ת"א 7264-05-13 עירית תל-אביב-יפו נ' שבילי

עסקינן בתביעה לסילוק יד של הנתבע ממקרקעין המצויים ב"פארק דרום" בתל אביב.

• מבוא ותמצית הטענות

1. התובעת הינה הבעלים הרשום של חלקות 15, 16 ו-17 בגוש 6137 וכן נרשמה לטובתה הערה לפי סעיפים 5 ו- 7 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943 (להלן - "פקודת הקרקעות"), על הפקעה של חלק מחלקה 107 בגוש 6137 המצויה בבעלות מדינת ישראל ורשות הפיתוח (כל החלקות יכונו להלן – "המקרקעין"). המקרקעין מצויים בפארק דרום בתל אביב (ראו הנסח נספח א' לתצהיר אחראית הפקעות בתובעת גב' אילנית ינאי).
2. יצויין כי ההערה האמורה נרשמה נוכח הודעה שפרסמה הועדה המקומית ביום 2.2.04 לפיה המקרקעין דרושים לה לצרכי ציבור (נספח ג' לתצהיר גב' ינאי).

על המקרקעין חלה תוכנית מתאר מספר 1358 ד' – פארק דרום, והם מיועדים לשטח ציבורי פתוח לצורך הרחבת הפארק. בהתאם לסעיף 11 לתקנון התוכנית, השטחים מיועדים לצרכי ציבור ויופקעו וירשמו על שם התובעת (ראו תקנון התוכנית, תשריט והפרסום ברשומות, נספח ב' לתצהיר גב' ינאי).

3. בכתב התביעה נטען כי פולשים רבים השתלטו על חלק מאזור הפארק, החולש על למעלה מ-1,000 דונם, כאשר במועד בלתי ידוע, ככל הנראה בין התאריכים 4.98 - 21.12.01 החל הנתבע לפלוש לשטח מזרחי של חלק מהמקרקעין, חלק התפוס על ידו עד היום, תוך הרחבת שטח הבניה בהדרגה.
4. עוד נטען, כי בין התאריכים 28.6.08 – 23.10.09 החל הנתבע לפלוש לשטחו המערבי של חלק מהמקרקעין התפוס על ידו והקים עליו מבנים.

לטענת התובעת, נכון למועד הגשת תצהיר גב' ינאי, מחזיק הנתבע או מי מטעמו בשטח כולל של כ- 1,500 מ"ר אותו גידר ועליו הוקמו מבנים שלא כדין (סעיף 14 לתצהיר גב' ינאי).

התובעת עותרת לפינוי הנתבע מהמקרקעין, בהעדר כל זכות להחזיק בהם.

5. הנתבע העלה שורת טענות, ואפרט אותן בתמצית:

• הנתבע טוען לבעלות במקרקעין. לשיטתו, הוא מתגורר במקום למעלה משלושים שנה, מאז סוף שנות השבעים. לדבריו, בעת ההיא "הצטרף" לחזקה בנכס בגינו הוגשה התביעה, בהיותו בגיל 17, כאשר במקום התגוררו בני משפחת גר, האוחזים במקום כבר מראשית שנות ה– 60.

הנתבע בן 52, בעל קיוסק, וברשותו ארבעה מבני מגורים במקרקעין: באחד הוא מתגורר, בנו בן ה-22 מתגורר בשני, בנו בן ה-18 בשלישי וברביעי בתו הנשואה. כמו כן מחזיק הנתבע במחסן ובאורווה (עמ' 51 לפרוטוקול, ש' 1 – 22).

לדבריו, בתחילה התגורר בצריף קטן אשר שימש אותו למגורים ולגידול הסוסים שהיו ברשותו. בהמשך, עם התרחבות המשפחה שיפץ את המבנה במהלך השנים והשקיע כספים רבים בהפיכתו לבית מגורים. כך גם לטענתו, השקיע ושיפץ את משכנה של משפחת גר (סעיפים 12-13 לתצהירו).

לדבריו, המקרקעין נרכשו על ידו ממר שמואל גר ז"ל, בעבור עזרה שנתן הנתבע למר גר, לנוכח היותו אדם מבוגר (ראו עמ' 52 לפרוטוקול, ש' 11-19).

• לא עלה בידי התובעת להוכיח את זכויותיה במקרקעין, שכן רק חלק מחלקה 107 הופקע בפועל, ואין ראיה כי אחיזת הנתבע בחלק מהמקרקעין מתייחסת לשטח שהופקע דווקא. בהקשר זה טען גם כי לא צורפה מפת מדידה, בניגוד לדין וכי המקום לא זוהה די צורכו.
• עוד טוען הנתבע, לחילופין, כי הינו בר רשות במקרקעין, וכי התובעת מנועה מלבטל את הרשות, בהיותה בלתי הדירה וכן מחמת שכלל לא ביטלה את הרשות וטענתה בהקשר זה בסיכומים מהווה הרחבת חזית אסורה. למצער, טוען הנתבע כי יש לפצותו בגין ביטול הרשות, במידה ויפונה מהמקרקעין.
• הנתבע עותר לדיור חלוף/ פיצוי מכח סעיף 194 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה - 1965 (להלן - "חוק התכנון והבניה").
• אל לתובעת להפלות את הנתבע לעומת מחזיקים אחרים במתחם פארק דרום ובאזורים אחרים, לרבות מר יוסף צוויג (אשר עניינו נידון בה"פ 1797-09 ויפורט להלן (להלן - "עניין צוויג")), ויש לפסוק לו פיצוי בגין הפינוי, בהתאם לקריטריונים בעניין צוויג.