אריאל ואח' נ' קחם חברה להשקעות בע"מ - פסקדין

א. מבוא וטענות הצדדים

1. תביעה כספית על סך 365,572 ש"ח שעניינה פיצויים בגין הפרת הסכם מכר דירה.

    

2. בהסכם מיום 6.4.2016 התובעים רכשו מהנתבעת דירת גן בת 5 חדרים ברחוב הערבה 15/6 אריאל ("הדירה"). לטענת התובעים, מסירת החזקה בדירה תוכננה ליום 5.6.2016, לאחר שהנתבעת תתקן ליקויים בדירה. רשימת הליקויים לתיקון נערכה בפרוטוקול לאחר סיור שנערך שבוע לפני החתימה על הסכם המכר ("ההסכם", נספח א' לכתב התביעה), וצורף להסכם ("הפרוטוקול המוקדם", נספח ג' לכתב התביעה). לטענת התובעים, הליקויים לא תוקנו עד מועד המסירה למרות הבטחות עובדי החברה, והחזקה בדירה נמסרה רק ביום 20.2.2017, וגם במועד זה בדירה היו ליקויים. לטענתם, לאחר כניסתם לדירה, ביום 6.9.2017 נפער בולען בחצר הדירה עת בנם שיחק בחצר וסיכן את חייו. לטענתם, במהלך תיקון נזקי הבולען הנתבעת גרמה לנזקים נוספים אותם התובעים נאלצו לתקן בעצמם. כמו כן, לטענתם, לא ניתנה להם אפשרות לבחור כלים סניטריים ושיש כמובטח. לטענתם, בשל האיחור הניכר נאלצו לפנות את דירתם השכורה ולגור בבית הורי התובעת בתנאים לא קלים.

    

3. התובעים הגישו חוות דעת מהנדסת גלינה מילר. לטענת התובעים, המהנדסת ביקרה בדירה בפברואר 2016, מאי 2018 וביום 8.2.2019. על פי חוות הדעת, עלות תיקון הליקויים היא 138,147 ש"ח. (נספח י"ט לכתב התביעה).

    

4. לטענת התובעים, בגין איחור במסירה משך 8.5 חודשים הם זכאים לפיצוי בסכום השווה לדמי שכירות בשיעור 150% בהתאם לסעיף 5א.(א)(1) לחוק המכר (דירות), תשל"ג-1973 ("חוק המכר (דירות)"). להוכחת דמי השכירות הוגשה חוות דעת שמאי יניב רפאל. על פי חוות הדעת, דמי השכירות החודשיים הם בסך 4,543 ש"ח. כמו כן, השמאי העריך את הפסד ההנאה מהשימוש בגינה למשך חצי שנה בסך של 5,100 ש"ח. (נספח כ"א לכתב התביעה). לטענת התובעים, הם זכאים לזיכויים בסך 475 ש"ח עבור ברז מטבח, 645 ש"ח עבור כיור מטבח, ו- 1,500 ש"ח עבור שיש. לטענתם, על פי סעיף 6ג. לחוק המכר (דירות), הנתבעת הייתה רשאית לחייבם עבור הוצאות משפטיות בסך 5,000 ש"ח בצירוף מע"מ, אך בניגוד לדין גבתה בנוסף 11,700 ש"ח עבור הקמת פנקסי מקרקעין, סכום שאותו עליה להשיב לתובעים.

    

5. התובעים תבעו 365,572 ש"ח אשר כוללים רכיבים כדלקמן:

   עלות תיקון ליקויי הבניה 138,993 ש"ח.

   שכר שמאי 3,575 ש"ח.

   פיצוי בגין איחור במסירת הדירה 59,042 ש"ח.

   הפסד הנאה מהשימוש בגינה 5,199 ש"ח.

   שכר מהנדסת – 3,265 ש"ח.

   תשלום בעד זיכויים 2,648 ש"ח.

   החזר בגין גביה שלא כדין עבור "הקמת פנקסי מקרקעין" 12,497 ש"ח.

   הוצאות הובלה 1,373 ש"ח.

   פיצוי בגין הפרת הסכם 75,000 ש"ח.

   הפסד ימי עבודה 13,980 ש"ח.

   עגמת נפש 50,000 ש"ח.

    

6. לטענת הנתבעת, היא עמדה בכל הוראות הסכם המכר והוראות חוק המכר (דירות). לטענתה, התובעים רכשו את הדירה במצבה As is. לטענתה, על פי חוות דעת נגדית מטעם מהנדס עמית זיו מיום 6.4.2021, עלות תיקון הליקויים בדירה נאמדת ב- 8,550 ש"ח בצירוף מע"מ, סכום נמוך בהרבה מהסכום לו טוענים התובעים (נספח 1 לכתב ההגנה). לטענתה, היא הייתה רשאית לגבות עלות תשריטים בהסתמך על נייר עמדה של הממונה על חוק המכר. לטענתה, הדירה נמסרה לתובעים בהתאם להסכם, לאחר שהתובעים השלימו את תשלום מלוא התמורה. לטענתה, התובעים סירבו לקבל את החזקה בטענה לליקויים בדירה, אך הדירה הייתה ראויה למגורים והנתבעת עמדה בכל התחייבויותיה. רק בחודש ינואר 2017 התובעים השלימו התחייבויותיהם לנתבעת, אף שנדרשו לכך עד 16.5.2016. לטענתה, מחלה על תשלום ריבית והצמדה בגין האיחור בתשלום בסך 42,000 ש"ח בצירוף מע"מ. לטענתה, החל ממסירת החזקה ביום 20.2.2017, היא ביצעה תיקון ליקויים בהתאם לפרוטוקול מסירה ובהתאם לקריאות התובעים, וזאת עד ליום 19.2.2019. לטענת הנתבעת, מאז התובעים לא הלינו על ליקויים והגישו תביעה זו. הנתבעת עומדת על זכותה לתקן את הליקויים בדירה בעצמה ובהתאם לחוות הדעת מטעמה.

    

7. בכתב התשובה טענו התובעים כי בוצעה גביה לא כדין. לטענתם, הנתבעת גבתה בגין "הקמת פנקסי מקרקעין", ומדובר בשכר טרחה בתחפושת, ולא כטענת הנתבעת בגין תשריטים. לטענת התובעים, בנספח השינויים להסכם המכר, נמחק הסעיף בהסכם שענייננו תשלום תשריטים. לטענתם, טענת הנתבעת, לפיה היא ויתרה על תשלום הפרשי ריבית והצמדה בגין איחור בתשלום, אינה נכונה משום שהתובעים היו רשאים לדחות את התשלום בשל דחיית מועד מסירת החזקה. לטענתם, רכשו את הדירה לאחר שהוכן דוח ליקויים ובהבטחה מפורשת ובכתב כי הדירה תימסר להם ביום 5.6.2016 לאחר תיקון הליקויים. לאחר שגילו אורך רוח רב, שלחו עשרות מכתבים וניהלו אינספור שיחות, הנתבעת הפרה מחויבותה לתקן את הליקויים.

    

   ב. תצהירים וחוות דעת

    

8. מטעם התובעים הוגש תצהירי עדות ראשית של התובע ושל רו"ח מנחם צוברי. עוד הוגשו מטעם התובעים חוות דעת מהנדסת גלינה מילר, וחוות דעת שמאי יניב רפאל.

    

9. מטעם הנתבעת הוגשו תצהיר עדות ראשית של גב' ליאת עזרא (מנהלת מחלקה בנתבעת), וחוות דעת מהנדס ושמאי זיו עמית.

    

10. בהחלטה מיום 28.12.2021 מונה מומחה מטעם בית המשפט, מהנדס ושמאי דן אורמן. המומחה ביקר בדירה ביום 14.2.2022, וחוות דעתו הוגשה ביום 28.10.2022.

     

11. דיון הוכחות התקיים ביום 19.5.2025, בו העידו בחקירה נגדית התובע, רו"ח מנחם צוברי וגב' ליאת עזרא.

     

    ג. דיון

     

    ג(1) ליקויי הבניה

     

12. המומחה מטעם בית המשפט קבע בחוות דעתו מיום 16.10.2022, כי עלות תיקון ליקויי הבניה בדירה היא 50,250 ש"ח, ובצירוף פיקוח בסך 4,750 ש"ח, סך הכול 55,000 ש"ח. בנוסף, קבע המומחה כי התובעים זכאים להחזר בסך 19,657 ש"ח. (הסכומים לא כוללים מע"מ).

     

13. בסיכומיה טענה הנתבעת כי היא הייתה מחויבת אך ורק לתיקון הליקויים שצויינו בפרוטוקול המוקדם, אשר נערך טרם חתימת הסכם המכר וצורף לו. לטענתה, משהתובעים רכשו את הדירה As is, הם וויתרו על תיקון יתר הליקויים כאמור בסעיף 58 לנספח השינויים להסכם המכר. לכן, לטענתה, יש להפחית מחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט 19,300 ש"ח המשקפים את עלות תיקון הליקויים עליה ויתרו התובעים במסגרת הסכם המכר.

