בסיכומיהם

ב"כ התובע, עו"ד משה שני, טען כי התובע הינו אדם פרטי שבמסגרת עסקו קונה ומוכר רכבים, וכי במועד הרלוונטי לתביעה רכש רכב ששימש אותו למטרות פרטיות בלבד ולא למטרות עסקו.

ב"כ התובע טען כי מעדות התובע עולה שרכש את הרכב במימון מלא במחיר העולה ב-15,000 ₪ על מחיר המחירון שלו, וגם אין חולק ששילם לנתבעת פרמיה שנתית בסך 17,000 ₪, כאשר עלות ביטוח רכב תחת "תו סחר" היא כ-4,000 ₪ לשנה בלבד. ב"כ התובע טען כי מכאן ניתן ללמוד שלתובע לא היה כל אינטרס לרמות את הנתבעת, וכי לו התכוון להשתמש ברכב למטרות סחר, היה עושה שימוש בתו הסחר אותו גם הציג לבית המשפט במהלך הדיון.

ב"כ התובע ציין כי אין כל משמעות לעובדה שעובר לגניבה חנה הרכב בחניון בו התובע החנה רכבים אחרים המיועדים למכירה, שכן הרכב היה בבעלות התובע 3 חודשים עובר לגניבתו, ועד למועד הגניבה כלל לא פרסם אותו למכירה.

ב"כ התובע טען כי מאחר שהנתבעת לא הציגה את השיחה המתעדת את מהלך רכישת פוליסת הביטוח, גם לא במסגרת עדותה של עדת הנתבעת עו"ד אוחיון, הרי שהדבר פועל לחובתה. כן טען שעדותה של החתמת גב' בילה הייתה "רצופת סתירות", וכי הטענה לפיה הנתבעת כלל אינה מבטחת רכבים ב"שימוש סחר" נטענה לראשונה בעדותה הנגדית, בניגוד לנטען בכתב ההגנה ובמכתב הדחייה של הנתבעת לתובע.