האפט נ' אזולאי ואח'

 לפני ביהמ"ש תביעה בגין לשון הרע ע"י פרסומים ברשת החברתית בה האשימו הנתבעים את התובע שעוסק בתחום הבידור והבילוי שהוא הומופוב וגזען ביחס לבני עדות המזרח, בשעה שהתובע טען כי הנתבעים העלילו עליו שהוא אוחז בדעות חשוכות בגלל שדרש מהנתבע לכבות סיגריה שהדליק בניגוד לחוק, במועדון אותו הוא ניהל ולאחר מכן נאלץ להוציא את הנתבעים מהמועדון.

הגשת כתבי טענות ודיונים

1. התובע הגיש בתאריך 30.5.23 כתב תביעה בו ביקש לחייב הנתבעים לשלם לו הסך של 150,000 ₪. הנתבעים הגישו כתב הגנתם בתאריך 23.10.23 לאחר שהתובע הוזהר בגין חוסר מעש. הדיון הראשון התקיים בתאריך 23.6.24 ובו ביהמ"ש נתן החלטה בבקשה מקדמית ונתן צו להגשת ראיות. התובע הגיש ראיותיו, לאחר שהוזהר, בתאריך 21.7.24 והנתבעים, לאחר שביקשו וקיבלו ארכות, בתאריך 12.9.24 ובאופן תקין בתאריך 25.9.24. הדיון השני התקיים בתאריך 3.11.24 ובו ביהמ"ש קבע מועד לשמיעת ראיות וציין לפניו שהנתבעים לא התנגדו להגשת ראיות הזמה שהתובע הגיש לפני מועד הדיון. הדיון השלישי התקיים בתאריך 20.5.25 ובו נחקרו התובע והנתבע, בהסכמה דיונית, שכן לא הסתיימה חקירת עדי התובע. הדיון הרביעי התקיים בתאריך 20.10.25 ובו נחקרו הנתבעת ועדי ההזמה ה"ה עדייה תנעבי ואלחי כהן (להלן: "עדייה ואלחי"). עקב תקלה במערכת הממוחשבת, חלק מהדיון הוקלד ע"י מחשב חיצוני והוגש בהסכמה ע"י התובע בתאריך 21.10.25 ובו ביום ביהמ"ש נתן צו להגשת סיכומים. התובע הגיש סיכומיו בתאריך 27.10.25 והנתבעים, לאחר שביקשו וקיבלו ארכה, בתאריך 23.11.25 ופעם נוספת במתכונת מתוקנת, ללא נטילת רשות, בתאריך 2.12.25. ביהמ"ש התיר לתובע להגיש סיכומי תשובה שהוגשו בתאריך 4.12.25.

    

   דיון והכרעה

2. על ביהמ"ש לקבוע האם היה בפרסומי הנתבעים לשון הרע על פי חוק איסור לשון הרע התשכ"ה - 1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע") ואם כן, האם עומדות להם מי מההגנות על פי החוק, ואם לא, מהו הפיצוי שיש לקבוע. להלן טענות הצדדים.

    

   טענות התובע

3. התובע טען בכתב התביעה כי הינו המנהל של מועדון "גריי" בעיר תל אביב, מועדון הנמנה על רשת מועדונים בשם "גריי" המיועדים להופעות אמנים בפני קהל של כמה מאות צופים, ולרוב מופיעים במקום אמני פופ ורוק. עוד טען, שהוא אחראי לקיום המופעים כסדרם, לשיווקם ופרסומם מבעוד מועד, לכניסת הקהל, לבטיחות ולכח אדם במקום, ולכל הנדרש כדי לאפשר קיום ההופעה ובין היתר, הינו אחראי, גם על יישום החוק למניעת העישון במקומות ציבוריים והחשיפה לעישון, תשמ"ג-1983 (להלן: "החוק למניעת עישון"). עוד טען, שהנתבעים הם אושיות רשת ומשפיענים, הנתבעת הינה זמרת במקצועה והנתבע מאפר ושניהם מוכרים בקרב עוקבים רבים, והינם חלק ב"בראנז'ה תל אביבית" של משפיעני דעה וכלי העבודה המרכזי של שניהם, הוא באמצעות פרסום ויראלי ברשתות חברתיות. עוד טען, שכאשר ביקש מהנתבע, ומאחרים, לכבות סיגרה שהדליק, בניגוד לאחרים, שנתפסו בקלקלתם וכיבו מיד את הסיגריות שעישנו, הנתבע בחר "לעשות סצינה" כפי שיתואר בהרחבה בהמשך, בסיוע הנתבעת, ובאותו יום ולמחרת, פרסמו נגדו לשון הרע כפי שיפורט בהמשך. עוד טען, שבתאריך 24.3.23, חודש לאחר קרות האירועים, הופיעה הנתבעת כזמרת אורחת במועדון "גריי" ביהוד והנתבע הגיע בתאריך 14.4.23 בחזרה לאולם "גריי" בתל אביב. עולה מכך, טען, כי לא הפריע לשניהם, חודש או חודשיים לאחר האירוע, לחזור ל"גריי" תחת אותו מנהל (הוא עצמו) ולצרוך את שירותי המקום. ברצותם- ולפי צרכיהם ולכן אין כל פגם במקום או במנהלו והנה, גם מאלימות אינם חוששים עוד.

    

   טענות הנתבעים

4. הנתבעים טענו בכתב ההגנה שעסקינן בתובענה מקוממת לפיה מנהל דאנס-בר (הלא הוא התובע) אלים (הן פיזית והן מילולית) תקף אותם בפרהסיה ובגסות – ספג ביקורת לגיטימית – ואץ רץ להגיש תובענה נגד קורבנותיו. הם העלו טענות הגנה שונות בהן ביהמ"ש ידון בהמשך.

    

   הילוך הדיון