עירית תל-אביב-יפו נ' שקולניק ואח'

פסק דין זה עוסק בין היתר בהתיישנות חוב ארנונה של חברה בע"מ והתיישנות חובם של מי שעלול לחוב בחוב חברה כאמור מכח סעיף 8 (ג) לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי תקציב), התשנ"ג-1992, והכל בנסיבות בהן נקטה הרשות המקומית בהליכי גבייה מנהליים במהלך התקופה למן היווצרות החוב לרבות לאחר התיישנות התביעה .

מבוא

1. לפניי תביעה שהוגשה על ידי עיריית תל אביב (להלן: "העירייה" או "התובעת") כנגד מר אברהם שקולניק (להלן: "שקולניק") ונגד חברת א.מ.ש פרסומים בע"מ (להלן: החברה החדשה) (להלן ייקראו גם: "הנתבעים") בגין חוב ארנונה של חברת שקולניק אברהם תקשורת בע"מ שהוצא נגדה צו פירוק ביום 28.9.2006 (להלן: "החברה החייבת").

2. החוב נשוא התביעה הצטבר בגין נכס ברח' יגאל אלון 92 בתל אביב בסיווג משרדים (להלן: "הנכס"),עבור התקופה שבין 1.4.2005 ועד ליום 1.6.2006.

3. סכום החוב הוא 143,198.10 ש"ח (תשלומי ארנונה, מים והוצאות אכיפה) (להלן: "החוב").

4. כנגד החברה החייבת הוגשה תביעת חוב ביום 7.1.2007 ולכן היא אינה בעלת דין בהליך זה. התביעה כנגד שקולניק הוגשה מכוח סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב, תשנ"ג – 1992 (להלן: "חוק ההסדרים") מאחר שהוא עונה על הגדרת בעל שליטה הקבועה בסעיף 119א(ד) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], מכוח היותו בעל 100% ממניות החברה החייבת בתקופת היווצרות החוב ולאחריה.

   התביעה כנגד החברה החדשה הוגשה מאחר שלטענת התובעת כל פעילות החברה החייבת, רכושה וכספיה הועברו ללא תמורה לידי החברה החדשה.

   דיון והכרעה

   טענת התיישנות

5. בכתב ההגנה טענו הנתבעים כי התביעה התיישנה שכן עסקינן בחוב ארנונה שהצטבר בתקופה שבין יום 1.4.2005 ועד ליום 1.6.2006. אשר על כן, עילת התביעה קמה לכל המאוחר ביום 1.6.2006 .

   במניין תקופת ההתיישנות עולה כי כבר ביום 1.6.2013 בחלוף 7 שנים, התיישנה עילת התביעה. מאחר שהתביעה דנן הוגשה ביום 31.12.2015 טענו הנתבעים כי יש להורות על סילוק התביעה על הסף.

6. לעניין מניין הימים לצורך התיישנות טענה העירייה במסגרת כתב התביעה, כי במהלך השנים נקטה בהליכי גביה מנהליים כנגד החברה החייבת וכנגד שקולניק. לטענתה, הליכים אלו מעכבים הליכים את מרוץ ההתיישנות, לצד הטענה כי לא תוכל להישמע טענה מצד הנתבע בדבר ידיעתו לגבי קיומם של הליכי הגביה שכן קיימת חזקת מסירה לגבי הדרישות שנשלחו לכתובתו של הנתבע.