ת"א 66374-09-14 בלום ואח' נ' לוי

לפני תביעה לפינוי הנתבע שהינו דייר מוגן מנכס המהווה חנות לממכר מוצרי מאכל קלים ושתייה.

מבוא – העובדות הרלוונטיות כפי שהתבררו ואינן שנויות במחלוקת:

1. התובעים הינם בעלים במשותף של בניין ברחוב אלנבי 28 בתל אביב, הידוע כחלקה 104 בגוש 6914 וזאת, כנתמך בנסח רישום המקרקעין.

    

2. בקומת הקרקע של הבניין בנויה חנות בגודל של כ – 46 מ"ר המשמשת לממכר מוצרי מאכל קלים ושתייה (להלן: "המושכר" או "הנכס" ).

    

3. המושכר הושכר ביחד לנתבע ולמר חדריה יצחק, בשכירות מוגנת, על ידי מר בן ציון ארליך ז"ל, אביה המנוח של התובעת 4 – ורדה פורת תבדל"א, בהסכם שכירות מיום 1/7/1968 ועד ליום 30/6/1969 (להלן: "הסכם השכירות"). במאמר מוסגר יצויין כי הנתבע טען- והתובעים לא הכחישו כי תחילת החזקתו במושכר הינה משנת 1966 משהועברו אליו זכויות דייר מוגן קודם- מר אליהו שאשו - ואולם, אין חולק כי לא הוצג כל הסכם שכירות הקודם להסכם משנת 1968.

    

    

4. סעיף 13להסכם השכירות קובע:

   "שני הצדדים מאשרים כי המושכר הושכר לשוכר על תנאי מפורש שכל אחד מיחידי השוכר כנ"ל לא יהיה זכאי להשכיר ו/או להעביר את המושכר ו/או כל חלק ממנו לרעהו ללא נטילת הסכמה מוקדמת מאת המשכיר והעברת ו/או מסירת ו/או השכרת המושכר או חלק ממנו ללא נטילת הסכמה מוקדמת בכתב מאת המשכיר והעברת ו/או מסירת ו/או השכרת המושכר או חלק ממנו ע"י אחד מהם לרעהו ו/או עזיבת המושכר על ידי אחד מהם תהווה הפרת חוזה ותחייב גם את השני בפינוי המושכר".

   בכתב יד נוספה הוראה לסעיף זה ולפיה:

   "אולם עזיבת אחד השותפים והעברת זכויותיו לשני תוך שנה מהיום לא תהווה הפרת חוזה ולא תחייב תשלום חלק מדמי המפתח".