כפרי ואח' נ' רצון

לפני תביעה כספית שהגישו התובעים בגין הפרת זיכרון דברים.

תמצית טענות הצדדים והעובדות הרלוונטיות לדיון

1. התובעים הם זוג נשוי שהתגורר בשכירות בדירת שבבעלות הנתבע ברחוב שבזי 24 בקרית אתא. (להלן: "הדירה") ביום 31.12.2019, נחתם זיכרון דברים בין התובעים לנתבע לצורך רכישת הדירה. (להלן: "זיכרון הדברים") במסגרת זיכרון הדברים נקבע בין השאר כדלקמן:

    

   

   

   

2. בהתאם לסעיף 2 לזיכרון הדברים, העבירו התובעים לנתבע סכום של 60,000 ₪ כמקדמה על חשבון התמורה של הדירה. (להלן: "המקדמה") כמו כן, בהתאם לסעיף 3 לזיכרון הדברים, התקינו התובעים על חשבונם מעקה בסך 7500 ₪.

    

3. ביום 5.5.2020 התקבל טופס 4 לצורך אכלוס הדירה. עם זאת, החליטו הצדדים להאריך את זיכרון הדברים והם חלוקים ביניהם בשאלת הסיבה לאותה הארכה. לטענת התובעים הסכם השכירות מיום 24.6.20 מאירך באופן מפורש את המועד הנקוב בזיכרון הדברים באשר לתוקפו, לטענתם, בחוזה שכירות הוסכם כי "... ובין הצדדים נערך זיכרון דברים לרכישת הבית הקדמי נשוא ההסכם. אלא בשל מס' בדיקות שעל השוכר לערוך וטרם קבלת תשובות (הן מהטאבו והן מהמנהל) קיימת הסכמה בין הצדדים שהשוכר ישכור בשלב זה מהמשכיר את המושכר לתקופה עד לקבלת מלוא התשובות הן מהמנהל והן מהטאבו והן מהבנק למשכנתאות וכן עד למועד חתימת חוזה רכישה ככל שייחתם ואולם היה ולא ייחתם הסכם רכישה כי אז תוארך תקופת השכירות לחצי שנה עדי לאפשר לשוכר למצוא דירה חלופית."

    

   כמו כן, הוסכם בין הצדדים כי דמי השכירות יהיו בסך של 4000 ₪ לחודש.