ת"א 6657-07-13 מדינת ישראל נ' יהושע

ב"כ הצדדים הסמיכו את ביהמ"ש ליתן פסק דין על דרך הפשרה, בהתאם לסעיף 79א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד-1984, על בסיס החומר הקיים בתיק, ולאחר שסיכמו טענותיהם בעל פה.

עוד הוסכם כי לביהמ"ש תינתן סמכות לפסוק כל סכום שינוע בין 0 ₪ (דחיית התביעה), לבין 38,669 ₪ כאשר תילקח בחשבון מלוא תקופת השימוש, דהיינו, עד ליום 1.7.14 (כולל תקופת השימוש ממועד הגשת התביעה).

1.התובעת הינה הבעלים הידועים כחלקה 42 גוש 8801 (להלן: "המקרקעין").

2.הנתבע הינו בר רשות בנחלה הנמצאת במושב מאור, בשטח המקרקעין.

3.נטען כי הנתבע השכיר סככה וחממה לחברה בשם "שנטיפי", לצורך איחסון עץ וציוד, וזאת החל משנת 2010. עוד נטען כי ההשכרה בוצעה ללא הסכמת התובעת, ובניגוד להוראות חוזה המשבצת.

4.הוגשה תביעה למתן צו מניעה קבוע להפסקת השימוש החורג, וכן תביעה כספית לתשלום דמי שימוש.

5.בישיבה שהתקיימה ביום 24.6.14 הגיעו הצדדים להסכמה לפיה יינתן צו מניעה קבוע האוסר על הנתבע לעשות כל שימוש חורג במקרקעין שאינו מגורים או חקלאות, וזאת החל מיום 1.7.14.

נותר, אם כן, לדון בטענות הצדדים ביחס לתשלום דמי השימוש.

6.ב"כ התובעת מבקש לפסוק את הגבול העליון שנקבע בטענה כי סכום זה מתייחס לתקופה בת שנתיים בלבד, בעוד שהנתבע עשה שימוש חורג בתקופה נוספת ארוכה יותר (מהגשת כתב התביעה ועד ה - 1/7/14), כך שבפועל ובהתאם להערכת השמאי מטעם התובעת, שווי דמי השימוש הינו 60,000 ש"ח.

עוד נטען כי בגין השימוש החורג שעשה קיבל הנתבע סכום של 1,600 ₪ לחודש, דהיינו סך של כ- 70,000 ₪ (בגין תקופת שימוש בת 44 חודשים), ועל כן מכח דיני עשיית עושר ולא במשפט רשאית התובעת לגבות מהנתבע את כל ההתעשרות שהפיק מהשימוש החורג.

כן נטען כי אין מקום להתחשב במצבו הבריאותי של הנתבע ו/או במצבו הכלכלי, ומבוקש לפסוק הוצאות משפט שכן עובר להגשת התביעה נתבקש הנתבע להפסיק את השימוש החורג ברם לא עשה כן.

7.ב"כ הנתבע מבקשת שלא לפסוק כל סכום בגין הטענות הבאות:

הושכרה רק סככה ולא חממה, ומכאן שגודלו של השטח המושכר היה 300 מ"ר בלבד ולא 620 מ"ר כאמור בחוות דעת השמאי.

מיד עם מתן צו המניעה האוסר שימוש חורג פנה הנתבע לשוכר וביקש ממנו לפנות הנכס.

מושב מאור, בו מתגורר הנתבע, הינו מושב נכשל ואין לראות את ההשכרה כהתעשרות אלא כהשלמת הכנסה.

כן נטען כי מצב בריאותו של הנתבע קשה מאוד: הוא מוכר כנכה בשיעור של 100%, מתקשה בהליכה, מוגבל קשות בידיו, וברי כי לא יוכל לחזור ולעבוד בחקלאות ו/או בכל עיסוק אחר. בנוסף נטען כי הנתבע מצוי בחובות רבים וגם מצבו הנפשי בכי רע.

על כן מבוקש לתת משקל למצבו הגופני והנפשי של הנתבע, ולא לחייבו כלל בתשלום דמי השימוש כפי שנעשה בפסיקת בית משפט אחר בנסיבות דומות.