ת"א 7684-12-09 א. נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ

לפני בקשת התובע למינוי מומחה מטעם בית המשפט בתחום השיקומי-תעסוקתי .

התובע, יליד 1958, נפגע בשתי תאונות דרכים ביום 12.12.06 וביום 31.12.07 במהלך עבודתו כעצמאי בתחום השיפוץ, בנייה, איטום וזיפות מבנים וגגות.

התאונות הוכרו כתאונות עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי. בעקבות התאונה הראשונה לא נקבעה לתובע נכות כלל ואילו בעקבות התאונה השנייה נקבעה לתובע, במסגרת תביעתו למוסד הביטוח הלאומי, נכות בשיעור של 10% בגין פגיעה בברך שמאל. במסגרת הליך צירוף נכויות, אשר כלל צירוף נכויות נוספות בתחום האורטופדי אשר אינן קשורות לתאונות הנדונות ובתחום הנפשי הועמדה נכותו הרפואית הכוללת של התובע על 56.26% ולאחר הפעלת תקנה 15 במחצית, הועמדה הנכות על 85%.

מאז התאונה השנייה, התובע לא שב לעבודתו.

במסגרת ההליך הנוכחי מונו שני מומחים מטעם בית המשפט לבדיקת התובע. בתחום האורטופדי מונה ד"ר משה ויסבורט, אשר העריך את נכותו של התובע בשיעור של 10% בגין מצב שלאחר הוצאת מיניסקוס בברך שמאל, ו- 2% נוספים בשל פגיעה בגב תחתון והגבלה קלה מאוד בחלק מתנועות עמוד שדרה מותני; הנכויות יוחסו לתאונה מיום 31.12.07.

אולם, מאחר והתברר, כי חוות דעתו של המומחה ניתנה לאחר שנקבעה נכותו של התובע במסגרת תביעתו לנכות למוסד לביטוח לאומי נקבע, כי קביעת המוסד לביטוח לאומי בתחום האורטופדי היא זו שתחייב בהליך זה מכוח סעיף 6ב לחוק הפיצויים נפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 (החלטה מיום 27.1.13).

בתחום הפסיכיאטרי קבע ד"ר ירחמיאל ברבר, כי התובע סובל בעקבות התאונה מיום 31.12.07 מנכות בשיעור של 10% בגין הופעת סימפטומים פוסט טראומטיים ודיכאון באופן המחייב פנייה לטיפול נפשי.

במענה לשאלת בית המשפט קבע ד"ר ברבר, כי התובע בסובל מנכות בשיעור של 25% ללא קשר לתאונות נשוא התביעה.

בעקבות התאונה מיום 12.12.06 נקבע, כי לא נותרה לתובע כל נכות.