נגר נ' בלאגור ואח'

לפניי, מחד, תביעתה הכספית של התובעת כנגד הנתבעים, על הסך של 397,500 ₪, בגין פיצויים מוסכמים על הפרה נטענת של הסכם מכר מקרקעין שנכרת בין הצדדים ביום 11.1.2022 ודמי שכירות, ומאידך, תביעתם הנגדית של הנתבעים, על הסך של 200,000 ₪, בגין חלק מהפיצויים המוסכמים, בגין הפרה נטענת של אותו הסכם מכר מקרקעין.

תמצית הטענות בכתב התביעה

על פי הנטען בכתב התביעה, התובעת, יחד עם בעלה לשעבר, מר יעקב נגר (להלן: "יעקב"), היו הבעלים והמחזיקים הבלעדיים של בית מגורים במיתר. לטענת התובעת, הבית נמכר לנתבעים בהתאם להסכם מכר מקרקעין מיום 11.1.2022. עוד נטען כי התובעת ויעקב גרושים, כאשר יעקב היה בעל מניות בחברה שנקלעה לחובות והדבר הוביל להליך חדלות פירעון בעניינו.

לפי גרסת התובעת, לאחר סילוק המשכנתא על הנכס, יתרת התמורה התחלקה בינה ובין יעקב שווה בשווה, כאשר חלקה של התובעת נועד להותיר לה כסף לתקופת שכירות של לפחות 5 שנים, ואילו חלקו של יעקב שימש לכיסוי חובות החברה ושולם ישירות לנאמן או לנושים. התובעת מציינת כי על רקע זה, היא התובעת בגין הפרת הסכם מכר המקרקעין.

התובעת טענה כי הנתבעים, לשיטתה, לא עמדו בהוראות ההסכם לעניין מועדי תשלום התמורה, וזאת על אף שקיבלו חזקה בנכס לבקשתם, זמן רב לפני מועד המסירה שנקבע בהסכם.

התובעת עתרה לחיובם של הנתבעים בפיצוי מוסכם בסך 307,500 ש"ח בגין הפרה יסודית של ההסכם, וזאת בהתאם לסעיף 12 להסכם המכר; וכן בסך 72,000 ש"ח עבור דמי שכירות לתקופה של שנה, המחושבים לפי שכ"ד חודשי של 6,000 ש"ח.

לטענת התובעת, כעולה מכתב תביעתה, הנתבעים תפסו חזקה בנכס שלא כדין, בניגוד להסכם וללא הסכמת המוכרים, שכן לא מילאו את חיוביהם לפי ההסכם ולא שילמו את מלוא התמורה.

התובעת פירטה כי הנתבעים המשיכו בכך גם לאחר דרישת בא כוח המוכרים דאז, שישלמו דמי שכירות עבור המגורים בנכס שטרם נרכש על ידם בפועל. התובעת הדגישה כי הערכת דמי השכירות החודשיים בסך 6,000 ש"ח נעשתה בחסר משמעותי ולטובת הנתבעים, וכי שכר הדירה עבור נכס מסוג זה ובמיקומו גבוה בהרבה, לדידה.

על פי הנטען בכתב התביעה, בין הצדדים נחתם הסכם מכר מקרקעין לרכישת בית מגורים, ובו נקבע כי הנתבעים ישלמו למוכרים סך של 3,075,000 ש"ח בחמש פעימות תשלום, החל מיום 11.1.2022.

התובעת טענה כי הוסכם שהתשלום הראשון ישולם במעמד חתימת ההסכם באמצעות שיק בנקאי ללשכת ההוצאה לפועל בכפר סבא, לצורך כיסוי חוב של יעקב וסילוק העיקול שהוטל בגינו, וכך אכן היה.

עוד נטען כי במעמד החתימה, כאשר נשאלו התובעים על חוב גדול, הם השיבו לנתבעים כי למר יעקב חובות גדולים מחברתו שהובילו לפירוקה, ולכן הנתבעים ידעו כבר במעמד החתימה על חובות שרובצים על הנכס.

לפי גרסת התובעת, התשלום השני, בסך 400,000 ש"ח, נקבע לתשלום עד ליום 28.2.2022, ונועד להתחלק שווה בשווה בין התובעת ליעקב, שהתגרשו. התובעת מפרטת כי גם תשלום זה שולם במועדו, ובנוסף שילמו הנתבעים סך נוסף של 3,000 ש"ח לתובעת.

התובעת מציינת כי לאחר ששולם התשלום השני ביום 28.2.2022, חדלו הנתבעים מלשלם את התמורה במשך שנה ארוכה. במקביל, לטענתה, במהלך חודש 5/2022, כאשר ביקשו הנתבעים מפתח למטרת שיפוץ, הם בפועל תפסו חזקה בנכס ואף נכנסו להתגורר בו, מבלי ששולמה התמורה עבורו ומבלי ששולמו דמי שכירות עבור המגורים בנכס.

עוד טוענת התובעת כי הנתבעים החלו לשלם את התמורה בחמש פעימות תשלום רק בסוף חודש מרץ 2023, כאשר הפעימה האחרונה שולמה ביום 29.5.23, שנה לאחר המועד שנקבע לתשלום הפעימה האחרונה ומסירת החזקה בנכס. התובעת מדגישה כי הנתבעים לא שילמו את התמורה אך תפסו חזקה בנכס.

התובעת מפרטת עוד באשר לתנאים ומועדי התשלום בהסכם המכר, כאשר לטענתה, הוסכם שבמעמד חתימת ההסכם יפקידו הנתבעים בידי בא כוח המוכרים שיק בנקאי בנאמנות, המוטב ללשכת ההוצאה לפועל כפר סבא, על סך 484,694 ש"ח, וזאת לצורך סילוק חובות וצווי עיקול בתיק ההוצאה לפועל, כעולה מסעיף 7.2 להסכם.

התובעת הוסיפה וטענה כי בכפוף לרישום הערת אזהרה וסילוק צו העיקול, סך נוסף של 400,000 ש"ח ישולם עד ליום 28.2.2022, ויתחלק שווה בשווה בינה לבין יעקב, בהתאם לסעיף 7.2.2 להסכם. בנוסף, סך של 600,000 ש"ח ישולם עד ליום 10.3.2022 ישירות להקטנת המשכנתא על הנכס. כן נטען כי סך של 1,300,000 ש"ח ישולם עד ליום 15.3.2022 ישירות לבנק הממשכן - מזרחי טפחות.

התובעת הוסיפה כי בכפוף להמצאת נסח נקי, כלשונה, סך של 290,306 ש"ח ישולם עד ליום 1.5.2022 ישירות למוכרים ויתחלק ביניהם שווה בשווה, וזאת בכפוף למסירת החזקה בדירה.

לטענת התובעת, הוסכם בסע' 7.3 להסכם כי איחור הקונה בתשלום, העולה על 14 ימים, ייחשב כהפרה יסודית של הסכם המכר. התובעת מדגישה כי סעיף 7, שעניינו התמורה, התנאים ומועדי התשלום, נקבע כאחד הסעיפים שהם מעיקרו של ההסכם, וכי הפרתו תיחשב הפרה יסודית.

