שמיר נ' משטרת ישראל-תחנה אזורית לב הגליל צפון

בפניי עמדותיהם של הצדדים לעניין שאלת ההוצאות בגין מחיקתה של התובענה שהגיש התובע.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות הנוגעים לעניין זה החלטתי לחייב את התובע בהוצאות הנתבעת באופן שיפורט להלן וזאת מהנימוקים הבאים.

1. התובע הגיש כנגד שני חוקרים של הנתבעת תביעה כספית בגין "התעמרות, השפלה, הוצאת דיבה ולשון הרע והטית חקירה ושיבושה לטובת עיריית באר שבע".

2. ביום 13.05.2015 הגישה הנתבעת הודעת חסינות ע"פ ס' 7ב לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) וביקשה לדחות את התביעה שהוגשה כנגד הנתבעים ולראות התביעה כאילו הוגשה כנגד מדינת ישראל.

3. התובע הגיש תגובתו לבקשה ובמסגרתה נימק מדוע יש לדחות את הבקשה.

4. ביום 28.07.2015 נעתרתי לבקשתה של הנתבעת והוריתי על דחיית התובענה שהוגשה כנגד הנתבעים המקוריים וכן הוריתי על צירופה של מדינת ישראל כנתבעת בתובענה.

5. לאחר החלטתי האמורה הגיש התובע בקשה נוספת הנוגעת לעניין החסינות.

הנתבעת הגישה תגובתה לבקשתו של התובע.

6. בהחלטתי מיום 22.09.2015 דחיתי את בקשתו של התובע תוך שציינתי כי "העובדה כי ניתנה חסינות אינה מונעת כמובן את בירור הטענות לגופו של עניין" וכן ציינתי כי עניין החסינות נבחן לפי כתב התביעה שהוגש וכי "התובע זכאי כמובן לשקול את צעדיו ולבקש את מחיקתה של התובענה והגשת תביעה אחרת...".

7. ביום 24.09.2015 ביקש התובע את מחיקתה של התובענה תוך שהוא מציין כי בכוונתו להגיש תביעה חדשה וזאת "לאור העובדות שממצאים חדשים וחשובים נתגלו, כאשר תביעה זאת מחווירה לעומתם".