פלוני נ' מדינת ישראל ואח'

עסקינן בתביעה לפיצוי בגין נזק גוף שנגרמו לתובע, מחנך ומורה לחינוך מיוחד, באירוע אשר במהלכו הותקף המורה על ידי תלמידו במהלך שיעור בבית ספר, עת התלמיד הלם במפתיע באגרופו בגבו של המורה לעיני יתר תלמידי הכיתה.

כלפי התלמיד הפוגע/התוקף, שהינו ללא ספק המעוול הראשי, ניתן פסק דין בהיעדר הגנה. השאלה סביבה נסוב עיקר הדיון בהליך זה היא: האם יש מקום לחייב את המעוולים המוסדיים המצויים במעגל השני קרי: משרד החינוך, מעסיקו של התובע, ואת יתר הרשויות האמונות על הטיפול בתלמידי החינוך המיוחד אליהם השתייך התלמיד התוקף, בכללם: משרד הרווחה וועדות ההשמה של הגורמים העירוניים האחראים על השמה ושיבוץ התלמיד בבית הספר.

רקע כללי והצגת הצדדים:

1. התובע יליד 1983 נשוי ואב לארבעה, בן 41 כיום ובן 32 המועד האירוע מושא תובענה זו, היה במועדים הרלוונטיים לאירוע מושא תביעה זו מחנך ומורה לחינוך מיוחד בבית ספר לחינוך מיוחד ממלכתי דתי "אור שמחה" בכפר חב"ד (להלן: "בית הספר").

    

2. לטענת התובע, ביום 8/11/2015 במהלך שיעור נכנס אחד מתלמידיו לכיתה, אשר התובע היה המחנך שלה, נעצר מאחורי גבו של התובע אשר ישב אותה עת על כיסא המורה וללא התגרות כלשהי או סיבה אחרת הנראית לעין, תקף את התובע במהלומת אגרוף אחת בגבו ובהמשך אף איים מילולית על התובע (להלן: "האירוע" או "אירוע התקיפה").

    

3. הנתבע 1 הינו משרד החינוך מעסיקו של התובע במועד האירוע והאחראי הפדגוגי על צוות המורים וההנהלה בבית ספר. (להלן: "משרד החינוך").

    

4. הנתבעת 2 נתבעה כעמותה המנהלת את בית הספר ואולם כבר במעמד קדם המשפט הראשון מיום 23/1/20 נמחקה העמותה בהסכמה, לאחר שב"כ משרד החינוך הצהירה כי בית הספר חוסה תחת הייצוג וההגנה של משרד החינוך בכל הקשור לתובענה זו.