1.החלטה בבקשת התובע על פי תקנה 114א', כלשונו – "לצירוף מסמך"; המסמך המבוקש – כעין טבלה המשקפת, לכאורה, את השינוי בשער המנייה שרכש המבקש, זו שקורותיה במוקד תיק זה, ביום האירוע.
2.בתמצית הדברים, ברקע להחלטה זו כתב תביעה שעיקר עניינו בנזקי המבקש, שהשקיע במנייה ששערה השתנה באופן חד במהלך היום הרלוונטי (מניית "גבעות יהש"), שהיא מנייה הנסחרת בבורסה והנמנית עם ניירות הערך שמקובל לכנותם כ'ספקולטיביים'. במוקד הדיון טענת המבקש, שבשל כשל שנגרם על ידי המשיבה, לא עלה בידו למכור מניות שהיו בידו בשער כמפורט בתביעתו, ועד שנתאפשר לו הדבר, מעט מאוחר יותר, גם אם באותו יום, ירד שער המניה. את תביעתו העמיד את המבקש על הסך של 246,123₪. ומכאן לבקשה דנן ולנסיבות הגשתה.
3.בפני בית המשפט מסמך שצורף ללא תצהיר, בבקשה שגם לה לא צורף כל תצהיר, והמצביע לכאורה, כאמור בסעיף 6, על נזק שניתן להוכיחו בסך של 10,244 ₪. מטעמים רבים, שדי בכל אחד מהם כשלעצמו, ובוודאי לכולם יחדיו, דין הבקשה לדחייה.
4.תחילה נמצא להדגיש את השלב אליו הגיע ההליך: מצוי הדיון בשלב הסיכומים, כשהדיון הראייתי נסתיים. די בכך כדי להצדיק את דחיית הבקשה. יתר על כן, הוגש המסמך בנסיבות חריגות שבעתיים: בית המשפט, מטעמים פרקטיים ובשים לב לתביעה ואיפיוניה, הורה לצדדים לפתוח את סיכומיהם בשאלת הנזק. במהלך הדיון העריכה באת כוחו הנכבדה של המבקש, ייתכן, אף על רקע שאלות בית המשפט, שייתכן ומתקשה היא בהוכחת הנזק. נוכח זאת החליטה להגיש את בקשתה זאת.
מעל לכל צורך אציין, שבתביעה מסוג זה, פשיטא ופשיטא שעל התובע להיערך להוכחת נזקו וחזקה על עורכת דין כה נכבדה שנתנה היא את דעתה לכך עוד משלביו הראשונים של ההליך. ועתה, אמור כי ממה נפשך: אם וככל שסבורה היא שדי בראיות הקיימות כדי לבסס את נזקה, הרי עניין לנו בבקשה לצירוף מסמך שייתכן ואין הוא נחוץ כלל; ואם וככל שגילתה היא רק בשלב הסיכומים שאין בידה די ראיות להוכחת הנזק, לא ראוי לאשר עתה עוד כל מקצה שיפורים, ומה גם שממילא אין במסמך אלא כדי להוות בסיס, לכל היותר, לאחוז קטן מאד מסכום התביעה. במאמר מוסגר עוד יוער, שאפילו סברתי מטעמים קיצוניים שלפנים משורת הדין לאשר את הבקשה, מחויב הייתי להתנות זאת בהוצאות בשיעור ניכר ביותר, זאת בשל החזרת ההליך לשלב ההוכחות וסיכומים מחודשים, ולמיטב ההערכה, אפילו הייתי עושה כן, היה עלי לפסוק לחובת המבקש שתשלום ההוצאות יהווה תנאי להחזרת ההליך לשלביו המוקדמים, בשיעור העולה בהרבה על הסכום אותו, לכאורה, ניתן היה להוכיח באמצעות מסמך זה.
5.זאת ועוד. על הפרק מסמך שהיה בידי המבקש ודי אם יצוין שהחליט לבקש את צירופו תוך כשני ימי עבודה (בשים לב לחגי תשרי) לאחר תום הדיון הקודם. על פי כותרת הבקשה, היא הוגשה על פי תקנה 114א'. תקנה זו עוסקת בבעל דין שמבקש לעשות שימוש במסמך שלא גולה. ראשית, ייתכן שיש בכך משום הודאה, שהיה המסמך בידי התובע זמן רב, אך חשוב מכך, נקבע בסעיף זה במפורש, שרשות בית המשפט תינתן רק לאחר שנוכח שיש לאותו בעל דין הצדק סביר למחדלו. על פני הדברים, אין בפי המבקש כל הצדק סביר ביחס למסמך המצוי באמתחתו, ובאשר הבקשה אף אינה נתמכת בתצהיר, ממילא גם לא מצהיר איש על סיבותיו של אותו הצדק, שכאמור, ככל הנראה, כלל לא קיים.
6.ואם באמור לעיל אין די, נמצא להזכיר, שלמסמך סתם גם אין מעמד ראייתי. על פי דיני הראיות, הדרך להגיש מסמך הינה באמצעות מצהיר, הנכון ויכול להיחקר על תוכן תצהירו. [י. קדמי, על הראיות, חלק שני, עמוד 908]. ואולם, המסמך אף אינו נספח לתצהיר כלשהו, הבקשה אף מתעלמת ממישור זה לחלוטין, ומעל הצורך אציין, שלו הייתי מאשר תיקון/הוספה של תצהיר כשמסמך זה לצידו, היה עלי לאשר עדכון ראייתי גם להגנה, דבר שמשתק היה את ההליך לפרק זמן של ממש, גורם להוצאות יתרות כאמור לעיל, גורם לבזבוז זמנו ויומנו של בית המשפט שהקצה מועד סמוך לגמר סיכומים, ומחייב היה מציאת מועדים ביומן בית המשפט שאינם בנמצא כלל בשלב זה.
7.סוף דבר, מכל האמור לעיל, תוך יודגש שהמבקש עצמו ביקש לבסס את בקשתו על תקנה 114א', אך נמנע ממתן כל הצדק מתקבל על הדעת למחדליו, נדחית הבקשה.
גמר סיכומים ביום שני הקרוב.