ת"א 6884-06-15 אבו ראס נ' משרד לביטחון פנים ואח'

1. לפני כתב תביעה אשר הוגש על ידי התובע בגין פציעתו על ידי ועקב מעשי הנתבעים, ומחדלי משטרת ישראל במניעתם.

2. מכתב התביעה עולה, כי התובע ובני משפחתו מתגוררים בכפר עילוט, בסמוך למשפחת הנתבעים 4-2, וכן עולה, כי בין המשפחות קיים סכסוך רב שנים בשל דרך הגישה לבית מגורי התובע ומשפחתו.

בתאריך 29/9/08 התפתח סכסוך אלים בין בני המשפחות סביב אותה דרך גישה. משטרת ישראל הוזעקה – ושוטריה הגיעו – פעמיים למקום הסכסוך, אולם עזבו את המקום מבלי לפתור את הסכסוך ולהבטיח שקט ואי אלימות.

בשלב מסויים התלהטו הרוחות, והסכסוך הפך לאלים, וכתוצאה ממנו נפצעו התובע ואמו, אולם תביעה זו הוגשה רק על ידי התובע. התובע טוען, כי הנתבעים, באלימותם, גרמו לפציעתו, וכי מאז הוא מוכר במוסד לביטוח לאומי כנכה בשיעור של 100%.

עוד עולה מכתב התביעה, כי כנגד נתבעים 2 ו-3 הוגש כתב אישום בגין האירועים נשוא כתב התביעה, וכן עולה, כי הם הורשעו ונדונו למאסר.

התביעה הוגשה ללא חוות דעת רפואית לאימות טענתו של התובע בדבר מצבו הרפואי, ובסעיף 30 לכתב התביעה הוא עותר להפרדת הדיון בין שאלת החבות לבין שאלת הנזק, כך שיורשה להגיש חוות דעת רפואית רק לאחר הכרעת שאלת החבות, בקשה שיש לדחותה על הסף.

3. תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 מורה לתובע החפץ להוכיח עניין שברפואה, לצרף לכתב התביעה חוות דעת רפואית, ולא, לא תישמע תביעתו. זאת ועוד. אין כל הצדקה עניינית, או אחרת להפריד את הדיון בין שאלת החבות לבין שאלת הנזק, ועל כן, באם לא תוגשנה חוות דעת רפואיות, לא יהיה מנוס ממחיקת התובענה מחמת חוסר מעש.

4. נוכח האמור הנני קובעת כדלקמן:

א. התובע יגיש את כל חוות הדעת הרפואיות שבדעתו להגיש בתוך 60 ימים מתאריך היום.

ב. הנתבעים יגישו כתבי הגנה בצירוף חוות דעת נגדיות בתוך 120 ימים מתאריך היום.