עוד סוכם לטענת התובעת, כי צד שיפר הוראה יסודית של ההסכם יהיה חייב לשלם לצד השני פיצויים קבועים, מוערכים ומוסכמים מראש בשיעור של 10% מסך התמורה, בנוסף לכל זכות, תרופה או סעד העומדים לצד הנפגע. התובעת מציינת כי תשלום הפיצויים אינו מותנה בהוכחת נזק כלשהו.

לדברי התובעת, הוסכם כי החזקה בנכס תימסר לנתבעים עד ליום 1.5.2022, כנגד תשלום מלוא התמורה. התובעת טוענת כי ביום 11.1.2022 מסרו הנתבעים שיק בנקאי על סך 484,694 ש"ח, וביום 2.2.2022 שיק בנקאי נוסף על סך 12,000 ש"ח, שניהם לפקודת לשכת ההוצאה לפועל כפר סבא.

עוד נטען כי ביום 8.2.2022 שילמו הנתבעים לתובעת סך של 3,000 ש"ח, וביום 28.2.2022 שילמו באמצעות שיק בנקאי סך של 400,000 ש"ח. התובעת מפרטת כי לאחר תשלום זה, חדלו הנתבעים מלשלם, והתשלום הבא לאחריו היה כשנה לאחר מכן, ביום 22.1.23, בסך 50,000 ש"ח באמצעות שיק בנקאי לבנק מזרחי טפחות.

כמו כן, כמפורט בכתב התביעה, ביום 29.3.23 שילמו הנתבעים סך של 13,851 ש"ח באמצעות העברה בנקאית ישירות לנאמן עו"ד משה תורג'מן; ביום 16.4.23 סך של 20,000 ש"ח באמצעות שיק בנקאי לבנק מזרחי טפחות; ביום 30.4.23 סך של 3,000 ש"ח באמצעות העברה בנקאית לבנק מזרחי טפחות לתיק המשכנתא; ובאותו יום שילמו הנתבעים סך של 1,700,000 ש"ח לסילוק סופי של המשכנתא.

התובעת טוענת כי ביום 29.5.23 שילמו הנתבעים סך של 234,149 ש"ח לתובעת באמצעות שיק בנקאי. עוד נטען כי את יתרת התמורה בסך 154,306 ש"ח, המגיעה ליעקב, שילמו הנתבעים באותו יום בשיק בנקאי לידי הנאמן.

לטענת התובעת, התברר שהעסקה עומדת על בלימה בשל חוב פעוט של יעקב, יחסית לשווי העסקה, שניתן היה לשלם זמן רב קודם לכן באמצעות כספי התמורה. לפיכך, עדכנה באת כוח המוכרים דאז את בא כוח הנתבעים כי על הנתבעים לשלם סך של 14,261 ש"ח בגין החוב, ובכך יסולק העיקול, והכל בתיאום עם הנאמן שטיפל בענייני החוב האישי של יעקב. באת כוח המוכרים דאז ביקשה לדעת האם הנתבעים יוכלו לשלם את החוב בתוך 7 ימים.

על פי גרסת התובעת, בתגובה השיבה בא כוח הנתבעים כי הנתבעים לא יעבירו "שקל בלי אישור בית משפט", בטענה כי "חתמו על מלא הודעות צד ג' והתחייבו לא לגעת בכספי התמורה מלבד הסך הנדרש לסילוק המשכנתא".

התובעת טוענת כי עניין זה הוסדר מול הנאמן, וכי מדובר בחוב של יעקב בלבד שאין בו כדי למנוע מהתובעת את חלקה.

עוד נטען כי לדידה של התובעת הנתבעים כלל לא היו זקוקים לאישור בית המשפט, אשר ממילא לא התבקש.

התובעת סבורה כי בהפרתם את ההסכם, הנתבעים גרמו לכך שלא רק המוכרים לא קיבלו את כספם, אלא גם הנושים. לדבריה, לאחר דין ודברים בין באי כוח הצדדים, הנתבעים שילמו את יתרת התמורה בסך כולל של 2,125,306 ש"ח בשש פעימות תשלום, שהושלמו באיחור של שנה. התובעת מציינת בכתב תביעתה, כי שני התשלומים האחרונים שבוצעו, בסך 234,149 ש"ח לתובעת ו-154,306 ש"ח לנאמן, שולמו ביום 29.5.23, בעוד שפעימת התשלום האחרונה לפי ההסכם נקבעה ליום 1.5.2022, שנה קודם לכן.

התובעת הדגישה כי חרף המתואר לעיל, הנתבעים תפסו חזקה בנכס כבר בחודש מאי 2022, מבלי שקיימו את חלקם בהסכם, באופן שלא שילמו את מלוא התמורה בגין הנכס וגם לא שילמו דמי שכירות לתובעת.

לשיטתה, הנתבעים תפסו חזקה בנכס ללא הסכמת מי מהמוכרים.

התובעת טוענת כי הנתבעים ביקשו מפתח לנכס לצורכי שיפוצו, אך בפועל תפסו בו חזקה והחלו להתגורר בו, בעוד שהתובעת, שלא קיבלה את מלוא התמורה, נאלצה לשכור דירה ולשלם עבורה דמי שכירות.

בכתב התביעה נטען כי אכן, ביום 15.2.2022 הוטל עיקול על הנכס בגין חוב של יעקב בסך 38,000 ש"ח. התובעת מדגישה כי העיקול הוטל ברישום בלבד והוגבל לסכום התובענה, וכי מדובר בחוב אישי של יעקב בלבד.

התובעת מפרטת כי ביום 26.4.2022 הגישו הנתבעים "בקשת צד ג' דחופה להסרת העיקול", ובה פירטו כי ביום 11.1.2022 נחתם הסכם מכר בינם לבין המוכרים, ובו ביום דווחה העסקה למיסוי מקרקעין. עוד צוין כי בטרם נחתם ההסכם, וכנהוג בעסקאות מסוג זה, נבדק הנכס מול כל הגורמים הרלוונטיים ולא היה קיים כל עיקול או משכון שמנע את העסקה, למעט משכנתא לבנק טפחות ועיקול מיום 19.12.21 בגין תיק הוצאה לפועל.

הנתבעים ציינו, לטענת התובעת, כי בהתאם למוסכם בהסכם המכר, לאחר רישום הערת אזהרה לטובתם, שילמו את הסכום הנדרש להסרת העיקול ישירות ללשכת ההוצאה לפועל בכפר סבא, ולפיכך הוסר העיקול והוצג להם נסח טאבו נקי. הנתבעים טענו, לדברי התובעת, כי גילו להפתעתם שהוטל עיקול על זכויותיו של יעקב בנכס, על אף קיומה של הערת אזהרה לטובתם.

התובעת ממשיכה ומצטטת מתוך בקשתם של הנתבעים בעניין זה ללשכת ההוצאה לפועל.

עוד מפורט בכתב התביעה כי ביום 18.5.2022 קבעה ראש ההוצאה לפועל כי לנוכח טענות הנתבעים, "תרופתם של המבקשים אינה אלא בהגשת המרצת פתיחה לסעד הצהרתי שעה שאינם צד להליך שלפני ובשים לב לכך כי השיקולים העומדים בבסיס בקשתם אינם נמנים על השיקולים הנזכרים בהוראות תקנות סדר הדין האזרחי עת נדרש מותב זה לשקול במסגרת החלטה בבקשה להטלת עיקול זמני או ביטולו".