     

14. בסעיף 58 לנספח השינויים להסכם המכר נכתב: "הקונה מאשר כי במועד החתימה על הסכם זה הדירה הנרכשת הינה בנויה, כי ראה ובחן אותה במצבה הנוכחי על כל הבנוי והנכלל בה, מצא את הדירה כפי שנבנתה בפועל מתאימה לו, למטרותיו ולשביעות רצונו המלאה והוא רוכש אותה במצבה as is במועד חתימת הסכם זה ובמידה וקיימת אי התאמה או שינוי בין האמור במפרט לבין מצב הדירה בפועל, הוא מסכים ומאשר כי יש לראות אי התאמה או שינוי זה כפי שקיים בדירה בפועל כמחייב את הצדדים וכאילו נכלל במפרט, מתקן את הוראותיו ומהווה חלק בלתי נפרד הימנו. וכי לא יהיו לו טענות בקשר עם שינויים ו/או שדרוגים ו/או אי התאמה שבוצעו בדירה שאינם תואמים את מפרט המכר ו/או את התוכניות המצורפים להסכם זה. מובהר בזאת, כי אין באמור לגרוע מזכויות הקונה לבדק ואחריות עפ"י הוראות חוק המכר ו/או לגרוע בהתחייבות החברה לבצע את תיקון הליקויים בהתאם לדו"ח המצורף להסכם זה. כמו כן, הקונה יהיה רשאי להיות מלווה באיש מקצוע מטעמו. למען הסר ספק, אין בעצם קבלת החזקה בדירה, כשנקבע כי היא ראויה למגורים, בכדי לגרוע מאחריות החברה לתקן את הליקויים ו/או אי התאמות שצוינו בפרטיכל, ואשר באחריות החברה לתקנם בהתאם להוראות ההסכם, בתקופת הבדק והאחריות גם לאחר מסירת החזקה בדירה."

     

15. אין בסעיף הנ"ל ויתור של התובעים על תיקון כלל הליקויים בדירה, שכן נכתב בו במפורש "כי אין באמור לגרוע מזכויות הקונה לבדק ואחריות עפ"י הוראות חוק המכר". ראו גם הוראות נוספות בסעיפים רבים אחרים בהסכם המורים כי חוק המכר (דירות) חל על ההסכם. (לדוגמא, סעיפים 5, 8, 9, 10, סעיף 51 לנספח השינויים). הנתבעת, כחברת הבנייה אשר בנתה את הפרויקט ומכרה את הדירה כנכס חדש לתובעים, מחויבת להוראות חוק המכר (דירות). הוראות חוק זה מחייבות ולא ניתן להתנות עליהן אלא לטובת הקונה, ראו סעיף 7א.(א): "אין להתנות על הוראות חוק זה, אלא לטובת הקונה או קונה המשנה.". בנסיבות אלה, תניה בהסכם מכר דירה חדשה המבקשת לפטור את המוכר מאחריות לליקויים או אי-התאמות, אינה תקפה ואין לה משמעות, בהיותה מנוגדת להוראות הקוגנטיות בסעיפים 4א. ו- 4ב. לחוק המכר (דירות). מעבר לאמור, על הנתבעת היה לבצע את הבנייה ללא ליקויים וללא אי התאמות, ואין בתניית רכישת דירה As is כדי לפטור אותה מאחריות לביצוע בלתי תקין ורשלני של הבנייה. בהיות הנתבעת "מוכר" על פי חוק המכר (דירות), על הנתבעת הייתה מוטלת אחריות מוגברת לטיב הבנייה, ולהתאמת הדירה לתקנים ולחוזה. אחריות זו כוללת ליקויים הנובעים מתכנון, עבודה או חומרים לקויים. גם אם התובעים בדקו את הדירה לפני הרכישה, אין בכך כדי לאיין את אחריות המוכר לליקויים.

     

16. בהתאם להלכה הפסוקה, "משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד - שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שקול דעתו של בית המשפט. אך, כאמור, לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן" (ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' מונטי רבי (31.12.1988)). בענייננו, חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט היא חוות דעת יסודית, מפורטת, מנומקת היטב ומשכנעת. כמפורט להלן, לא ראיתי לסטות ממרבית ממצאיה ומסקנותיה.

     

17. בסיכומיה הנתבעת לא הכחישה את הליקויים שקבע המומחה מטעם בית המשפט, אלא, כאמור, טענה כי היא מחויבת לתיקון הליקויים המפורטים בפרוטוקול המוקדם בלבד. כאמור, טענתה להיעדר אחריותה למלוא הליקויים, נדחתה. מבין הליקויים להם התכחשה, טענה הנתבעת כי היא לא אחראית לליקויים בסעיפים 5.9.5 ו- 5.9.6 בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט גם משום שהיא לא הייתה מחויבת להסיר קיר חוצץ בין המטבח לסלון. הנתבעת הפנתה להתכתבות מיום 13.6.2016 בנספח ד' לתצהיר התובע. נמצא כי דין טענתה זו של הנתבעת להתקבל. בהתכתבות מיום 13-26.6.2016 (נספח ד' לתצהיר התובע), התובע טען בפני נציגי הנתבעת כי טרם החתימה על הסכם המכר ועל מנת לסגור עסקה, הובטח לו על ידי עובד בשם גאווד כי הנתבעת תסיר את הקיר. נציגת הנתבעת בשם מיכל השיבה כי הנושא יועלה בפני שלומי חנין סמנכ"ל הנדסה בנתבעת, ונציגה בשם מיטל כתבה כי "אין אישור לשבור את הקיר... זה לא סוכם בין הצדדים בהסכם המכר. תצטרכו לבצע זאת באופן פרטי לאחר המסירה". בעדותו בחקירה נגדית התובע אישר כי נושא זה לא סוכם בכתב. (פרוט' עמ' 14 ש' 30, עמ' 15 ש' 1-5, עמ' 16 ש' 16). נוסף לכך, התובע גם לא טען בתצהירו כי שבירת הקיר בוצעה בפועל על ידי הנתבעת. בנסיבות אלה, הנתבעת אינה אחראית לליקויים הנובעים מהסרת הקיר החוצץ. לפיכך, מקביעת המומחה בסעיף תיקון ליקויי הבניה יופחת סך של 5,600 ש"ח בגין הליקויים כאמור בסעיפים 5.9.5 ו- 5.9.6.

     

18. הנתבעת זנחה בסיכומיה את הטענה, לפיה לא ניתנה לה הזדמנות לתקן את הליקויים. יובהר כי לנתבעת לא עומדת זכות התיקון. התובעים הציגו אסמכתאות על פיהן התובע ובאת כוחו הלינו בפני נציגי הנתבעת על ליקויים החל מיום 6.2016 ועד מסירת החזקה ביום 2.2017. הנתבעת לא הציגה אסמכתאות לטיפול בליקויים בתקופה זו (נספחים ד'-ז', ט'-י', י"ב-י"ד לתצהיר התובע). במועד מסירת החזקה, 20.2.2017, הוצג פרוטוקול מסירה ובו רשימת ליקויים. הנתבעת הציגה אישורי התובעים לתיקונים מיום 5.2017 עד 3.2018 (נספחים 4-8 לתצהיר הנתבעת). בהתכתבות בינואר-פברואר 2019 הלין התובע על רטיבות שחזרה וליקויים שלא תוקנו, ונציגת הנתבעת השיבה שחלקם יטופל וחלקם לא. (נספחים כ"א-כ"ב, ל"א לתצהיר התובע). לנתבעת ניתנו, אפוא, הזדמנויות רבות לתיקון הליקויים, אך הנתבעת לא ניצלה אותן ולא ביצעה את התיקונים. נוסף לאמור, הנתבעת הכחישה ליקויים רבים כאמור בסעיף 5 לסיכומיה. כמו כן, על פי חוות הדעת מטעמה, אשר נערכה על ידי מהנדס זיו עמית לאחר ביקורו בדירה ביום 22.3.2021, הנתבעת הכחישה ליקויים אשר נמצאו מוצדקים על ידי המומחה מטעם בית המשפט או שהעריכה עלות תיקונם בחסר. מטעמים אלה לא עומדת לנתבעת זכות התיקון. (ע"א 472/95 זכריה זלוצין ואח' נ' דיור לעולה בע"מ, פ"ד נ(2) 858. בר"ע 1942/07 (חיפה) יובל סעדון ואח' נ' משהב חברה לבניין בע"מ, (3.4.2008).

     

19. אשר לסעיף בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט הנוגע להחזר תשלום לתובעים, לטענת הנתבעת, מדובר בעבודות פרטיות של התובעים לפינוי חול, ריצוף ותוספת חיפוי סביב הבית, אותם הנתבעת לא הייתה מחויבת לבצע על פי הסכם המכר. אין לקבל טענה זו. המומחה מטעם בית המשפט קבע בחוות דעתו, תחת סעיף 5.12.1 בעמוד 38, שעניינו ליקוי הנוגע לשקיעת אדמה סביב הדירה: "במועד ביקורי נמצא כי עבודות הפיתוח סביב הדירה הושלמו ותוקנו, כפי שנמסר לי ע"י קבלן פרטי מטעם התובעים. בעיון בתמונות שצורפו לכתב התביעה ניתן לראות כי בהיקף הבית נוצרו בולענים בקרקע בקטרים גדולים. מפולות העבר גרמו לניתוק מע' הביוב של התובעים כפי שניתן לראות בתמונות. בולענים אלו נוצרו כתוצאה ממילוי פני הקרקע באופן לא מבוקר וללא הידוק. פני הקרקע הטבעיים של המגרש הצריכו עבודות מילוי עפר גדולות בחלקו הדרומי של המבנה. כפי העולה מכתב ההגנה צנרת הביוב תוקנה ע"י הנתבעת אולם תיקון הבולענים בוצע ע"י קבלן פרטי מטעם התובעים. יודגש כי בולענים אלו הינם מפגע בטיחותי חמור ביותר העלולים היו לגרום לאסון ונפילת בני אדם לתוכם. הוצגה לפני בכתב התביעה חשבונית מספר 2629 של קבלן מטעם התובעים על סך 31,282 ש"ח לא כולל מע"מ. עפ"י החשבונית: 11,623 ש"ח לא כולל מע"מ עבור עבודות ריצוף קרמיקה, 17,948 ש"ח לא כולל מע"מ עבור פינוי חול, 1,709 ש"ח בגין תוספת חיפוי מסביב לבית. מצאתי לנכון לאשר את עלות עבודות התיקון בשטח החצר בנטרול עבודות הריצוף המהווה תוספת ואינם חלק מהמפרט והתוכניות החתומות עם התובעים. עלות החזר 19,657 ש"ח". העבודות כאמור, אותן התובעים נדרשו לבצע, הן, אפוא, תוצאת ליקוי בנייה מהותי בגינו נפער בולען בחצר דירת התובעים.

