גילעם נ' רשות השידור/המשרד הראשי ואח'

1. בפניי בקשה להקפאת הליכים או מחיקת המבקשת מהתביעה דנן, לפי ס' 104 לחוק השידור הציבורי הישראלי, תשע"ד- 2014 (להלן: "חוק השידור הציבורי") אשר לשונו כדלקמן-

"מיום הפרסום לא יהיה ניתן להמשיך או לפתוח בשום הליך נגד הרשות, אלא ברשות המפרק ובתנאים שיקבע; לעניין זה, "הליך" – כהגדרתו בסעיף 350ב(א) לחוק החברות, בשינויים המחויבים."

לטענת המבקשת, התובע הגיש תביעתו ביום 30.11.17 וזאת יום לאחר פרסום החוק, וללא קבלת רשות המפרקת, כנדרש בחוק.

2. בתגובתו לבקשה זו, התנגד ב"כ המשיב למבוקש וטען טענות, מן היקב ומן הגורן, מדוע יש לדחות את הבקשה.

אין בכוונתי לדון בשאלה האם נוסחה הבקשה כדין והאם התבקש הסעד הנכון מבית המשפט דנן.

בפני הוראת חוק שאינה משתמעת לשתי פנים והמונעת פתיחתו של הליך כנגד רשות השידור אלא בכפוף לרשות מטעם המפרק. מדובר בתנאי מקדמי שאין לו דבר עם דרך או סגנון הבקשה והסעד לה.

ככל שהוגשה תביעה כנגד המבקשת ובלא שנלוותה אליה רשות לאמור, דין התביעה כנגד המבקשת להימחק על הסף.

מחיקה ולא דחייה, כך שאין שחר לטענת ב"כ המשיב כי יש בהחלטה זו כדי לפטור את המבקשת מיריבות משפטית עם המשיב.

יואיל המשיב ויפנה למפרק ויקבל רשות להגיש את התביעה. אין לבית המשפט דנן כל סמכות להחליט אחרת מהוראות החוק ואין בו כל מקום לפרשנות כזו או אחרת.

3. בהמשך הבקשה טוען המשיב כי פנה למפרקת אך אינו מציין מה הייתה תשובתה ולמרות זאת בפי המשיב טענות כרימון על הצורך ברשות זו, סמכותה ודרך מתן ההחלטה על ידה.

ס' 117 לחוק השידור הציבורי קובע כדלקמן-

"בית המשפט המוסמך לדון בכל עניין העולה מהליכים לפי פרק זה הוא בית המשפט המחוזי בירושלים, שידון בדן יחיד".

ככל שהמשיב מלין על העדר מתן רשות להגיש התביעה דנן על ידי המפרקת, סמכותה לעשות כן וכל טענה שיש לו כנגד החוק והוראותיו, יואיל ויעלה את הסכסוך לדיון בבית המשפט המוסמך, דהיינו בית המשפט המחוזי בירושלים.

בית המשפט דנן אינו מוסמך לדון בהוראות החוק ולפרשן כרצונו.

אשר על כן, הנני נענית לבקשה ומוחקת את המבקשת מכתב התביעה.