לפיכך, כמצויין בכתב התביעה, דחתה ראש ההוצאה לפועל את בקשת הנתבעים, תוך שציינה כי אין בכך כדי לקבוע דבר ביחס למהות המחלוקת.

התובעת מדגישה כי מדובר בחוב אישי של יעקב, לא של התובעת ואף לא של החברה שבבעלותו.

התובעת מוסיפה כי למיטב ידיעתה הנתבעים לא הגישו בקשה לסעד הצהרתי כאמור בהחלטה, או כל בקשה אחרת. ואולם, לטענתה, הנתבעים חדלו מלשלם את המשך התמורה, ובכך פעלו שלא כדין ובניגוד להסכם המכר.

התובעת מציינת כי בהגינותה, כלשונה, הסכימה לבקשתם של הנתבעים לשפץ את הנכס, ואולם הנתבעים תפסו חזקה בנכס והחלו להתגורר בו, בניגוד לדין ולהסכם.

לטענת התובעת, באת כוח המוכרים דאז פנתה לבאת כוח הנתבעים ביום 8.9.2022 וציינה בפניה את האמור לעיל. באת כוח המוכרים דאז הדגישה, לדברי התובעת, כי מסירת החזקה בנכס שלובה בתשלום מלוא התמורה, ומשלא שולמה מלוא התמורה, הרי שעל הנתבעים לפחות לשלם דמי שכירות עבור המגורים בנכס. היא הוסיפה והדגישה כי "מעולם לא הסכימה לתפיסת החזקה למגורים והנכס ניתן לרוכשים לצורכי שיפוץ".

התובעת הבהירה בכתב תביעתה כי הנתבעים לא שילמו דמי שכירות עבור השימוש בנכס בשום שלב, חרף העובדה שמלוא התמורה שולמה רק ביום 29.5.23, ועל אף שעד אז התגוררו בנכס.

לדבריה, כל זאת קרה בעת שהתובעת, בנוסף לקשיים אליהם נקלעה, לא קיבלה את התמורה המגיעה לה בגין הנכס, לא יכלה לרכוש נכס למגורים ונאלצה לשלם דמי שכירות עבור מגוריה. התובעת סבורה כי מעבר להפרת הוראות ההסכם, המדובר בחוסר תום לב מצידם של הנתבעים.

לטענת התובעת, הטלת העיקול על הנכס לא פטרה את הנתבעים מחובתם לתשלום התמורה במועדה, כקבוע בהסכם, ואין בה כדי לפטור אותם מחובתם לשלם פיצויי הפרה בגין הפרת ההסכם הפרה יסודית.

התובעת טענה בכתב התביעה טענות משפטיות לגבי חובתם זו של הנתבעים והפנתה לפסיקה התומכת, לדידה, בטענותיה.

לשיטת התובעת, תפיסת החזקה בנכס בנסיבות האמורות מוכיחה את הפרת ההסכם ואף מוסיפה לה נופך של חומרה, כלשונה.

התובעת טוענת כי הנתבעים עשו דין לעצמם ובחרו אילו הוראות מההסכם לקיים ואילו לאו, ובחרו רק את אלו המטיבות עמם. לטענתה, הנתבעים שידרגו את זכויותיהם על פי ההסכם והקנו לעצמם "זכויות" מעבר לאלו הקיימות בהסכם, בכך שתפסו חזקה בנכס מבלי ששילמו את מלוא התמורה, ללא הסכמת המוכרים ומבלי לשלם דמי שכירות, חרף דרישת התובעת.

לטענת התובעת, המוכרים, היו כנים וגלויים לכל אורך הדרך. לדבריה, הם חשפו בפני הנתבעים את מלוא התמונה חרף הרגישות וחוסר הנעימות. התובעת טוענת כי הנתבעים ידעו מלכתחילה שבני הזוג גרושים וידעו על הקשיים הכלכליים אליהם נקלעו, וראיה חותכת לכך היא הסכם המכר עצמו, בפתח ההסכם ובהסכם גופו.

לשיטת התובעת, מצב דברים זה פעל לטובת הנתבעים בכל הנוגע לפרטי העסקה, הן במועד שנקבע למסירת החזקה, והן במחיר הנכס, שנבע מהצורך של יעקב לקבל את התמורה לצורך כיסוי חובותיו.

התובעת ביקשה להדגיש כי סך החוב שבגינו הוטל העיקול הוא פעוט ואף זעום ביחס לסך התמורה בגין הנכס, וכי הנתבעים יכלו להתגבר בנקל על המשוכה באמצעות תשלום החוב האמור מתוך כספי התמורה.

תמצית הטענות בכתב ההגנה

לטענת הנתבעים, מדובר בתובענה חסרת תום לב, אשר חושפת ניסיון לעשיית עושר ולא במשפט, כלשונם.

בכתב ההגנה נטען כי התובעת מנהלת הליך בניגוד לאמור בהסכם שבין הצדדים.

לטענת הנתבעים, אין כל אמת בטענה לפיה לא עמדו בהוראות הסכם המכר וקבלת חזקה בנכס נעשתה בהסכמה ועל רקע הפרה צפויה ואי יכולת המוכרים לעמוד במועדי ההסכם לעניין מסירתו של הנכס.

הנתבעים טענו עוד כי, הסעד המבוקש מנוגד להוראות חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) לאור הצטברות סעדים שאינה מותרת.

הנתבעים מדגישים כי עו"ד עדי טויזר החלה לייצג את המוכרים החל מחודש מרץ שנת 2023 ולא במועד הנטען בכתב התביעה. לפיכך, לטענתם, כל נושא תפיסת החזקה בבית נשוא ההליך התבצע מול באת כוח המוכרים המקורית.

לטענת הנתבעים התשלומים בוצעו בסד זמנים מהיר יחסית לאחר שהוסרה המניעה להעברתם.

על פי הנטען על ידי הנתבעים, עלה חשש לפיו, בשל הליקוי בהתנהלות והעיכוב באפשרות לשלם בגין הבית, יוותרו הנתבעים בלא קורת גג החל מיום המסירה המיועד 1.5.2022. לטענתם, בנסיבות אלה הסכימו המוכרים – בעצה אחת עם עורכת דינם ועל רקע התשלומים שכבר בוצעו – לאפשר לקונים להיכנס ולתפוס חזקה בבית, תחילה לשם השיפוץ ולאחר מכן למגורים – וזאת כדי למנוע נזק לקונים בשל מחדלם של המוכרים להסיר את המניעה לשלם.

הנתבעים הטעימו כי הצדדים אף החליפו שמות במונים השונים בנכס.

לטענת הנתבעים התובעת מתעלמת בתביעתה מהוראות הסכם המכר וכי ממילא לא הייתה כל חובה על הנתבעים לנקוט בהליך משפטי כדי להסיר את המניעה.

לטענת הנתבעים, בראי העיכוב והמניעה להשלמת התשלומים, על רקע תשלום הנתבעים את המיסים לרשות המקומית ומתוך תקווה כי הפתרון למניעה קרוב – הוסכם כי הנתבעים יישארו בבית וישלימו את התשלום מיד כשיתאפשר.