     

20. התובעים הפנו למומחה שאלת הבהרה ביחס לעבודות הריצוף אשר לא אושרו על ידו: "האם אינך סבור שלאחר שנוצר הבולען והחברה הנתבעת כיסתה אותו בבטון חשוף באמצע הגינה, לא היה הכרח לרצף זאת? הרי בהתחשב בכך ש- 44 מ"ר באמצע הגינה נהפכו לבטון חשוף ומכוער, לא ניתן היה כמובן להמשיך לשתול עוד בשטח הנ"ל, והיה זה מחויב המציאות לרצף את השטח שכוסה באופן זה?" המומחה השיב: "ניתן לראות בסעיף 5.11.14 שבחלק מהחצר יש דשא סינטטי, לכן ניתן היה לכסות את הבטון בשטח הבור שנפער באמצעות דשא סינטטי בעלות של 175 ש"ח/מ"ר כולל מע"מ לשטח של 44 מ"ר ובסה"כ 7,700 ש"ח."

     

21. בתצהיר התובע נטען כי הבולען נפער בחצר הדירה ביום 6.9.2017. טענתו גובתה במכתבו לנציגי הנתבעת מאותו יום ותצלומים (נספחים ט"ז- י"ז לתצהיר התובע). התובע תיאר בתצהירו את סבלם של התובעים מהיווצרות הבולען, שכלל סכנה בטיחותית לילדם, ריח ביוב ורפש. התובע טען בתצהירו שהנתבעת ביצעה תיקונים, אך גרמה לנזק לטפטפות ובכך לייבוש הגינה, וכן לכך שחלק מאריחי הגינה נשברו. עוד טען כי הנתבעת סתמה את הבולען באמצעות בטון וכך גרמה לכיעור באמצע החצר, אותו התובעים נדרשו לרצף. תלונותיו הנ"ל גובו במכתבים והתכתבויות מזמן אמת. (נספחים י"ח-י"ט לתצהיר התובע).

     

22. מסקנת המומחה כי יש לחייב את הנתבעת בתיקון נזקי הבולען מקובלת עלי. כמו כן, מקובלת המסקנה כי הנתבעת לא השלימה את התיקונים, והם הושלמו על ידי התובעים בהתאם לקביעות המומחה שהוסקו מחשבונית שהוצגה לו.

    מומחה בית המשפט קיבל כי בעקבות הבולען נוצרו הבדלי גובה בין הבטון לבין האדמה ונותרו שיירי פסולת (סעיפים 5.12.2-5.12.4), ולכן היה צורך בפינוי. בנסיבות אלה, ומשהאחריות לליקוי הבולען רבצה על הנתבעת, היה עליה לפנות את האדמה והפסולת שנוצרו במהלך עבודות תיקון הליקוי. (ראו גם עדות התובע בעניין זה בפרוט' עמ' 27 ש' 6-13, עמ' 29 ש' 4-9). יתרה מכך, גם בפרוטוקול המוקדם הנתבעת התחייבה במפורש ליישור אדמת הגן, כך שאם היישור דורש פינוי אדמה, באחריותה לבצע זאת.

    החשבונית שהגישו התובעים היא מיום 1.3.2019 (צורפה לחוות דעת המומחית מטעם התובעים). הנתבעת טענה כי החשבונית מעידה כי אין מדובר בעבודות שנדרשו בעקבות הבולען.

    דין הטענה להידחות. זאת לאור ההתכתבויות הרבות שהוצגו בין התובע לשלומי וליאת, נציגי הנתבעת, מינואר 2018 עד פברואר 2019, בהן תועדו בקשותיו הרבות של התובע כי הנתבעת תשלים את תיקון הליקויים בדירתו כתוצאה מהבולען, שלא נענו. (נספחים ל"א-ל"ב לתצהיר התובע).

    בהתכתבות בין התובע לליאת מיום 26.11.2017 ליאת אישרה כי הוצאת החול ויישור הגינה יבוצעו "כחלק מטיפול בבורות". (נספח כ"ג לתצהיר התובע). לעומת זאת, בהתכתבות מיום 19.2.2019 היא חזרה בה וכתבה כי פינוי עודפי חול לא יבוצעו על ידי הנתבעת. (נספח כ"ב לתצהיר התובע). לא ניתן כל הסבר מדוע הנתבעת חזרה בה, בפרט בנסיבות בהן אחריותה לתיקון נזקי הבולען ברורה. גב' ליאת עזרא, שמולה התנהלה ההתכתבות הנ"ל, טענה בחקירתה כי היא לא התכוונה להוצאת אדמה, אלא רק ליישור האדמה. טענתה כי הוצאת חול (כנכתב בהודעתה) והוצאת אדמה "זה לא אותו הדבר", מחוסרת הגיון. (פרוט' עמ' 38 ש' 3-25). התובעים אף הציגו התכתבות בין מאי ליולי 2018 של התובע עם עובד הנתבעת בשם אבנר, אשר ביצע עבור התובעים גם עבודה פרטית, בה כתב התובע כי הנתבעת מחויבת לפינוי החול בהתאם לאישור ליאת (נספח כ' לתצהיר התובע). בסופו של יום התובעים ביצעו את העבודה באופן פרטי במרץ 2019, ולכן הם זכאים להחזר. (ראו גם דברי התובע בפרוט' עמ' 26 ש' 15-18).

     

23. כאמור, המומחה מטעם בית המשפט לא אישר עלות ריצוף הבטון שנוצר בעקבות הבולען. בתשובתו לשאלת ההבהרה ציין כי ניתן היה להסתפק בדשא סינטטי, ולכן הוסיף לחוות דעתו סך של 7,700 ש"ח (כולל מע"מ). מסקנתו והסברו של המומחה מקובלים. במסגרת תיקון הבולען הונח בטון במקום אדמת גן, דבר שגרם לכיעור הגינה, והפתרון שהציע המומחה סביר. גם התובע תיאר בעדותו באופן משכנע את הכיעור שנוצר בגינה. (פרוט' עמ' 26 ש' 25-34).

     

24. התובעים זכאים גם לעלות הפיקוח כפי שנקבעה בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט.

     

25. סיכומה של סוגיית ליקויי הבנייה, התובעים זכאים לעלות תיקון ליקויי הבניה בסך 49,400 ש"ח ובצירוף מע"מ, 58,292 ש"ח. נוסף לכך, התובעים זכאים להחזר הוצאותיהם בסך 26,238 ש"ח, ובצירוף מע"מ, 30,961 ש"ח.

     

    ג(2) איחור במסירה

     

26. לטענת התובעים, הם זכאים לפיצוי בהתאם לחוק המכר (דירות) בשל איחור במסירת הדירה אשר נמשך 8.5 חודשים, מיום 5.6.2016 עד 20.2.2017, תקופה בה הדירה לא הייתה ראויה למגורים. בסיכומיהם טענו התובעים כי הפיצוי לו הם זכאים הוא פי 1.5 מדמי השכירות החודשיים שקבע המומחה מטעם בית המשפט בסך 4,200 ש"ח, למשך כל תקופת האיחור, וסך הכול 53,550 ש"ח.

     

27. הנתבעת אינה חולקת על כך שמועד המסירה החוזי הוא 5.6.2016, וכן על כך שהדירה נמסרה ביום 20.2.2017. אולם, לטענתה, על פי סעיף 4.1 להסכם המכר, מסירת הדירה כפופה למילוי כל חובות התובעים, ובכלל זה ביצוע מלוא התשלום. כמו כן, לטענתה, על פי סעיף 2.1.5 לנספח התמורה להסכם, התובעים היו מחויבים לשלם עד 16.5.2016 או עד 30 יום טרם מועד המסירה בפועל, לפי המוקדם, 85% מהתמורה. לטענתה, למרות פניותיה, רק בינואר 2017 התובעים הסדירו תשלום זה. לטענת הנתבעת, בנספח התמורה נקבע כי הוראותיו גוברות על הוראות הסכם המכר. כמו כן, לטענת הנתבעת, לפי סעיף 4.2 להסכם המכר, כתנאי למסירת החזקה היה על התובעים להחזיר את הערבויות, והם עשו זאת רק בחודש ינואר 2017. לטענתה, התובעים התחמקו מתשלום והחזרת הערבויות, ואף ביקשו לקבל את החזקה ללא ביצוע חובותיהם אלה.

     

28. לטענת הנתבעת, יש לדחות את טענת התובעים, לפיה הדירה לא הייתה ראויה למגורים. לטענתה, התובעים העלו דרישות להן לא היה זכר בהתחייבויות הנתבעת. לטענתה, התובעים רכשו דירה בנויה, בדקו אותה טרם החתימה, ובהתאם נערך פרוטוקול מוקדם אשר צורף להסכם המכר, ונחתם סעיף 58 לנספח השינויים להסכם המכר המעגן זאת. לטענתה, על פי סעיף 4.15 להסכם המכר, חובה על התובעים לקבל את החזקה בדירה גם אם יש בה ליקויים. לכן, לטענתה, גם אם לא הושלם תיקון הליקויים שפורטו בפרוטוקול המוקדם, לא קמה לתובעים זכות לסרב לקבל את החזקה בדירה תוך דרישת פיצוי בגין איחור במסירה. כמו כן, לטענתה, הוסכם כי הפיצוי בגין איחור במסירה יהיה בסך 2,000 ש"ח לחודש.

