ת"א 7612-09-13 אטרש נ' לביטוח בע"מ

לפניי בקשה לפיצול הדיון לשאלת החבות והנזק.

1. בא כוח הנתבעת, כבר במסגרת כתב התשובה לבקשה לתשלום תכוף, טענה כי דין התביעה להידחות על הסף בהיעדר רישיון נהיגה בתוקף לתובע. הנתבעת חזרה על טענתה זו במסגרת כתב ההגנה וכן במסגרת תגובתה לבקשה למינוי מומחים. במסגרת הבקשה, הפנתה הנתבעת לתע"צ ממשרד הרישוי, המאשרת כי רישיונו של התובע לא היה בתוקף במועד בו אירעה התאונה וכן לתצהיר מרשות הדואר, ממנו עולה כי מכתב משרד הרישוי, המודיע למשיב על התליית רישיונו – נמסר במענו של המשיב.

    

2. בא כוח התובע התנגד לבקשה לפיצול הדיון. התובע, במסגרת חקירתו הנגדית בבקשה לתשלום תכוף, חזר וטען כי במועד התאונה לא ידע אודות התליית רישיונו. לטענתו, הנתבעת לא הציגה ראיה, ממנה ניתן ללמוד על ידיעתו הממשית של התובע אודות התליית הרישיון והפנה להלכה ולפיה אין להסתפק בידיעה קונסטרוקטיבית, אלא יש להידרש לידיעה ממשית הכוללת מסירת ההודעה על ידי המודיע וקליטתה על ידי המקבל (ע"א 11924/05 שומרה חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוחה ממו ז"ל). בנסיבות אלה טען התובע, כי אין לקבל את הבקשה לפיצול הדיון והפנה לסמכות בית המשפט בהתאם לתקנה 48 לתקנות סדר הדין האזרחי.

    

   בתשובה לתגובה חזר בא כוח הנתבעת על עמדתו.

    

3. שני הצדדים גם יחד הפנו בטיעוניהם לרע"א 4878/12 מנהלת המחלקה לרפואה תעסוקתית בקופת חולים כללית נ' פלוני (מיום 10.10.2012), בו לכאורה הביע כב' השופט זילברטל עמדתו "בגנות" פיצול הדיון בערכאה דיונית. נכון יהיה להביא את דברי כב' השופט זילברטל ברע"א 4817/13 (מיום 17.10.2013), ובו הוא מתייחס ומבהיר את עמדתו כפי שהובעה ברע"א 4878/12. "כמובן שיהיו מקרים שהפיצול מועיל ומבורך, כמפורט שם, אך בכל מצב על בית המשפט לשאול עצמו שוב ושוב האם המקרה שלפניו נמנע עליהם." (שם, פסקה 9).

    

4. לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה, בכתבי הטענות ובמסמכים הרפואיים שצורפו לכתב התביעה ולבקשה לתשלום תכוף, לרבות עדותו של התובע לפניי במסגרת הבקשה לתשלום תכוף, שוכנעתי כי אין להורות על פיצול הדיון. כפי שעולה מהמסמכים שצורפו לכתב התביעה ויפורטו להלן, התובע סבל מפגיעה מוחית קשה במסגרת התאונה. אושפז לתקופה ארוכה, לרבות במחלקה לטיפול נמרץ והועבר לתקופת שיקום בבית החולים לוינשטיין. עולה, כי נזקק לשיקום תפקודי וקוגניטיבי. בנסיבות אלו, הנני סבורה כי בהיעדר חוות דעת למצבו הקוגניטיבי, ככל שנגרם כתוצאה מהתאונה, יקשה עליי להכריע בשאלות בהן יש להכריע במסגרת טענת הנתבעת להיעדר חבות, הינו שאלת ידיעתו של התובע באשר להתליית רישיונו, עובר לתאונה. אני סבורה כי חוות דעת מומחה רפואי ליכולותיו הקוגניטיביות של התובע, יהיה בה כדי לסייע בבואי להכריע בשאלת החבות וכי היא חיונית בנסיבות אלו. לפיכך, החלטתי לדחות את הבקשה לפיצול הדיון.