יעקובי נ' שרש ערכות נוודים בע"מ

במחלוקת שלפניי עליי לקבוע האם התובע זכאי לתשלום פיצוי בגין הפרת זכויותיו הנטענות במוצר שיוצר על ידי הנתבעת.

על פי כתב התביעה, התובע הוא יזם, ממציא, איש עסקים ובעל הקניין הרוחני והבלעדי של המותג סטריידר של חברה אמריקאית העוסקת בתחום אופניים לילדים ומוצרים משלימים.

הנתבעת עוסקת בייצור, שיווק ומכירה של מוצרים שונים לרבות סנדלים, תיקי מים וציוד נלווה.

לטענתו של התובע, במסגרת עיסוקו ובהיותו כאמור בעל המותג סטריידר, גילה ופיתח שוק ייחודי בתחום רכיבת האופניים המיועד לגילאים 2-5 אשר השוק התעלם מהם והנתבעת לא פעלה בו. לדבריו, הוא המציא ופיתח תיק מים ייחודי המיועד לגילאי שנתיים פלוס. בעקבות כך פנה אל הנתבעת בנובמבר 2013 והציע לה לשתף עמו פעולה. בין התובע לבין נציגי הנתבעת נערכו מספר פגישות בהן תוכנן ופותח המוצר. בפגישות אלו נכחו מנכ"ל הנתבעת, מר רוני ארזי ומנהלת המוצר של הנתבעת גב' נועם ורנר. במסגרת הפגישות הוסכם בין הצדדים כי המוצר ייוצר בבלעדיות על ידי הנתבעת עבור התובע בלבד. בנוסף, היה ברור ומוסכם כי המוצר הייחודי הינו קניינו הבלעדי של התובע. הצדדים החליפו ביניהם תכתובות אלקטרוניות בהן רשמו כי ייערך ביניהם הסכם בכתב. התובע אף פנה לעורך דין על מנת שזה יסייע לו בניסוח הסכם. לאחר מספר פגישות איפיון שנערכו בין התובע ובין גב' נועם ורנר מנהלת המוצר של הנתבעת, יצרו הצדדים אב טיפוס של המוצר. הנתבעת ערכה פרזנטציה עבור התובע והתובע הכין בשיתוף פעולה עם גברת ורנר בריף עבודה מסודר. התובע ביצע יחד עם בנו שהיה בטווח הגילאים של השוק המיועד (2-5) סדרת בדיקות של אב הטיפוס והעביר לנתבעת פיצ'רים (אפיונים) הנדרשים במוצר, הערות לתיקונים ושיפורים. לדבריו, מהתכתובות שהתנהלו בין הצדדים ניתן לראות בבירור כי יצר מוצר חדש שלא היה קיים לפני פגישתו עם נציגי הנתבעת. למרות שטרם נחתם הסכם בכתב בין הצדדים, התובע סמך על הנתבעת שעשתה לעצמה בשוק הישראלי שם של חברה אמינה, כי לא תפעל מאחורי גבו ולא תנסה לנכס לה מוצר שהוא פרי מוחו וכישוריו. לתובע התברר כי הנתבעת פעלה לייצר את המוצר ולשווק אותו באמצעות האינטרנט ובאמצעות שיווק לחנויות ספורט וטיולים, מבלי ליידעו ומבלי לקבל את הסכמתו לכך. התובע אף גילה כי המוצר הוצג בפני מגזין אופניים בינלאומי בשם ENDURO (אנדורו) כמוצר של הנתבעת ואף זכה בפרס עיצוב בקטגוריית ילדים, מבלי לציין את התובע כיוצר ומפתח שלו. התובע הוסיף וטען כי היה אמור להתחיל בשיווק המוצר לרשת המפיצים הגלובלית של חברת סטריידר אשר הביעה עניין רב במוצר, ופעולתה של הנתבעת פגעה באלמנט הראשוניות ובכך גרמה לו לבעיות קשות מול סטריידר.