     

    ג(2)(א) דירה ראויה למגורים

     

29. בהתאם לפסיקה, לא כל ליקוי או אי התאמה יצדיקו סירוב קבלת חזקה בממכר. אולם, כאשר מדובר ב"ליקויים של ממש השוללים שימוש בנכס או הגורמים לאי נוחות רבה ביותר" רשאי הרוכש לדרוש את תיקון הליקויים כתנאי לקבלת הממכר (ת"א (מחוזי ת"א) 27927-09-16 י.ד עשוש תשתיות בע"מ נ' מזגאבקר, פסקה 18 (6.11.2019)). מנגד, סירוב לקבל את הדירה בשל ליקויים שוליים מנוגד לחובת הקטנת הנזק ואינו מקנה עילה לפיצוי. (ע"א 531/88 מתתיהו עצמון נ' מרכז כלל ירושלים בע"מ, פ"ד מד(2) 755, 764 (1990).

     

30. הסעיפים הרלבנטיים לסוגייה זו בחוזה הם:

     

    סעיף 4.1 להסכם בו נקבע: "בכפוף למילוי כל התחייבויות הקונה על פי חוזה זה ובמועדן, החברה מתחייבת למסור לקונה את החזקה הבלעדית בממכר כשהוא בנוי בהתאם למפרט (בכפוף להוראות סעיפים 3.1 לעיל ו- 4.14 לעיל), ניתן טופס "4" והוא פנוי מכל אדם ומכל חפץ, וזאת במועד שיובא לידיעת הקונה ע"י החברה, בהודעה מוקדמת בכתב של לפחות 14 ימים מראש, ובלבד שמועד זה לא יהיה מאוחר מהמועד הקבוע בנספח ב' לחוזה זה (להלן: "מועד המסירה" או "מועד מסירת החזקה").".

     

    סעיף 4.14 להסכם, בו נקבע: "מוצהר ומוסכם, כי הממכר יחשב כראוי למסירה גם אם לא הושלמו אילו מעבודות הפיתוח במגרש ו/או עבודות גמר בבניין ו/או בממכר ובלבד שהעבודות לא תמנענה שימוש סביר בממכר למטרת מגורים, לרבות גישה של כלי רכב ולרבות חיבור יחידת הדיור למקור חשמל ו/או אנרגיה, למים ולביוב. עבודות הפיתוח במגרש תושלמנה בתוך זמן סביר בנסיבות העניין."

     

    בסעיף 17 לנספח השינויים נקבע כי סעיף 4.14 ישונה כך: "בסיפא של הסעיף יתווספו המילים: "עבודות גמר בדירה, בהתאם למפרט ולהסכם זה, תושלמנה תוך 7 ימים ממועד מסירת הדירה".

     

    סעיף 4.15 להסכם בו נקבע: "הקונה מתחייב לקבל את החזקה בממכר במועד המסירה אף אם לא הושלמו בו העבודות כמפורט בסעיף 4.14 לעיל, ובלבד שנתקבל בגין הדירה טופס 4 והדירה ראויה למגורים ומחוברת למערכות החשמל, המים והביוב."

     

31. כאמור, על פי סעיף 4.1 להסכם, היה על הנתבעת להודיע לתובעים 14 יום לפני מועד המסירה החוזי כי הדירה מוכנה למסירה. הנתבעת לא הציגה כל ראיה למסירת הודעה לתובעים כאמור.

     

32. כמו כן, כמפורט להלן, על פי ההתכתבות בין התובע לנציגות הנתבעת (נספחים ד'-ז' לתצהיר התובע), ממועד המסירה החוזי ביוני 2016 ועד דצמבר 2016, הנתבעת לא שללה את טענות התובע, לפיה בדירה יש ליקויים המונעים מסירתה.

     

33. בהודעת דוא"ל ממועד המסירה החוזי, 5.6.2016, ששלח לנציגי הנתבעת התובע הלין כי היום הוא מועד המסירה אך "זה כנראה לא הולך לקרות" כי הדירה מלאה בליקויים. התובע טען כי הובטח לו שהליקויים יתוקנו טרם המסירה, וכי הנתבעת טרם עדכנה מי ספק השיש ולכן לא ניתן לבחור חיפוי למטבח.

    הליקויים להם התכוון התובע בהודעתו הם הליקויים המנויים בפרוטוקול המוקדם. בפרוטוקול המוקדם נכתב: "לאחר סיור בדירה של ג'וואד (מנהל עבודה) עם הלקוח בטרם מסירת החזקה בדירה לקונה, מאושר בזאת שיתוקנו הליקויים הבאים כפי שיפורטו להלן: 1. צביעת הדירה 2. תיקון רטיבות בחדר הורים 3. הרכבת כלים סניטריים, ארון אמבטיה וברזים 4. טיח חיצוני בקיר חיצוני דירת הגן + שליכט צבעוני 5. יישור אדמת הגן 6. יישור הגדר העקומה 7. תיקון שיפועים מקלחון הורים 8. החלפה של משקופים באמבטיה חדר הורים/חדר ארונות. התיקונים הנ"ל יוכנסו לחוזה, ויתוקנו טרם מסירת החזקה בדירה."

    כאמור, הנתבעת לא הציגה מענה כלשהו למכתבו הנ"ל של התובע בו היא מתכחשת לטענות בדבר אי השלמת תיקון הליקויים הנ"ל.

     

    בהודעת דוא"ל מיום 13.6.2016 נציגה מטעם הנתבעת בשם מיכל הפנתה את התובע לספק שיש ולספק חיפוי מטבח וארון אמבטיה. ביום 14.6.2016 התובע השיב כי נשלח לספק קרמיקה אחר בשל מידע מוטעה שקיבל, וציין כי הוא מעוניין בזיכוי עבור כיורים וברזים.

     

    בהודעת דוא"ל מיום 17.6.2016 התובע כתב לנציגי הנתבעת כי לאחר שעברו שבועיים מפגישתם "עד היום כמובן כלום לא קרה". התובע הלין כי המסירה הייתה צריכה להתבצע לפני חודש וחצי. כן הודיע כי התובעים פינו את דירתם השכורה. כמו כן, טען כי על הנתבעת להשלים את הנושאים הבאים: "קיר גובל בין המטבח לסלון, אסלות תלויות, ריצוף ספייר, זיכוים על ברזים וכיורים, רטיבות שחוזרת על עצמה גם לאחר שחפרתם מסביב לבית, ליקויים פנימיים...".

     

    בהודעת דוא"ל מיום 14.8.2016 התובע הלין על כי עדיין לא הגיעו הכלים הסניטריים, כי אין התקדמות והוא טרם קיבל את הזיכוי . בהודעת דוא"ל מיום 17.8.2016 התובע כתב כי הוא מבקש לקדם את קבלת הדירה, ותיאר שהוא ומשפחתו מתגוררים כעת בחדר אחד אצל חמותו במשך חודשיים. עוד טען כי יש רטיבות בדירה וחלק גדול מהתיקונים לא בוצע.

     

    במכתב מיום 27.9.2016 אשר נשלח לנתבעת (נספח ה' לתצהיר התובע), ב"כ התובעים כתבה כי במועד המסירה החוזי הדירה לא הייתה ראויה למגורים משום שטרם הותקנו כלים סניטריים ושיש למטבח, וכי הייתה רטיבות בדירה שחלקה התייבש רק לאחרונה ועדיין יש בדירה עובש ונדרש טיפול. עוד טענה במכתבה כי לא הושלם חיפוי חיצוני סביב הדירה. עוד נטען במכתב כי הנתבעת שלחה לתובעים "חשבון מופקע שהוגש טרם זמנו", וכי בהתאם לסעיף 4.11 להסכם המכר, על התובעים לשלם את יתרת התמורה רק 14 יום טרם מסירת החזקה. ב"כ התובעים טענה במכתב כי אין לדעת מתי תבוצע המסירה. עוד נכתב כי לחשבון הוספו ריביות "בגובה השוק האפור", אותן התובעים לא צריכים לשלם משום שהם אינם מאחרים בתשלום. ב"כ התובעים ביקשה מהנתבעת להודיע את מועד מסירת החזקה הצפוי. כן ביקשה לשלוח חשבון מפורט בו ייכללו רק התשלומים אותם הנתבעת רשאית לגבות.

     

    במכתב מיום 1.12.2016 (נספח ו' לתצהיר התובע), כתבה ב"כ התובעים לסמנכ"ל הנתבעת, עו"ד לזר, כי לאחר פגישה וביקור בדירה ביום 28.11.2016, סמנכ"ל הנתבעת, מר שאול שלום, אישר שהדירה לא ראויה למסירה, והתחייב לטפל מיד בתיקון השיפוע במרפסת, בהתקנת או החלפת אינסטלציה, טיח בחדר ארונות וסביב חלון, דלת שלא נסגרת ובדיקת ארונות תקשורת וחשמל לצורך הזמנת מונה על ידי התובעים. עוד נטען במכתב כי על הנתבעת לתקן את כלל הליקויים בהתאם לפרוטוקול המוקדם, ובכלל זה לתקן את הגדר וליישר את אדמת הגן טרם מסירת החזקה. עוד טענה ב"כ התובעים כי טרם התקבלה התייחסות להשגותיה לחישוב, וכן טענה כי הובטח כי יימצא סידור שיאפשר לתובעים מסירת חזקה גם אם המחלוקת תיוותר בעינה.