הנתבעים טענו כי התובעת היא זו שהפרה את הסכם המכר והיה עליה ועל יעקב לנקוט בהליכים להסרת המניעה לביצוע התשלומים על ידי הנתבעים.

על פי הנטען בכתב ההגנה, נאמר על ידי המוכרים על קיומו של עיקול אחד בלבד, אותו הסכימו הנתבעים לשלם עבור התובעת ובעלה, ובשבועות לאחר מכן נחשפו ל"צונאמי" של עיקולי זכויות צד שלישי, כלשון כתב ההגנה.

בכתב ההגנה הודגש כי מדובר בסכום משמעותי המהווה 15.7% מהתמורה, וזאת מתוך ההבטחה כי זהו העיקול היחיד הרובץ על הנכס וכי לא ידוע על עיקולים נוספים או הליכים דומים - והנתבעים מפנים בעניין זה לסעיפים 4.2-4.3, 4.6 להסכם המכר.

לטענת הנתבעים, מדובר בצעד יוצא דופן בעסקאות מכר, והוא נעשה על מנת לסלק את ההגבלה שהייתה הקיימת על זכויות המוכרים.

על פי גרסת הנתבעים, בשלב הזה החלו להגיע נושים אל הנתבעים בדרישה לכספים מתוך התמורה. בנוסף, כמפורט בנסח טאבו רלוונטי מאותה תקופה, הוטלו עיקולים נוספים על הנכס.

לטענת הנתבעים, טרם מועד התשלום שנקבע ליום 10.3.2022 נדהמו להיווכח, כלשונם, כי הוטלו שני עיקולים חדשים על הנכס, אחד מהם יומיים טרם המועד לתשלום.

בכתב ההגנה מצוין כי בסעיף 4 להסכם המכר העוסק בהצהרות המוכר נכתב באופן מפורש כי המוכרים מצהירים שלא ידוע להם על כל הליכים משפטיים הקשורים בדירה או לזכויותיהם בדירה וכי המוכרים מתחייבים לבצע הנדרש על אחריותם ועל חשבונם לצורך הסרת כל עיקול או חוב לטובת צד ג', אם יוטלו כאלה בתוך 21 ימי עסקים ממועד היוודע להם על קיומם של אלה.

עוד ציינו הנתבעים, כי סוכם במפורש בין הצדדים, בהסכם המכר, כי כל תשלום אותו אמורים לשלם הקונים יידחה עד להסרת העיקולים.

כמו כן התחייבו המוכרים, לטענת הנתבעים, כי אם ייפתחו נגדם תיקי הוצל"פ או תיקים בגין חובות בכל גוף או מוסד אחר אשר במסגרתם יוטלו עיקולים המונעים ביצוע תשלומים, הם יבטלו אותם מיד או יסלקו מיד את החוב וזאת לא יאוחר מ-30 ימים ממועד הטלת העיקול.

הנתבעים המשיכו וציטטו מתוך סעיף 4.6 להסכם, לפיו אם בכל זאת יוטלו עיקולים או שעבודים על זכויות המוכרים בדירה, הקונים יהיו פטורים מהמשך התשלומים על פי הסכם זה עד להסרתם.

על פי גרסת הנתבעים, באת כוחם פנתה לבאת כוח התובעת ובעלה והבהירה כי בנסיבות האמורות יש משום הפרה יסודית של הסכם המכר, וזאת כאמור בסעיף 11 להסכם.

יחד עם זאת, הוסכם בין הצדדים ליתן אפשרות לתובעת ולבעלה לשעבר לעמוד בהתחייבויותיהם אף מעבר למועדים הנקובים בהסכם המכר, תוך מתן אפשרות לנתבעים לתפוס חזקה במועד הנקוב למסירה על פי הסכם המכר – 1.5.2022.

לטענת הנתבעים המוכרים הצהירו הצהרה שיקרית לפיה לא ידוע להם על הליכים משפטיים שעניינם זכויותיהם בדירה. לטענתם, בכתב התביעה מאשרת התובעת כי היה ידוע למוכרים על חובות גדולים כבר במעמד החתימה.

עוד טענו הנתבעים כי המוכרים לא ביצעו כל פעולה נטענת לצורך הסרת העיקולים, ובוודאי לא עשו כן תוך 21 ימי עסקים.

הנתבעים הביעו פליאה הכיצד המוכרים, שלא פעלו בעצמם על פי הצהרתם בהסכם המכר, מלינים כנגד הנתבעים על שלא נקטו בהליכים משפטיים לסילוק העיקולים.

לעניין טענת התובעת כי החוב הוא של בעלה לשעבר בלבד, העלו הנתבעים מספר טענות, לרבות הטענה כי בהסכם המכר נכתב כי המוכרים הם לצורך ההסכם בערבות הדדית ביניהם.

על פי גרסת הנתבעים, נטען כי התשלומים חודשו במהלך חודש 3/2023 בנסיבות בהן המציאה באת כוח המוכרים נסח טאבו נקי מכל עיקול והורתה באת כוחם לנתבעים להעביר סכומים להקטנת המשכנתא כנגד מכתב כוונות שיציגו המוכרים.

עוד הוסיפו הנתבעים כי ביום 22.1.2023, הנפיקו שיק על סך 50,000 ש"ח, שנמסר לבאת כוח התובעים. אך באותו יום, כאשר הוצא נסח טאבו עדכני להצגתו לבנק למשכנתאות, התברר כי עיקול חדש, נוסף, נרשם ביום 12.1.2023.

בכתב ההגנה נטען כי בשל כך שוב עוכבו התשלומים עד אשר הוסכם מול הנאמן לנכסי החברה – עו"ד משה תורג'מן – לפיו תועבר לחשבון הנאמנות של הנאמן יתרת התמורה המגיעה למוכר.

הנאמן, לטענתם, עדכן את הקונים והעביר להם את ההסכם, כמו גם פנייה להעברת סכומים למטרת מחיקת העיקול הקיים וכל עיקול אחר. על בסיס האמור במכתב, וכעבור יממה בלבד לטענת הנתבעים, שילמו הנתבעים את המבוקש על ידי הנאמן לשם שחרור המניעה הקיימת.

לטענת הנתבעים בכתב הגנתם, מאותו מועד ולאחר הסרת העיקול, פעלו במהירות לתשלום יתרת התמורה. ראשית, נדרשו לשלם תשלומים מהון עצמי לשם הקטנת המשכנתא של המוכרים לסכום המדויק של מכתב כוונות בסך 1,700,000 ש"ח, וביום 30.4.2023 שולמה יתרת המשכנתא הרובצת על הנכס. הנתבעים מדגישים כי מדובר בפחות מחודש מאז שהוסר העיקול על הנכס.

עוד פורט בכתב ההגנה כי עם המצאת נסח טאבו נקי ממשכנתא של המוכרים, ביום 29.5.2023, שולמה יתרת התמורה – בהתאם להוראות המוכרים ועל פי היתרה המגיעה לכל אחד מהם.

הנתבעים חזרו על טענתם כי לא הפרו את הסכם המכר אלא מי שהפר את ההסכם, הפרה יסודית, הם המוכרים, ביחד ולחוד.