התובע טען שהנתבעת לא הייתה יכולה ולא הייתה מסוגלת להביא לעולם מוצר זה בלעדיו. מדובר במוצר שהוא יצירה וסוד מסחרי אשר כל כולו פרי עמלו ויצירתו. לדבריו, ללא פנייתו לנתבעת והסכמתו למסור לידיה לפיתוח משותף את המוצר, הנתבעת מעולם לא הייתה יודעת על שוק זה והאפשרויות הגלומות בו. מדובר בשוק אותו התובע פיתח במשך השנים האחרונות תוך השקעת משאבים אדירים. לטענתו, כוונתו הייתה להוציא את המוצר לשוק בבלעדיות ובשל פעולת המחטף של הנתבעת נגרמו לו נזקים גדולים מאוד. התובע טען כי הנתבעת הפרה את פקודת הפטנטים והמדגמים, 1926, ואת חוק זכות יוצרים התשס"ח – 2007, פעלה בניגוד לחוק עוולות מסחריות וחוק עשיית עושר ולא במשפט, ניהלה משא ומתן בחוסר תום לב בניגוד לסעיף 12 לחוק החוזים וביצעה הפרה יסודית של החוזה. לאור זאת, ביקש התובע כי בית המשפט ייתן צו של מתן חשבונות לעניין מכירת המוצר, יפסוק לטובתו פיצויים בסך של 100,000 ₪ כקבוע בסעיף 13 לחוק עוולות מסחריות, יפסוק פיצויים בסך 100,000 ₪ כקבוע בסעיף 56 א' לחוק זכות יוצרים וכן יפסוק לטובתו רווחים עתידיים ממכירת המוצר.

בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי מדובר בתביעה הזויה שאפילו התואר המפוקפק "עומדת על כרעי תרנגולת" אינו יאה לה וכל מטרתה היא סחיטת כספים, כך במקור. לטענתה, דין התביעה להידחות אך ורק בהסתמך על טענות התובע. המוצר המדובר הינו תיק מים לילדים שאינו מוצר חדש. לדבריה, כבר לפני שנים, פותחו תיקים ומנשאי מים ויוצרו בעולם הרחב ובישראל גם לילדים קטנים KIDS כפי המכונים בתעשייה העולמית. מנשאי מים בכלל ומנשאי מים לילדים בפרט הינם בגדר ידע ומידע המצוי ברשות הרבים וניתן לגילוי בנקל על ידי כל דכפין. הנתבעת הביאה כדוגמא את מנשא המים לילדים של חברת CAMELBAK MINI שהיא חברה אמריקאית המובילה בתחום ואשר אליו גם התייחס התובע בהתכתבות שלו עם מר ארזי מנכ"ל הנתבעת. היא הפנתה לפרסומים באתר החברה, שם רואים צילום של המנשא. היא הפנתה בנוסף לאתר של חברת NORTHSTAR הישראלית שמפרסמת מנשא מים של 1.5 ליטר לילדים תחת המותג מוקי וכן לאתר של חברה נוספת ממנו ניתן ללמוד על התפוצה הגלובלית של המנשא. מכאן, שהרעיונות לגביהם טוען התובע לבלעדיות, מומשו שנים לפני כן על ידי אחרים. עוד טענה כי היא עצמה מחלוצות פיתוח מנשא מים. לדבריה, עוד בתקופת מלחמת עירק באפריל 2003, כוחות המרינס האמריקאים הצטיידו במנשאי מים מתוצרתה. הנתבעת אף פיתחה ומייצרת מזה שנים קו מוצרים בתחום המים ויש לה פטנט רשום על המימייה שבתוך מנשא המים. לדבריה, היא עצמה פיתחה וייצרה עוד לפני 2012 מנשא מים לילדים בשם "ספינר" ואף הפנתה לקטלוג מאותה תקופה. לשיטתה, די בכל אלה כדי ללמד שאין בטענות התובע דבר וכי אין לאף אחד זכות יוצרים במוצר שנקרא תיק/מנשא מים.