     

    במכתב מיום 4.12.2016 (נספח ז' לתצהיר התובע), ב"כ הנתבעת ציין כי תיקון השיפוע במרפסת, יישור האדמה, ותיקון הגדר, יבוצעו על ידי הנתבעת, אך ביצוע תיקונים אלה אינו תנאי למסירת החזקה בדירה. לגבי הכלים הסניטריים נטען כי הם תקינים וכי ברזים חסרים יסופקו. לגבי טיח ובדיקת ארון חשמל ותקשורת, נטען כי העבודות בוצעו. במכתב מיום 5.12.2016 כתב ב"כ הנתבעת לב"כ התובעים כי מועד מסירת הדירה נקבע למחר, 6.12.2016 שעה 13:00, וכי מסירת הדירה כפופה לביצוע גמר חשבון סופי ומסירת ערבויות בנקאיות.

     

    במכתב מיום 5.12.2016 אשר נשלח לב"כ הנתבעת (נספח ט' לתצהיר התובע), ב"כ התובעים טענה כי ביום 2.12.2016 ארעה הצפה חמורה בבניין, וכי חדר הארונות וחדר השינה התמלאו מים. עוד טענה כי גם המרפסת מלאה מים כתוצאה משיפוע הנוטה לכיוון הדירה. ב"כ התובעים טענה כי יש לתקן את השיפוע במרפסת ולכן, הדירה לא ראויה למגורים, וכי כך גם קבע סמנכ"ל הנתבעת מר שאול שלום ביום 28.11.2016. עוד טענה כי אינה מסכימה לקביעה כי האינסטלציה תקינה, וכי את העבודות לתיקון הגדר ובגינה על הנתבעת לבצע טרם מסירת החזקה כאמור בהסכם המיוחד לדירה. ב"כ התובעים הלינה כי עו"ד לזר מטעם הנתבעת טרם התייחס בכתב להשגותיה בקשר לתשלום כמובטח על ידו, ולכן לא ידוע לתובעים כמה לשלם. ביחס לערבויות כתבה כי הן יוסדרו לאחר שהדירה תהא ראויה למגורים ומוכנה לפי הוראות ההסכם.

     

    במכתב מיום 12.12.2016 (נספח 3 לתצהיר הנתבעת), ב"כ הנתבעת השיב לב"כ התובעים כי בביקור סמנכ"ל ההנדסה של הנתבעת אישר שהדירה מוכנה למסירה, וביקש לבצע בדחיפות גמר חשבון ולמסור את הערבויות הבנקאיות.

     

    במכתב מיום 19.12.2016 (נספח י' לתצהיר התובע), ב"כ התובעים השיבה כי הטענה, לפיה הדירה מוכנה למסירה אינה בדוקה ואינה נכונה, והיא מנתה ליקויים. בין הליקויים צוינו רטיבות בקיר בסלון, בחדר הארונות ובחדר הורים, בורות שנפערו צמוד לחדר דוד חשמל ומרפסת שמש, הליקוי במרפסת השמש ועוד. עוד הלינה כי טרם קיבלה התייחסות להשגותיה לחשבון.

     

    במכתב מיום 29.12.2016 (נספח י"ב לתצהיר התובע), ב"כ התובעים כתבה לב"כ הנתבעת כי הליקויים והרטיבויות בדירה עדיין לא תוקנו. כן הלינה על פגישה כוחנית בה נציגי הנתבעת אבנר ושלומי לחצו על התובע לחתום על פרוטוקול קבלת הדירה. עוד טענה כי הנתבעת לא עמדה במחויבותה לתקן את השיפוע במרפסת. התובעים צרפו פרוטוקול מסירה מיום 28.12.2016, אותו, לטענתם, הכינו נציגי הנתבעת, ובו צוינו ליקויים (נספח י"א לתצהיר התובע).

     

    במכתב ב"כ התובעים לב"כ הנתבעת מיום 4.1.2017 (נספח י"ג לתצהיר התובע), אשר נשלח בתגובה למכתב ב"כ הנתבעת מיום 1.1.2017 (שלא צורף), נטען כי עדיין יש רטיבויות בדירה, כי שיפוע המרפסת לא תוקן, וכי הדירה לא ראויה למגורים. במכתב צויין כי התובעים שילמו את יתרת הסכום והלינה כי לא קיבלה התייחסות להשגותיה לחשבון. עוד כתבה כי התובעים יסכימו לקבל את החזקה כנגד התשלום ששילמו, בתנאי שיישמרו כל טענותיהם בקשר למצב הדירה, והליקויים יתוקנו בתוך 7 ימים ממועד המסירה. במכתב ב"כ התובעים לב"כ הנתבעת מיום 8.1.2017 (נספח י"ד לתצהיר התובע), נכתב כי החלו לבצע תיקון שיפוע המרפסת וצויינה רטיבות נוספת מעל הדוד ובמרפסת.

     

34. על פי התכתבות הנ"ל, במועד המסירה החוזי, 5.6.2016, לא הותקנו כלים סניטריים ושיש למטבח. לכן, לא ייתכן כי הדירה הייתה ראויה למגורים. רק במכתב ב"כ הנתבעת מיום 4.12.2016 נטען כי קיימים כלים סניטריים תקינים בדירה. הנתבעת לא הציגה כל ראיה מזמן אמת אשר תסתור את הטענות בהתכתבות. על כן, יש להסיק כי בתקופה זו הדירה לא הייתה ראויה למגורים.

    מההתכתבות ניכר שהתובעים רצו להיכנס לגור בדירה. התובע תאר היטב את ייאושו והלין כי היה עליהם לפנות דירתם השכורה ולגור בדירת חמותו בחדר אחד לכל המשפחה. כך לדוגמא ביום 17.7.2016 התובע כתב לנציגי הנתבעת "...היינו צריכים לקבל מפתח לפני חודש וחצי, כבר פינינו את הדירה כי היה מרווח של חודשים מיום החתימה, כלומר לפני כמעט 4 חודשים!!! לצערי היינו נאיבים אנחנו היום מאוד סובלים ולכם כנראה לא אכפת!!!", וביום 17.8.2016 כתב: "אני מבקש ממך לעשות כל מאמץ כדי לקדם את קבלת הדירה שלי, ...אני מזכיר לכם שבגללכם אנחנו מתגוררים בחדר אצל חמתי (4 נפשות) פינינו דירה לטובת כניסה לפני חודשיים + ...". התובע מסר בתצהירו ובחקירתו הנגדית עדות קוהרנטית (פרוט' עמ' 16 ש' 28-33). לא הייתה לתובעים כל סיבה לסרב לקבל את הדירה במועד. יש לציין כי, כאמור לעיל, הנתבעת הודיעה ב- 5.12.2016 כי ברצונה לבצע מסירת חזקה כבר למחרת. זאת בניגוד לחובתה על פי סעיף 4.1 להסכם למסור הודעה מוקדמת בת 14 ימים.

     

35. לא מצאתי לקבל את טענות התובעים, כעולה מההתכתבות לעיל, כי מסירת החזקה תתכן רק לאחר מלוא תיקון הליקויים בפרוטוקול המקדמי. אומנם בפרוטוקול המקדמי נקבע כי התיקונים הרשומים בו יתוקנו טרם מסירת החזקה בדירה, אך בסעיף 58 לנספח השינויים נקבע "... אין בעצם קבלת החזקה בדירה, כשנקבע כי היא ראויה למגורים, בכדי לגרוע מאחריות החברה לתקן את הליקויים ו/או אי התאמות שצוינו בפרטיכל, ואשר באחריות החברה לתקנם בהתאם להוראות ההסכם, בתקופת הבדק והאחריות גם לאחר מסירת החזקה בדירה.". עולה מכך, שלא כל הליקויים שצוינו בפרוטוקול המקדמי מונעים את מסירת החזקה בדירה, והתנאי למסירה, כנקבע בפסיקה, הוא היות הדירה ראויה למגורים.

    יחד עם זאת, הרכבת כלים סניטריים, שנכללו בליקויים בפרוטוקול המקדמי, הם ליקויים שמונעים מגורים בדירה עד לכדי דירה שאינה ראויה למגורים. לכן, משמצאתי שהתובעים הוכיחו כי עד דצמבר 2016 לא הותקנו הכלים הסניטריים יש לקבוע שהדירה לא היתה ראויה למגורים עד אז.

     

36. בפגישה מיום 28.11.2016 עם סמנכ"ל הנתבעת, מר שאול שלום, התובעים טענו כי תיקון שיפוע המרפסת הכרחי טרם המסירה. טענה זו התבררה כנכונה. כעולה מהתצלומים נספח ח' לתצהיר התובע, עם הגשמים החלה רטיבות במרפסת בשל השיפוע לכיוון הדירה. ביום 5.12.2016, אז לראשונה הודיעה הנתבעת כי הדירה מוכנה למסירה, ב"כ התובעים דיווחה על פריצת מים בדירה מהצפה בבניין ובשל ליקוי השיפוע במרפסת. הנתבעת לא הציגה ראיות סותרות לטענות התובעים כאמור. העדה מטעם הנתבעת, גב' עזרא, העידה כי היא אינה יודעת מה היה בפגישה מיום 28.11.2016 (פרוט' עמ' 41 ש' 6-14), ומר שלום לא הובא למתן עדות. בנסיבות אלה, ניתן לקבוע כי הדירה לא הייתה ראויה למגורים בשל בעיית הרטיבות עקב הליקוי בשיפוע במרפסת. על פי ההתכתבות, ביום 8.1.2017 או סמוך לכך הנתבעת החלה בתיקון השיפוע במרפסת.