תמצית הטענות בכתב התביעה שכנגד

בכתב התביעה שכנגד חזרו הנתבעים (להלן: "התובעים שכנגד") על טענתם כי התובעת (להלן: "הנתבעת שכנגד") ובעלה לשעבר הפרו את הסכם המכר הפרות יסודיות.

בכתב התביעה שכנגד נטען כי קמה לתובעים שכנגד עילה לפיצוי בסך 10% מסך התמורה – 307,500 ש"ח – וזאת מתוקף סעיפים 11-12 להסכם המכר.

בכתב התביעה שכנגד נטען כי במועד החתימה על הסכם המכר הובא לידיעת באת כוחם של התובעים כי על הנכס רובץ עיקול אחד בלבד בתיק הוצל"פ בסכום העולה כדי 484,694 ש"ח.

לפי גרסת התובעים שכנגד, לפיכך הופקד התשלום הראשון בגובה העיקול בידיה הנאמנות של ב"כ המוכרים לשם סילוק העיקול.

עוד נטען על ידי התובעים שכנגד, כי מדובר בסכום משמעותי (15.7% מהתמורה) וזאת מתוך ההבטחה כי זהו העיקול היחיד הרובץ על הנכס וכי לא ידוע על עיקולים נוספים או הליכים דומים.

בכתב התביעה שכנגד מובא כי בהמשך שולמו עד ליום 28.2.2022 עוד מספר תשלומים על חשבון התמורה ובסך כולל של 899,694 ש"ח.

לשיטת התובעים שכנגד, בשלב הזה החלו להגיע אליהם נושים בדרישה לקבלת כספים מתוך התמורה החוזית.

עוד טענו התובעים שכנגד, כי בנוסף, כמפורט בנסח טאבו רלוונטי מאותה תקופה, הוטלו עיקולים נוספים על הנכס.

על פי הנטען בכתב התביעה שכנגד, למעשה, טרם מועד התשלום הבא – 10.3.2022 – טרחו הנתבעים להוציא נסח טאבו עדכני. הנתבעים ובאת כוחם נדהמו להיווכח כי הוטלו שני עיקולים חדשים על הנכס, אחד מהם יומיים טרם המועד לתשלום.

התובעים שכנגד חזרו על טענותיהם מכתב ההגנה באשר להצהרות המוכרים בסע' 4 להסכם המכר. לטענת התובעים שכנגד, באת כוחם פנתה לבאת כוח הנתבעת שכנגד ובעלה לשעבר והבהירה כי בנסיבות האמורות יש משום הפרה יסודית של הסכם המכר.

במצב דברים כאמור השהו התובעים את המשך התשלומים וזאת עד להמצאת נסח טאבו נקי מעיקולים והיעדר עיקול בחשבונות המוכרים.

לטענת התובעים שכנגד, בנק למשכנתאות אינו משלם כלל כספי משכנתא, מקום בו ישנו עיקול או הגבלה על חשבון מי מהמוכרים.

עוד טענו התובעים שכנגד, כי כאשר נוכחו שהנתבעת שכנגד ובעלה לשעבר אינם פועלים להסדרת המניעה – ניסו לפעול בעצמם במטרה להסיר את המניעה אך בשל היותם צד שלישי סורבה פנייתם לראש ההוצל"פ.

בכתב התביעה שכנגד מצויין כי רק לאחר כשנה, נוצרה אפשרות לשוב ולשלם כספים על חשבון התמורה. התובעים שכנגד שילמו תשלום אחד, ושוב הוטל עיקול על זכויות המוכרים.

לטענת התובעים שכנגד, שוב עוכבו התשלומים עד אשר הוסכם מול הנאמן לנכסי החברה – עו"ד משה תורג'מן – לפיו תועבר לחשבון הנאמנות של הנאמן יתרת התמורה המגיעה למוכרים.

על פי הנטען בכתב התביעה שכנגד, הנאמן עדכן את הקונים והעביר להם את ההסכם כמו גם פנייה להעברת סכומים למטרת מחיקת העיקול הקיים וכל עיקול אחר.

עוד טענו התובעים שכנגד, כי על בסיס האמור במכתב, וכעבור יממה בלבד, שילמו התובעים את המבוקש על ידי הנאמן לשם שחרור המניעה הקיימת.

בכתב התביעה שכנגד נטען כי מאותו מועד ולאחר הסרת העיקול פעלו התובעים שכנגד במהירות לתשלום יתרת התמורה. התובעים שכנגד חזרו על טענותיהם בכתב ההגנה לגבי אופן ביצוע התשלומים, מועדם וסכומיהם.

לטענת התובעים שכנגד, הם ספגו נזקים כלכליים בלתי מבוטלים עקב התנהלות הנתבעת שכנגד ובעלה לשעבר שהתבטאה בהפרה יסודית של ההסכם.

כך למשל, לטענתם, עלה שיעור הריבית הלא צמודה בין יום אישור הלוואתם המקורית של התובעים שכנגד (27.1.2022) ויום לקיחת המשכנתא בפועל (20.4.2023) וכך גם שיעור הריבית צמודת המדד.

התובעים שכנגד חזרו על טענותיהם בכתב ההגנה לפיהן המוכרים הצהירו הצהרה שקרית לפיה לא ידוע להם על הליכים משפטיים אחרים; ועל כך שהנתבעת ובעלה לשעבר לא ביצעו כל פעולה נטענת לצורך הסרת העיקולים ובוודאי שלא בתוך 30 הימים הנדרשים על פי הסכם המכר.

לטענת התובעים שכנגד, בעלה לשעבר של הנתבעת שכנגד, אינו סולבנטי ומצוי במצב חדלות פירעון ולפיכך הם לא מוצאים התובעים מקום לתבוע אף אותו, גם אם הוא נושא באחריות להפרות ההסכם במידה לא פחותה מהנתבעת שכנגד.

על פי הנטען בכתב התביעה שכנגד, בשל ידיעת התובעים שכנגד את מצבה הכלכלי הנטען של הנתבעת שכנגד ומשיקולי אגרה, כלשונם, העמידו את תביעתם על סך מופחת של 200,000 ש"ח.

תמצית הטענות בכתב ההגנה בתביעה שכנגד

בכתב ההגנה בתביעה שכנגד ביקשה נתבעת שכנגד מבית המשפט לסלק את התביעה על הסף, בטענה שמדובר בתביעה קנטרנית שהוגשה בחוסר תום לב ותוך שימוש פסול בהליכי משפט, רק כתגובה נגד לתביעה העיקרית שהגישה.

בכתב ההגנה בתביעה שכנגד חזרה הנתבעת שכנגד על טענתה, כי כבר במעמד החתימה על ההסכם עלתה שאלת התובעים שכנגד מדוע יש עיקולים, והנתבעת שכנגד, ציינה בפניהם כי נוצר למר יעקב חוב גדול של חברה בע"מ שהייתה בבעלותו, אשר הגיעה למצב של פירוק חברה.

הנתבעת שכנגד חזרה על טענותיה העובדתיות לגבי מועדי התשלום החוזיים לעומת מועדי התשלום בפועל.

בכתב ההגנה בתביעה שכנגד חזרה הנתבעת שכנגד על טענתה כי כאשר החלה באת כוחה הנוכחית לייצגה, היה חוב שרבץ על הנכס על חלקו של מר יעקב בסך של 14,261 ₪ בלבד, והתובעים שכנגד דרך באת כוחם התבקשו לשלמו ולהסיר את העיקול ברישום על מנת לסיים את עסקת המכר.

