ת"א 7544-03-14 נעמן נ' מדינת ישראל - רשות מקרקעי ישראל

בפני תביעת התובע לבטל צו לסילוק יד ולפינוי מקרקעי ציבור שהוצא ע"י הנתבעת, וכן למתן צו מניעה קבוע אשר יורה לנתבעת להמנע מפינוי וסילוק יד של התובע מהמקרקעין שבמחלוקת.

1. ביום 13.2.14 הוצא לתובע צו לסילוק יד ולפינוי מקרקעי ציבור (להלן: "הצו לסילוק הפלישה") וזאת מכוח הוראות חוק מקרקעי ציבור (סילוק פולשים), התשמ"א-1981 או ליתר דיוק: חוק מקרקעי ציבור (פינוי קרקע) שמו החדש של החוק לאחר תיקונו ביום 1.1.11 (להלן: "חוק סילוק פולשים").

הצו נמסר לידיו ביום 18.2.14, ובעקבות זאת הוגשה התביעה כאן יחד עם בקשה למתן צו מניעה זמני.

2. בדיון שנקבע בבקשה לצו זמני (לאחר שהוצא צו ארעי עד לדיון) הסכימו הצדדים כי הדיון יתקיים באותו המועד ביחס לתובענה לגופה, על בסיס כתבי הטענות שהגישו הצדדים עד לאותו מועד (תובענה ובקשה מצד התובע, ותגובה מפורטת לבקשה מטעם הנתבעת), כאשר ביצוע הצו יעוכב עד שינתן פסק הדין.

בהתאם לכך נשמעה חקירה של מצהירי הצדדים בבקשה (התובע עצמו והפקח מטעם הנתבעת, מר מזייד פארס (להלן: "הפקח")) ועל בסיס זה הוגשו סיכומי הצדדים.

3. בכדי להבין את הבסיס להוצאת הצו ולטענות התובע כנגדו, יש "לחזור אחורה בזמן" ולהיזקק להליכים שהתנהלו שנים ארוכות ונוגעים למקרקעין הכוללים חלקים מגושים 18327 ו-18323 ביישוב שלומי בהם מחזיקים בני משפחתו המורחבת של התובע מאז שנות ה-50.

4. התובע הינו אחד משבעה אחים למשפחת נעמן, המתגוררת מאז שנות ה-50 למאה הקודמת על מקרקעין שבשטח השיפוט של שלומי, לאחר שהוריו יושבו שם ע"י המדינה.

בשנת 1980 (כאשר התובע היה עוד קטין) הגיש המינהל תביעה לפינוי וסילוק יד כנגד שלושה מאחיו (שהיו באותה עת בגירים): מוריס, חיים ומיכאל (מיכה) נעמן. התביעה התיחסה לשטח של 28 דונם שהחזיקו בני המשפחה באותה העת.

בסיום אותו הליך, ביום 4.12.91 נתן בית המשפט בנהריה תוקף של פסק דין להסכם שהושג בין הצדדים שם ואשר התיחס גם לזכויות האם פורטונה נעמן (להלן: "הסכם 81") הקובע כדלקמן:

"1. השטח המסומן בקו אדום במפה המצורפת והצבוע בצבע אדום (להלן: השטח) הכולל פרדס, שטחי פלחה, רפת ומבנים למגורים, יישאר בחזקתם של הנתבעים ושל אמם.