    אשר לטענת התובעים בסיכומיהם כי הרטיבות בחדר השינה נותרה מאז ועד היום, נמצא כי אין מדובר באותו מקור רטיבות. על פי חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, הרטיבות כיום היא ממרפסת הדירה מעל (סעיף 5.2.4 לחוות הדעת). לעומת זאת, בינואר 2017 היה מדובר ברטיבות שנוצרה מהצפה בבניין. התובעים לא הציגו חוות דעת מזמן אמת אודות הרטיבות בשנים 2016-2017. העובדה, לפיה בתלונותיהם ובפרוטוקול מסירה שהוכן על ידי הנתבעת ביום 28.12.2016 (נספח י"א לתצהיר התובע), הרטיבות צוינה, לא מוכיחה שמדובר ברטיבות שגרמה אי נוחות משמעותית העולה כדי מניעה לגור בדירה. נוסף לכך, בהתכתבות מיום 27.9.2016 נכתב כי הרטיבות התייבשה ונותר לטפל בעובש וצביעה. בהתכתבות מיום 8.1.2017 לא הוזכרה רטיבות שיש לטפל בה.

    ביום 4.1.2017 התובעים שילמו לנתבעת את יתרת התמורה. מסירת הדירה בוצעה ביום 20.2.2017. התובעים לא סיפקו הסבר, לא כל שכן הסבר מוצדק, להשתהותם בקבלת החזקה עד 20.2.2017. זאת כאשר נראה שתיקון שיפוע המרפסת הסתיים עד אמצע ינואר 2017, וקודם לכן, כאמור, שולם התשלום האחרון.

     

37. לאור המקובץ, הדירה לא הייתה ראויה למגורים עד ליום 15.1.2017.

     

    ג(2)(ב) איחור בתשלום התמורה

     

38. לטענת הנתבעת, התובעים לא זכאים לפיצוי בגין איחור במסירה משום שלא שילמו את יתרת התמורה בהתאם לסעיף 2.1.5 לנספח התמורה להסכם עד 16.5.2016. לטענתה, לנוכח אי ביצוע התשלום, היא הייתה רשאית לעכב את המסירה. בטענתה זו של הנתבעת יש קושי, שהרי הדירה לא הייתה מוכנה למסירה במועד החוזי ועד 15.1.2017. על פי סעיף 4.1 להסכם, היה על הנתבעת למסור לתובעים הודעה מוקדמת בת 14 ימים כי הדירה מוכנה למסירה. הנתבעת לא מסרה הודעה כאמור. רק ביום 5.12.2016, ובהתראה בת יום אחד, הודיעה כי הדירה מוכנה למסירה. לפיכך, אפילו התובעים היו מבצעים את התשלום עד 16.5.2016, הנתבעת לא הייתה עומדת בחובתה למסור את החזקה בדירה. נוסף לאמור, כמפורט להלן, בנסיבות המקרה דנן, תניה הקובעת חובת תשלום יתרת התמורה ללא קשר למועד המסירה, אינה תקפה.

     

39. בסעיף 4.2 להסכם נקבע: "החזקה תימסר, בין היתר, כנגד תשלום מלוא מחיר הממכר (כהגדרתו להלן) ומילוי יתר התחייבויות הקונה כלפי החברה עד מועד המסירה, לרבות (אך לא רק) ביצוע כל יתר התשלומים שעל הקונה לשלם לחברה על פי חוזה זה (החזרה הערבות שקיבל הקונה על פי חוזה זה כמפורט בסעיף 8.2.1 להלן וחתימת הקונה על טופס ביטול הערבות שקיבל (נספח ג'2)".

    בסעיף 4.11 להסכם נקבע: "מובהר בזאת, כי דחיית מועד המסירה כאמור בסעיף זה לא תדחה איזו ממחויבויות הקונה על פי חוזה זה, לרבות תשלומם של מלוא התשלומים החלים על הקונה, למעט התשלום האחרון על חשבון תמורת הממכר אשר ישולם 14 ימים קודם למועד המסירה המעודכן."

    בנספח התמורה נקבע: "הצדדים מסכימים כי הוראות נספח זה גוברות על הוראות החוזה ונספחיו, ובמקרה של סתירה ביניהם תגברנה הוראות נספח זה."

    עוד נקבע בנספח התמורה: "תאריך מסירת החזקה בדירה: 05/06/2016. תאריך המסירה האמור לעיל, הינו בכפוף להוראות נספח זה ולהוראות סעיף 4 להסכם."

    בסעיף 2.1 לנספח התמורה שכותרתו "לוח תשלומים" נקבע:

    "2.1.1 ביום חתימת ההסכם על ידי הקונה ישולם סך של 204,750 ש"ח (מאתיים וארבעה אלף שבע מאות וחמישים ש"ח) כולל מע"מ ובתוספת הפרשי הצמדה (אם וככל שיהיו).

    2.1.2 ביום 05/05/2016 ישולם סך של 136,500 ש"ח (מאה שלושים ושישה אלף וחמש מאות ש"ח) כולל מע"מ ובתוספת הפרשי הצמדה.

    2.1.5 סך של 1,023,750 ש"ח (מיליון ועשרים ושלושה אלף שבע מאות וחמישים ש"ח) כולל מע"מ בתוספת הפרשי הצמדה בכפוף לעריכת חשבון סופי, ישולם ביום 16/05/2016 או עד 14 ימים קודם למועד המסירה בפועל, לפי המוקדם."

     

40. סעיף 2.1.5 בנספח התמורה קובע כי מרבית התמורה (75%), תשולם ביום 16.5.2016 (הוא מועד המסירה החוזי), או 14 ימים לפני מועד המסירה בפועל, לפי המוקדם. כלומר, אם מועד המסירה החוזי נדחה, על התובעים לשלם את מלוא יתרת התמורה עד 16.5.2016, ללא קשר לתקופת הדחיה. הוראת סעיף זה היא בסתירה להוראת סעיף 4.11 להסכם הקובע כי במקרה של דחיה במועד מסירת החזקה, התשלום הסופי יבוצע 14 ימים לפני מועד המסירה המעודכן.

     

41. יש קושי לקבל את טענת הנתבעת כי ההוראה בנספח התמורה גוברת, הגם שכך נקבע בנספח התמורה. הסתירה היא בנושא מרכזי, משמעותי ומהותי. בפסיקה נקבע כי בהעדר הוראה מפורשת השוללת את תחולתו של סעיף 23 לחוק המכר, התשכ"ח-1968, החיוב למסור את הממכר והחיוב לשלם את מחירו הם חיובים שלובים מקבילים. (ע"א 1632/98 משה ארבוס נ' אברהם רובינשטיין ושות' – חברה קבלנית בע"מ, נה(3) 913, 922-924 (2001); ת"א (קריות) 11006-05-21‏ ‏אסי אלכסנדרוביץ' נ' ורדים השקעות ונכסים בע"מ, פס' 21 (15.10.2023)). המסקנה המתבקשת היא כי ככל שהיה ברצון הנתבעת לנתק את הקשר בין תשלום יתרת התמורה לבין מסירת החזקה, היה עליה לציין זאת בהסכם באופן מפורש, ברור וחד משמעי. משלא עשתה כן, ומשלא סיימה את התאמת הדירה למגורים, הנתבעת לא הייתה רשאית לדרוש את תשלום מלוא התמורה.

     

42. חיזוק למסקנה זו נמצא בסעיף 17.3 להסכם בו נקבע: "ביצוע כל אחת מהתחייבויות החברה על פי חוזה זה מותנה בכך שהקונה יקיים תחילה את התחייבויותיו על פי חוזה זה עד לאותו מועד והחברה זכאית, מבלי לפגוע באמור בכל מקום אחר בחוזה זה, לעכב ביצוע התחייבות כלשהי מהתחייבויותיה עד לאחר שהקונה קיים את התחייבויותיו.". הוראה זו תומכת כי עסקינן בחיובים מותנים ולא בחיובים עצמאיים. כלומר, מסירת החזקה מותנית בתשלום התמורה עד "לאותו מועד", הוא עובר למסירת החזקה. אשר לטענת התובעים, לפיה הוראת סעיף 2.1.5 היא תניה מקפחת בחוזה אחיד, בנסיבות המקרה, בהן במסגרת המשא ומתן לפני כריתת ההסכם, התובעים היו מיוצגים על ידי עו"ד, ניהלו משא ומתן, ואף הובילו לשינוי הוראות בהסכם המכר, דין טענתם להידחות.

     

    ג(2)(ג) הפיצוי הסטטוטורי

     

43. בסעיף 5א. לחוק המכר (דירות) בנוסחו טרם תיקון מספר 9 מיום 7.7.22, נקבע:

     

    "(א)לא העמיד המוכר את הדירה לרשות הקונה לאחר שחלפו שישים ימים מתום המועד הקבוע לכך בחוזה המכר (בסעיף זה – המועד החוזי), זכאי הקונה לפיצויים, בלא הוכחת נזק, בסכום כמפורט להלן, בעבור כל חודש או חלק ממנו מהמועד החוזי ועד להעמדת הדירה לרשותו, או לפיצויים בסכום שהוסכם עליו בחוזה המכר בשל איחור במסירת הדירה, לפי הגבוה:

     

    (1) סכום השווה לדמי שכירות של דירה דומה בגודלה ובמיקומה כשהם מוכפלים ב- 1.5 – בעבור התקופה שתחילתה במועד החוזי וסיומה בתום שמונה חודשים מאותו מועד;

     

    (2) סכום השווה לדמי שכירות של דירה דומה בגודלה ובמיקומה כשהם מוכפלים ב- 1.25 – בעבור תקופה שתחילתה תשעה חודשים לאחר המועד החוזי ואילך.