על פי הנטען בכתב ההגנה בתביעה שכנגד, בתגובה השיבה באת כוח המוכרים כי התובעים שכנגד לא יעבירו כסף בלי אישור בית משפט, בטענה כי "חתמו על מלא הודעות צד ג' והתחייבו לא לגעת בכספי התמורה מלבד הסך הנדרש לסילוק המשכנתא".

בכתב ההגנה בתביעה שכנגד חזרה הנתבעת שכנגד על טענתה כי נראה שהעניין הוסדר מול הנאמן, אך המדובר בחוב של יעקב בלבד שאין בו כדי למנוע ממנה את חלקה והתובעים שכנגד כלל לא היו זקוקים לאישור בית המשפט, שממילא לא התבקש.

בכתב ההגנה בתביעה שכנגד חזרה הנתבעת שכנגד על טענתה כי התובעים שכנגד תפסו חזקה בנכס כבר בחודש 5/2022, אך את חלקם בהסכם המכר לא קיימו בכך שלא שילמו את מלוא התמורה וגם לא שילמו דמי שכירות בזמן שתפסו חזקה בנכס.

לטענתה, התובעים שכנגד תפסו חזקה זו ללא הסכמת מי מהמוכרים, שהסכימו לשיפוץ בלבד של הנכס.

הנתבעת שכנגד חזרה על התיאור העובדתי לגבי פניית התובעים שכנגד לראש ההוצאה לפועל ועל טענתה כי המדובר בחוב אישי של יעקב, לא של התובעת ואף לא של החברה שבבעלותו.

עוד חזרה הנתבעת שכנגד על טענתה כי התובעים שכנגד לא הגישו בקשה לסעד הצהרתי כאמור בהחלטת ראש ההוצאה לפועל, או כל בקשה אחרת מטעמם ורק חדלו מלשלם את יתרת התמורה.

הנתבעת שכנגד הפנתה לפנייה של באת כוחה דאז לבאת כוח התובעים שכנגד, ביום 8.9.2022, כי לא הסכימה לתפיסת החזקה וביקשה כי ישלמו דמי שכירות חודשיים.

הנתבעת שכנגד חזרה על טענותיה המשפטיות, לגבי עמדתה בדבר קדימות חובתם של התובעים שכנגד לשלם לה את התמורה, על פני הנושים שהטילו עיקולים.

לטענת הנתבעת שכנגד, לא רק שהעיקול לא מנע מהתובעים שכנגד למלא חיוביהם על פי ההסכם, אלא שלפי הפסיקה, חובה הייתה עליהם לעמוד בחיוביהם על פי ההסכם ולשלם את מלוא התמורה במועדים הקבועים בהסכם.

לטענת הנתבעת שכנגד, היה ידוע לבאי כוח הצדדים כי יעקב נמצא בהליך של פירוק חברה וכי יש נאמן שהתמנה על נכסיו, עו"ד משה תורג'מן, שכן כבר בתחילת עסקת המכר הקונים ידעו על המורכבות של העסקה, וכי אין לנתבעת שכנגד היכולת לדעת אם יוטלו עיקולים נוספים בגין חובות של יעקב.

לטענת הנתבעת שכנגד, התובעים שכנגד ידעו כי כל עיקול שיוטל במהלך עסקת המכר לא יהיה לנתבעת שכנגד לשלם, שכן היה לתובעים שכנגד היכולת לשלם את יתרת ההון העצמי שלהם להסרת העיקולים ולהמצאת נסח טאבו נקי, ומה שהיה נשאר זה משכנתא כנגד משכנתא, כלשונה, בדיוק כמו שהמשיכה העסקה במהלך חודש 3/2023 והסתיימה בהצלחה רבה בחודש 5/2023.

הנתבעת שכנגד תמהה כיצד טוענים התובעים שכנגד כי רק שנה לאחר שהם מתגוררים בנכס נוצרה אפשרות לשלם שכן לטעמה, המצב בו נכנסה באת כוחה הנוכחית לייצוג לא היה מצב שונה, על הנכס עדיין הוטלו עיקולים, והתובעים שכנגד הצליחו לשלמם כחלק מהתמורה ואף הצליחו לסיים את עסקת המכר על ידי תשלום מלוא התמורה תוך חודשיים ספורים.

לטענת הנתבעת שכנגד, העסקה התקדמה לסיומה רק לאחר שבאת כוחה הודיעה כי תגיש תביעה לפסק דין הצהרתי לפינוי מיידי של התובעים שכנגד מהדירה.

הנתבעת שכנגד טענה עוד, כי לא הייתה מניעה לתובעים שכנגד לשלם את מלוא התמורה שנה קודם לכן, כלומר עוד בחודש 2/2022, ובאמצעות ההון העצמי שלהם לשלם את העיקולים, ולהביא למצב דברים שבו הנכס היה נקי מעיקולים למעט משכנתא, והתובעים שכנגד לא היו עומדים בהפרה יסודית של הסכם המכר.

תמצית השתלשלות הדיון בתביעות

ביום 22.9.2024, לאחר שכב' הש' אורית ליפשיץ פסלה עצמה מדיון בתיק זה לאור היכרות עם מר יעקב נגר, עבר התיק לטיפולי בהחלטת כב' סגן הנשיא הש' יורם ברוזה.

בדיון קדם המשפט שהתקיים ביום 21.11.2024 לא עלה בידי הצדדים להגיע להסכמות והתיק נקבע לשמיעת הראיות ליום 14.5.2025. עם זאת, במועד זה, בשל אילוץ רפואי של מותב זה, נדחה מועד ישיבת ההוכחות ובסופו של דבר נשמעו חקירותיהם של הצדדים ועדיהם ביום 9.11.2025 ובאי-כוח הצדדים סיכמו טענותיהם בעל-פה בתום הישיבה.

דיון והכרעה

אין מחלוקת בין הצדדים כי התובעת, הנתבעת שכנגד, ובעלה לשעבר, יעקב, מכרו לנתבעים, התובעים שכנגד, את בית המגורים בישוב מיתר, בהסכם מכר מקרקעין שנחתם בין הצדדים ביום 11.1.2022 והוא מצורף לכתב התביעה.

עוד אין מחלוקת בין הצדדים לגבי מועדי התשלום המוסכמים ומועדי התשלום בפועל וכן לגבי מועד כניסתם של הנתבעים לנכס ותפיסת החזקה בו על ידם.

אלה הן השאלות המרכזיות שבמחלוקת בין הצדדים, הנדרשות להכרעה בהליך זה:

1. מה ידעו הנתבעים בעת החתימה על הסכם המכר, והאם ידעו כי צפויים עוד עיקולים על הנכס מלבד זה שהיה מוטל עליו בעת החתימה?

2. מי מהצדדים הפר את הסכם המכר הפרה יסודית - וכיצד?

3. על מי מהצדדים הייתה מוטלת האחריות להסרתם של העיקולים שהוטלו במהלך ביצועו של הסכם המכר?

4. מה סוכם בין הצדדים לגבי כניסתם של הנתבעים לנכס ותפיסת החזקה בו על ידם?

