ת"א 7544-07-16 אבו ג'אנם ואח' נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ

תביעה זו, כפי שהוגדרה ע"י התובעים בראש תביעתם ב"מהות התביעה", הינה : "ביטול או הפחתת הפיצוי המוסכם הקבוע בהסכם הלוואה וצו מניעה". כך גם נכתב בבקשה לצו מניעה זמני שהגישו התובעים בד בבד עם התביעה: "עניינה של תובענה זו בפיצוי מוסכם הקבוע בהסכם הלוואה..." (סעיף 9 בבקשה).

סכום התביעה הוא 651,000 ₪, והתובעים מבקשים לראות בסכום זה, שהוא ריבית הפיגורים בה חויבו התובעים בעקבות פיגור בהחזר הלוואות, משום פיצוי מוסכם, ולבטלו או להפחיתו ולהעמידו על סכום של 161,605 ₪ בלבד (סעיפים 6 ו-11 בתביעה).

עם קבלת התביעה נשלחה החלטה לב"כ התובעים ובה התבקשו התובעים להודיע מקור הסמכות של בית המשפט המחוזי לדון בתביעה לאור היותה תביעה לסעד הצהרתי בעל שווי כספי מוגדר.

בהבהרה ששלחה ב"כ התובעים נטען, כי אמנם סכום התביעה אינו מצוי בגדר סמכותו של ביהמ"ש המחוזי, אולם עניינה של התביעה הוא בהלוואות המובטחות בדירות מגורים ובהליכים למימוש משכון על הדירות, כשאחת הסוגיות עוסקת בפרשנות של הסכמי המשכון, ומאחר ומדובר בהליכים למימוש משכון על דירות מגורים הוגשה התביעה לבית המשפט המחוזי.

לאחר שעיינתי בהבהרה ששלחו התובעים בעניין הסמכות העניינית של בית משפט זה לדון בתובענה, לרבות בפסיקה שהובאה בה, אני סבור כי הסמכות לדון בתובענה הינה לבית משפט השלום ולא למחוזי.

ההסכמים נושא התביעה הם הסכמי הלוואה רגילים, ולא הסכמי שעבוד (משכנתא או משכון). יתר על כן, בסעיפים 8 ו-20 בהסכמי ההלוואה התחייבו הנתבעים לחתום גם על הסכמי שעבוד שיומצאו להם ע"י הבנק.