     

    (ב)הפיצויים הקבועים בסעיף זה ישולמו בתום כל חודש בעד אותו חודש; הפיצויים בעד שישים הימים שתחילתם במועד החוזי ישולמו בתום שישים הימים האמורים.

     

    (ג)על אף האמור בסעיפים קטנים (א) ו- (ב), הצדדים לחוזה המכר רשאים להסכים כי הסעיפים הקטנים האמורים לא יחולו על איחור במסירה שנגרם כתוצאה מנסיבות שאינן בשליטת המוכר ושהסיכון להתרחשותן ולתוצאותיהן אינו מוטל עליו".

     

44. ברע"א 6605/15 שמש נ' ספייס בניה ויזמות בע"מ, פס' 23-25, (21.6.2016), עמד בית המשפט על חשיבות מועד המסירה החוזי, וקבע כי "איחור בקבלת הדירה עלול להותיר את הרוכש ללא פתרון דיור, לגרום לו לנזקים כלכליים ולהותירו במצוקה בשל חוסר הוודאות בכל הנוגע למועד המסירה.". עוד נקבע כי באמצעות סעיף 5א. לחוק המכר (דירות), אשר קובע פיצוי סטטוטורי בגין חריגה במסירה מעבר ל-60 ימים, המחוקק ביקש להקטין את פערי הכוחות בין הצדדים, לחזק את מעמדו של רוכש הדירה, ולתמרץ את הקבלן להימנע מאיחור במסירת הדירה.

     

45. אשר להוראה בנספח התמורה להסכם, לפיה "פיצוי חודשי מוסכם לתקופת איחור במסירת החזקה בדירה: 2,000 ש"ח", זו אינה תקפה. זאת לאור הפיצוי הקבוע בסעיף 5א. לחוק מכר (דירות); הוראת סעיף 7א.(א) הקובעת כי הוראות חוק המכר (דירות) הן קוגנטיות ולא ניתן להתנות עליהן אלא לטובת הקונה; וקביעת המומחה מטעם בית המשפט, לפיה דמי השכירות החודשיים של דירה דומה לדירה נושא התביעה בגודלה ובמיקומה, הם בסך של 4,200 ש"ח.

     

46. לאור האמור, התובעים זכאים לפיצוי ללא הוכחת נזק בגין האיחור במסירה כדלקמן: תקופת האיחור היא מיום 5.6.2016 עד 15.1.2017. כלומר, 7 חודשים ו- 10 ימים. בשמונת החודשים הראשונים הפיצוי הוא פי 1.5 מדמי השכירות של דירה דומה בגודלה ובמיקומה. סכום הפיצוי לו זכאים התובעים הוא, אפוא, 46,179 ש"ח. הפיצוי עבור שישים הימים הראשונים יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק/ריבית שקלית כחוק החל מ- 60 יום לאחר מועד המסירה החוזי. הפיצויים הנותרים יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק/ריבית שקלית כחוק החל מתום כל חודש שבעדו הם משולמים.

     

    ג(3) רכיבים נוספים

     

    ג(3)(א) הפסד הנאה מהשימוש בגינה

     

47. לטענת התובעים, בשל בולענים שנפערו בגינה ביום 6.9.2017 ועבודות אשר נדרשו לתיקון הליקוי, נמנע מהתובעים השימוש בגינה במשך 6 חודשים. לטענתם, לבד מהסכנה הגדולה שנוצרה, וריח הביוב והרפש שנשפך לגינה, עובדי הנתבעת שברו את טפטפת הגינה וחיפוי הקיר, וכן כיערו את הגינה בתוספת משטח בטון. התובעים אימצו בסיכומיהם את הערכת המומחה מטעם בית המשפט, לפיה דמי השימוש החודשיים בגינה הם בסך 720 ש"ח. בהתאם, עתרו לפסוק להם 4,320 ש"ח.

     

48. התובעים הגישו תצלומים והתכתבויות אשר העידו על הליקוי והתיקונים שנדרשו (נספחים ט"ז-י"ט לתצהיר התובע). הנתבעת הגישה אישורי התובעים כי העבודות בדירתם הסתיימו במרץ 2018. (נספח 8 לתצהיר הנתבעת). נציגת הנתבעת, גב' עזרא ציינה כי ביום 28.3.2018 הנתבעת הציעה לתובעים פיצוי בסך 6,000 ש"ח וכי התובעים דחו את ההצעה. בנסיבות אלה, ניתן לקבוע כי הליקוי תוקן במרץ 2018. בהתאם, התובעים זכאים ברכיב זה לפיצוי בסך 4,320 ש"ח.

     

    ג(3)(ב) זיכויים

     

49. לטענת התובעים, לא סופקו להם מספק הנתבעת ברז וכיור מטבח שעלותם 475 ש"ח ו- 645 ש"ח, בהתאמה. לטענת התובעים, הסכומים נאמרו להם על ידי הספק. עוד לטענתם, ספק השיש דרש מהם תשלום עבור השיש במטבח בטענה, לפיה הנתבעת הקשיים, ולכן שילמו לו 1,500 ש"ח. התובעים הגישו חשבונית בסכום זה מתאריך 14.9.2016 עבור השיש. (נספח כ"ה לתצהיר התובע).

     

50. בהתכתבות כאמור לעיל, התובע הלין על נושאים אלה. התובע תיאר את ייאושו כשהנתבעת הפנתה אותו לספק לא נכון. לאחר מכן, גם כשפנה לספק הנכון, נאמר לו שהוא לא יכול לקבל סחורה כי הנתבעת בקשיים. כך גם בעניין השיש למטבח, התובע הלין כי הספק סירב לספק בטענה שהנתבעת בקשיים. התובע טען בעדותו כי הובטח לו שהנתבעת תחזיר לו את התשלומים (פרוט' עמ' 33). הנתבעת אישרה בהתכתבות מיום 14.6.2016 כי היא תבדוק את נושא הזיכויים. ביום 14.8.2016 התובע כתב למיטל נציגת הנתבעת: "לגבי השיש אין לי בעיה לבדוק מחר כמה עולה ולהזמין בתנאי שאתם מוציאים לי תשלום לפני", וביום 17.8.2016 כתב "גם חודש שעבר הבטחת לי כי תוציאי לי שק זיכוי על הכיור והברז מטבח וזה עדיין לא קרה, אז את מבינה שאם זה לא קרה אין מצב שאני עוד יוציא כסף מכיסי ששולם לכם בקניית הדירה, לטובת השיש". (נספח ד' לתצהיר התובע). הרצף בין ההתכתבות ועדות התובע עקבי ונהיר.

     

51. לא ניתן לקבל את טענת הנתבעת כי היא לא הייתה מחוייבת לספק פריטים אלה. אספקת שיש, ברז וכיור מטבח הכרחיים לשלמות הדירה. כמו כן, על פי הפרוטוקול המוקדם היה על הנתבעת להשלים הרכבת כלים סניטריים. בהתאם, התובעים זכאים ברכיב זה ל- 2,620 ש"ח.

     

    ג(3)(ג) גביה עבור "הקמת פנקסי מקרקעין"

     

52. לטענת התובעים, על פי סעיף 6ג. לחוק המכר (דירות), סכום ההוצאות המשפטיות אותן חברה קבלנית רשאית לגבות מרוכשים, מוגבל ל- 5,000 ש"ח בצירוף מע"מ. לטענתם, ההוראה קוגנטית, אך הנתבעת גבתה מהם 11,700 ש"ח, מעבר לסכום הקבוע בסעיף 6ג. עבור הקמת פנקסי מקרקעין. לטענת התובעים, טענת הנתבעת, לפיה מדובר בעלות תשריטים אינה נכונה משום שבמסגרת המשא ומתן, וכאמור בסעיף 54 לנספח השינויים, הצדדים הסכימו לוותר על חיוב זה. לטענתם, אפילו מדובר בהוצאה עבור תשריטים, על פי עמדת הממונה על חוק המכר, הוצאות משפטיות כוללות גם הוצאות הקשורות לרישום זכויות על פי חוק המכר. בסיכומיה הנתבעת זנחה את הטענה כי מדובר בחיוב עבור תשריטים, וטענה כי התובעים חייבים בתשלום סכום זה מכוח סעיף 5.2 לנספח התמורה.

     

53. בסעיף 2.2 לנספח התמורה נקבע: "במועד חתימת חוזה זה ישלם הקונה לחברה סך של 5,000 ש"ח (חמשת אלפים שקלים חדשים) בתוספת מע"מ, כהשתתפות בהוצאות משפטיות של החברה".

    בסעיף 5.2. לנספח התמורה, תחת סעיף 5 שכותרתו "הוצאות נוספות", נקבע: "תשלום עבור הקמת פנקסי רישום הזכויות וניהולם בסך של 10,000 ש"ח בתוספת מע"מ כדין אשר ישולמו במעמד חתימת הסכם זה, וכן תשלום עבור טיפול, הוצאות ואגרות רישום מקרקעין והמשכנתא כאמור בהוראות סעיף 11.1.6 להסכם, ותשלום בסך השווה ל- 500 ש"ח לחדר במכפלת מספר החדרים כמצוין לעיל, בגין השתתפות הקונה בהוצאות הפקת תשריטי בית משותף, הכל בתוספת הפרשי הצמדה ובתוספת מע"מ כדין, אשר ישולמו ע"י הקונה בהתאם לדרישת החברה."