    

   נבחן שאלות אלה על פי סדרן:

   מה ידעו הנתבעים בעת החתימה על הסכם המכר, והאם ידעו כי צפויים עוד עיקולים על הנכס מלבד זה שהיה מוטל עליו בעת החתימה?

   התובעת טענה בחקירתה הנגדית כי הנתבעים ידעו שהחברה בניהולו של בעלה לשעבר, יעקב, נמצאת בהליכי חדלות פרעון; ידעו שהיא ויעקב מוכרים את ביתם לצורך כיסוי החובות; ואף ידעו כי יש עוד חובות רבים נוספים, למרות שבהסכם נכתב ההיפך (ראה עמ' 31 ו-32 לתמליל דיון ההוכחות).

    

   בכתב הגנתה לכתב התביעה שכנגד הגדילה התובעת לטעון כי הנתבעים לא רק ידעו שליעקב חובות והוא נמצא בהליך של פירוק החברה ויש נאמן שהתמנה על נכסיו, אלא שידעו שאין לתובעת היכולת לדעת האם יוטלו עיקולים נוספים בגין חובותיו (סע' 31 לכתב ההגנה בתביעה שכנגד).

    

   את גרסתה זו מבססת התובעת, בעיקר, על העובדה שלצדדים יש חבר משותף בשם ד"ר אייזנברג, שידע את כל הפרטים לגבי מצבם הכלכלי של התובעת ויעקב (שם, בעמ' 31, שורות 25-29).

    

   דא עקא שהתובעת בחרה שלא להביא את ד"ר אייזנברג כעד מטעמה בהליך זה ולא נתנה שום טעם למחדלה זה.

    

   ההלכה בעניין זה היא ברורה, "...כלל נקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה , היתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה" (ע"א 548/78 שרון נ' לוי, פ"ד לה (1) 736 – ההדגשה שלי – י.ב.).    ראה לעניין זה גם בספרו של י' קדמי, על הראיות, מהדורה משולבת ומעודכנת, תשס"ד-2003,חלק שלישי בעמ' 1650: "הימנעות מהבאת ראיה-במשמעות הרחבה של המושג כמוסבר לעיל-מקימה למעשה לחובתו של הנמנע חזקה שבעובדה, הנעוצה בהיגיון ובניסיון החיים, לפיה: דין ההימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה, הייתה פועלת לחובת הנמנע" (ההדגשה שלי – י.ב.).

    

   עדותה זו של התובעת היא עדות בעל-פה, יחידה, של בעל דין המעוניין בתוצאות ההליך, כנגד מסמך בכתב, קרי – כנגד הצהרותיה בהסכם המכר, בין היתר ההצהרה בסע' 4.6 לפיה המוכרים אינם נמצאים בהליך פשיטת רגל ומתחייבים לסלק חובות או עיקולים, ככל שיוטלו על זכויותיהם, בתוך 30 ימים ממועד הטלתם וההצהרה בסע' 4.3 לפיה לא ידוע למוכרים על הליכים משפטיים בקשר לזכויותיהם בדירה.

    

   זאת ועוד, עדותה של התובעת נסתרת, חזיתית, על ידי עדותה של עו"ד מירי סטולרו, שייצגה את התובעת ובעלה לשעבר בעסקת המכר.

    

   עו"ד מירי סטולרו השיבה לשאלת ב"כ הנתבעים: "האם במהלך התקופה שהקדמה לחתימה, הוצהר על עיקול נוסף או צפי לעיקול נוסף מצד המוכרים", בתשובה הברורה והחד משמעית: "לא".

    

   אני מעדיף את עדותה של עו"ד מירי סטולרו שהייתה עדות גלויה, כנה, רבת פרטים וקולחת, וכאשר אין לה כל אינטרס בתוצאות ההליך שלפניי, על פני עדותה של התובעת שהייתה עדות מניפולטיבית, חסרת הגיון, מתחמקת ומנוגדת לראיות בכתב.

    

   כאן המקום לציין כי התובעת הגדילה עוד לעשות וטענה שעו"ד סטולרו, שכאמור הייתה באת-כוחה בעת עריכת הסכם המכר וגם עו"ד אידית כהן, שייצגה את הנתבעים בהסכם המכר, משקרות, שתיהן, בעדותן בבית המשפט (עמ' 35 לתמליל דיון ההוכחות, שורות 16-19).

    

    

   טענתה של התובעת לגבי ידיעת הנתבעים סותרת חזיתית גם את עדותה של עו"ד אידית כהן אשר העידה כך בבית המשפט:

   "ש. טוב, במעמד החתימה אני רואה שמוזכר פה אותו תיק של 484,000 שקלים, לשכת ההוצאה לפועל בכפר סבא, דיברו על חובות נוספים?

   ת. לא.

   ש. לא.

   ת. שאלתי מפורשות, אמרו שזה התיק היחידי שהם יודעים עליו". (תמליל דיון ההוכחות, מעמ' 24 שורה 36 עד עמ' 26 שורה 1).

    

   עדותו של הנתבע מתיישבת טוב יותר עם עדותן של עורכות הדין מטעם שני הצדדים בעסקת המכר מאשר עדותה של התובעת, והוא העיד כי הבין שאין שום קושי מלבד העיקול היחיד ואם היה יודע שהוא נכנס "לבור של עסקה כזאת" לא היה מסכים למחיר שהוא מעל ממוצע השוק באותה עת (ראה בעמ' 51 לתמליל דיון ההוכחות, שורות 17-20).

    

   מכל הטעמים שפורטו לעיל, אני דוחה את טענת התובעת כי הנתבעים ידעו במעמד חתימת הסכם המכר, על חובותיהם של התובעת ובעלה לשעבר, או על צפי לעיקולים נוספים, מעבר לסך של 484,694 ₪ המפורט בהואיל השלישי בהסכם המכר.

    

   מי מהצדדים הפר את הסכם המכר הפרה יסודית - וכיצד?

   סע' 11 להסכם המכר שבין הצדדים מגדיר אילו הוראות והצהרות הינן מעיקרו של ההסכם והפרתן תחשב כהפרה יסודית שלו.

    

   בין היתר, מגדיר סע' 11 את הצהרות הצדדים בסעיף 4 בין הצהרות אלה.

    

   בסעיף 4.6 נכתב כהאי לישנא: "עוד מצהיר המוכר כי אינו נמצא בהליכי פשיטת רגל ומכל פנים המוכר מתחייב כי אם ייפתחו נגדו תיקי הוצל"פ ו/או תיקים בגין חובות בכל גוף ו/או מוסד אחר אשר במסגרתם יועלו עיקולים המונעים ביצוע תשלומים הוא יבטלם מיד או יסלק מיד את החוב וזאת לא יאוחר מ- 30 ימים ממועד הטלת העיקול. במידה ויוטל עיקול ו/או שעבוד אחר ו/או כל זכות שעבוד ו/או חוב לטובת צד ג' על זכויות המוכר בדירה, מחמת סיבה שמקורה במוכר, הקונה יהא פטור מהמשך התשלומים על פי הסכם זה עד להסרתם או יהיה רשאי להסירם מתוך כספי המכירה, ויהא זכאי לכל הסעדים בגין כך לפי הסכם זה ובין לפי כל דין ולפי שיקול דעתו הוא רשאי להפקיד את יתרת תשלומי התמורה בידי ב"כ המוכר" (כל ההדגשות בפסק דין זה שלי ואינן במקור - י.ב.).