     

54. סעיף 6ג. לחוק המכר (דירות), אשר הוסף לחוק בתיקון מספר 7 משנת 2014, וכותרתו "הגבלת גובה ההוצאות המשפטיות במכירת דירה ואופן תשלומן", מגביל את סכום ההשתתפות בהוצאות משפטיות אותן רשאי המוכר לדרוש מהקונה. על פי סעיף זה "הוצאות משפטיות" הן "שכר טרחת עורך דין המייצג הן את המוכר והן את הקונה בעסקה למכירת דירה, ובכלל זה שכר טרחת עורך דין בשל ייצוג המוכר באותה עסקה, בעד פעולות אלה:

    (1)רישום וניהול רשימה של בעלי הזכויות על פי חוזה המכר, מיום המכירה ועד יום רישום זכויות אלה בלשכת רישום המקרקעין;

    (2) רישום הזכויות על פי חוזה המכר בלשכת רישום המקרקעין, ובכלל זה רישום בית בפנקס בתים משותפים ושינוי או תיקון לצו רישום בית משותף;

    (3) כל הוצאה אחרת הקשורה לרישום הזכויות על פי חוזה המכר."

     

    סעיף 6ג.(ב)(1) קובע: "מוכר לא ידרוש מקונה השתתפות בהוצאות משפטיות בסכום העולה על הסכום או השיעור שקבע השר בהתייעצות עם שר המשפטים ושר האוצר ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת (בסעיף זה – הסכום המרבי), ..."

     

    בתקנה 2 לתקנות המכר (דירות) (הגבלת גובה ההוצאות המשפטיות), תשע"ה-2014, אשר חלה במועד הרלבנטי להסכם המכר נושא התביעה, נקבע: "מוכר לא ידרוש מקונה השתתפות בהוצאות משפטיות בסכום העולה על הסכום הנמוך מבין אלה, לפני הוספת מע"מ:

    (1) 5,039 שקלים חדשים;

    (2) סכום השווה למחצית האחוז של תמורת הדירה, כפי שנקבעה בחוזה המכר."

     

55. לאור הוראות החוק והתקנות כאמור לעיל, תשלום עבור הקמת פנקסי רישום הזכויות נכלל ב"הוצאות משפטיות" כהגדרתן, כאמור לעיל, בחוק המכר (דירות), ומשאין להתנות על הוראות חוק המכר (דירות) אלא לטובת הקונה (סעיף 7א.(א) לחוק המכר דירות), הנתבעת לא הייתה רשאית לגבות סכום זה מהתובעים, והם זכאים להשבתו.

     

    ג(3)(ד) הוצאות הובלה

     

56. ראש נזק זה חופף לפיצוי הסטטוטורי לפי סעיף 5א. לחוק המכר (דירות). במסגרת הפיצוי הסטטוטורי ניתנה תוספת בשיעור 50% לדמי שכירות עבור שמונת החודשים הראשונים של האיחור. תוספת זו מגלמת נזקים נלווים כגון עגמת נפש ועלויות הקשורות בדירה חלופית, ובכללן הוצאות הובלה. לפיכך, משנקבע כי הנתבעת אחראית לאיחור במסירת החזקה בדירה והיא חוייבה בתשלום הפיצוי הסטטוטורי, התובעים אינם זכאים לפיצוי עבור הוצאות ההובלה. ((ת"א (חי') 58227-12-22‏ ‏ אופיר סולימן ו-41 אח' נ' ורדים השקעות ונכסים בע"מ, פס' 67-68, (22.7.2025)).

     

    ג(3)(ה) פיצוי בגין הפרת הסכם

     

57. התובעים אינם זכאים לרכיב זה (פיצוי בסך 75,000 ש"ח בגין הפרת הסכם), משזנחו אותו בסיכומיהם ולא נימקו זכאותם.

     

    ג(3)(ו) הפסד ימי עבודה

     

58. לטענת התובע בתצהירו, הוא הפסיד 30 ימי עבודה, מתוכם 18 בגין הטיפול בבולען. לטענתו, עלות יום עבודתו היא 466 ש"ח בהתאם לאישור רואה חשבון מנחם צוברי. (נספח כ"ו לתצהיר התובע). בהתאם, התובעים תבעו ברכיב זה 13,980 ש"ח.

     

59. התובעים לא הוכיחו רכיב זה. לתצהיר רו"ח צוברי צורפו דוחות לגבי שכרו של התובע בשנים 2017-2020, לפיהם שכר התובע לא נפגע. רו"ח צוברי אישר בחקירתו הנגדית כי בכל הדוחות צוינו ימי עבודה מלאים ולא ניתן ללמוד מהם היעדרות מהעבודה (פרוט' עמ' 9 ש' 10, עמ' 10 ש' 3-11). ניתן לקבל כי התובע נאלץ ללוות את עבודות התיקון, וכי נגרמה לו טרחה, אך הפיצוי על כך יתבטא ברכיב הנזק הלא ממוני.

     

    ג(3)(ז) עגמת נפש

     

60. התובעים עתרו לפיצוי עבור נזק לא ממוני בסך של 50,000 ש"ח. בתביעתם התובעים תבעו את נזקיהם בגין ליקויי בניה והרכיבים כאמור בפרקים ג(3)(ב) ו- ג(3)(ג). בגין חלק זה של התביעה ייפסק לתובעים פיצוי עבור נזק לא ממוני. התובעים תבעו גם פיצוי סטטוטורי בהתאם לסעיף 5א. לחוק המכר (דירות). הפיצוי הסטטוטורי כולל בתוכו פיצוי עבור עגמת נפש. אי לכך, בגין רכיב זה התובעים לא זכאים לפיצוי עבור נזק לא ממוני.

     

61. בקביעת שיעור הפיצויים בגין עגמת נפש עקב ליקויי בניה יש לשקול, בין היתר, מהו טיב הנכס בו נפלו הליקויים, האם מדובר בדירת מגורים, או במבנה אחר, מהות הליקויים, מידת חומרתם, מידת השפעתם על חיי היומיום בדירה, התנהלות הצדדים, ועלות התיקון (ע"א 5602/03 סגל ואח' נ' שיכון ופתוח לישראל בע"מ, (28.2.2005).). כאשר מדובר בליקויי רטיבות, הדחק וההכבדה מוגברים. (ת"א (מחוזי ירושלים) 469/88 זעפרני נסים ואחרים נ' רמט בע״מ, (19.9.1991).

     

62. התובעים רכשו דירה חדשה שבנייתה כמעט הסתיימה, דאגו לבצע סיור מקדים ולצרף את רשימת הליקויים שמצאו בדירה להסכם המכר על מנת לוודא שיקבלו דירה ללא אותם ליקויים. הנתבעת לא עמדה במחויבותה, ותקופה ארוכה היה על התובעים להתנהל מול נציגיה על מנת לוודא תיקון הליקויים. יש לציין בעיקר את ליקוי הבולענים שנפערו בגינה, אשר לבד מהסיכון הבטיחותי, גרמו לסבל לאחר שהתובעים נכנסו לגור בדירה. הדירה סבלה מליקויי רטיבות הן לפני כניסת התובעים לגור בה וגם לאחר מכן. נמצא כי בגין ליקויי הבנייה, החזר בגין זיכויים וגביית הוצאות משפטיות ביתר, התובעים זכאים לפיצוי כספי בסך של 103,573 ש"ח. בקביעת סכום הפיצוי ניתן משקל לכך שהתובעים כבר פוצו על אובדן הנאה מהגינה. במכלול השיקולים והנסיבות, ייפסק לתובעים בדרך של אומדן, פיצוי בסך של 10,000 ש"ח.

     

    ד. סוף דבר

     

63. התובעים זכאים לסכומים כמפורט להלן:

    • עבור עלות תיקון ליקויי בנייה 58,292 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק/ריבית שקלית כחוק ממועד חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט (16.10.2022).

    • עבור תשלומים בהם נשאו התובעים בגין ליקויי בנייה 30,961 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק/ריבית שקלית כחוק ממועד התשלומים (1.3.2019).

    • עבור פיצוי סטטוטורי בגין איחור במסירה 46,179 ש"ח. הפיצוי עבור שישים הימים הראשונים יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק/ריבית שקלית כחוק החל מ- 60 יום לאחר מועד המסירה החוזי. הפיצויים הנותרים יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק/ריבית שקלית כחוק החל מתום כל חודש שבעדו הם משולמים.

    • פיצוי עבור אובדן הנאה מהגינה בסך 4,320 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק/ריבית שקלית כחוק ממועד חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט (16.10.2022).

    • עבור זיכויים 2,620 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק/ריבית שקלית כחוק מיום 14.9.2016.

    • השבת התשלום עבור הקמת פנקסי מקרקעין בסך 11,700 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק/ריבית שקלית כחוק ממועד התשלום לנתבעת.

    • עבור נזק לא ממוני 10,000 ש"ח.

       

64. התובעים זכאים להוצאות משפט כדלקמן:

    • אגרות בית המשפט, שכר השמאי והמהנדסת מטעם התובעים, תשלום התובעים למומחה מטעם בית המשפט, ושכר עדים ככל שנפסק, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק/ריבית שקלית כחוק ממועד ההוצאה.

    • שכ"ט עו"ד בסך 18,000 ש"ח.

       

65. הנתבעת תשלם לתובעים את הסכומים כאמור בסעיפים 63 ו- 64 בתוך 30 יום.

     

    המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים.

     

     

    ניתן היום, כ"ו אדר תשפ"ו, 15 מרץ 2026, בהעדר הצדדים.