    

   ודוק, ה"מוכר" מוגדר בפתח הסכם המכר כתובעת ובעלה לשעבר, מר יעקב נגר, "שניהם ביחד וכל אחד לחוד בחלקים שווים ובערבות הדדית ביניהם".

    

   כלומר, בניגוד לעמדתה המשתמעת של התובעת, בכתבי טענותיה, כאילו אם הוטל עיקול בשל חוב אישי של מר יעקב נגר הרי שאין לה נגיעה לעניין והיא "פטורה" מהסרתו, הרי שהוראות הסכם המכר סותרות עמדה זו בצורה מפורשת.

    

   למעשה, לאור הוראות סעיפים 4.6 ו- 11 להסכם המכר, אין מנוס מקביעה כי התובעת הפרה הפרה יסודית של הסכם המכר, מיד כאשר חלפו 30 ימים מהטלתו של העיקול הראשון בזמן והוא לא הוסר על ידה או על ידי מר יעקב נגר.

    

   על עובדת הפרה מוקדמת זו של המוכרים את הסכם המכר העידה באת כוח המוכרים, עו"ד מירי סטולרו, בצורה מפורשת, בעדותה בבית המשפט: "המוכרים לא קיבלו את כל הכסף, למה בכל זאת נתנו את המפתח? כי הם הפרו קודם את ההסכם..." (תמליל דיון ההוכחות עמ' 21 שורות 19-20).

    

   אני קובע אפוא, כי התובעת היא שהפרה קודם את הסכם המכר, הפרה יסודית.

    

   על מי מהצדדים הייתה מוטלת האחריות להסרתם של העיקולים שהוטלו במהלך ביצועו של הסכם המכר?

   ודוק, כל טענותיה המשפטיות המהותיות של התובעת על פרשנות הלכת אהרונוב ועניין רז, לגבי קדימות זכותם של הנתבעים על פני זכויותיהם של המעקלים אינן רלוונטיות לשאלה המקדימה והיא – על מי מהצדדים להסכם המכר מוטלת האחריות לפעול משפטית או כלכלית להסרת העיקולים?

    

   ממילא מהאמור מעלה אתה למד כי על התובעת ובעלה לשעבר הייתה מוטלת האחריות להסרתם של העיקולים שהוטלו במהלך ביצועו של הסכם המכר.

    

   התובעת מנסה ללמוד מניסיונם של הנתבעים לפנות לראש ההוצאה לפועל בבקשה להסרת העיקול, כי למעשה הייתה זו חובתם והיא, לשיטתה, פטורה מכל פעולה בעניין זה.

    

   בעדותה בבית המשפט ניסתה התובעת להתחמק משאלות ב"כ הנתבעים בעניין זה ולבסוף הודתה בתחילה רק כי "יכול להיות" שהיה זה תפקידם של המוכרים להסיר את העיקולים (ראה עמ' 31 לתמליל הדיון ההוכחות, שורה 8) ובהמשך אמרה: "אנחנו היינו אמורים לטפל בעיקולים, נכון, ככה כתוב בחוזה" (עמ' 37 לתמליל דיון ההוכחות, שורה 29).

    

   בהמשך טענה כי לא יכלה לבטל את העיקול כי לא היה לי כסף, או, בלשונה, "פרוטה לא הייתה לי". אלא שטענה זו שהיא טענה עובדתית, לא נתמכה באף ראייה מצידה.

    

   התובעת לא הציגה תדפיסי חשבון בנק שלה מהתקופה הרלוונטית, לא הציגה את מערך נכסיה וחסכונותיה ולמעשה כשלה בהוכחת טענה זו כליל.

    

   לאור האמור לעיל, ולאור ההוראות המפורשות של הסכם המכר והודאת בעל דין של התובעת עצמה בדיון ההוכחות, אני קובע כי על התובעת ובעלה יעקב הייתה מוטלת החובה להסיר את העיקולים שהוטלו על הנכס במרוצת הזמן שלאחר חתימת הסכם המכר.

    

   מה סוכם בין הצדדים לגבי כניסתם של הנתבעים לנכס ותפיסת החזקה בו על ידם?

   בעניין טיב ההסכמה לגבי כניסתם של הנתבעים לנכס ותפיסת חזקה בו על ידם קיימות שתי גרסאות מנוגדות.

    

   האחת, גרסתה של התובעת לפיה מעולם לא הסכימה כי הנתבעים יתפסו חזקה בבית והם, כלשונה, "גנבו לה את הבית" (עמ' 39 לתמלול דיון ההוכחות, שורה 11) שכן היא ובעלה לשעבר יעקב מסרו את החזקה בנכס לנתבעים רק לצורך שיפוצו (שם, בעמ' 35, שורה 10).

    

   כאשר נשאלה התובעת הכיצד אין שום התכתבות בינה ובין הנתבע בעניין זה במשך חודשים ארוכים מאז תפיסת החזקה על ידי הנתבעים, לטענתה שלא כדין, העלתה התובעת השערה תמוהה לפיה הנתבע מחק את התכתובות בין הצדדים, גם אלה ששלחה התובעת עצמה, ממכשיר הטלפון שלה (ראה עמ' 39 ו-40 לתמלול דיון ההוכחות).

    

   התובעת העידה באותה נשימה, כאשר לא מצאה שום התכתבות רלוונטית להוכחת עמדתה במכשיר הטלפון שלה כי: "לא הגיוני שאני לא התכתבתי" (שם, בעמ' 39 שורות 33-34).

    

   השנייה, גרסתם של הנתבע, עו"ד סטולרו ועו"ד כהן, שעדויותיהם משתלבות אלה באלה והן הגיוניות וסבירות הרבה יותר מעדותה של התובעת בעניין זה.

    

   לפי גרסה זו, הסכימו התובעת ובעלה לשעבר יעקב, למסור את החזקה בנכס לנתבעים משום שהבינו שהטלת העיקולים על הנכס מהווה הפרת יסודית של הסכם המכר ועלולה לגרום לנזקים חמורים לנתבעים. לפיכך, הוסכם בין הצדדים כי יותר לנתבעים לגור בנכס לשם הקטנת נזקם.

    

   כך העידה בעניין זה עו"ד סטולרו, ב"כ התובעת בתקופה הרלוונטית: "אני מסבירה לה למעשה, בסדר? שהרוכשים שלה לא יכלו להעביר את התמורה כי היה עיקול העיקול על הנכס שנגרם זאת אומרת בגללם, ומפה מתחיל למעשה ולמעשה יש איזושהי הסכמה, אני מסבירה לה שהם הפרו קודם ויש בוא נגיד, אני לא הסכמה שבשתיקה שהם לא תובעים והם לא תובעים הם לא יתבעו קודם על הפרה והם ייתנו להם לגור וזה מה שסוכם.." (עמ' 11 לתמליל דיון ההוכחות, שורות 32-36).

    

   על הסכמה זו העידה גם עו"ד אידית כהן: "ש. בשלב כלשהו אנחנו יודעים שזה ה- 01/05 שזה היה היום תשלום מלוא התמורה, המועתד על פי ההסכם קיבלו הקונים חזקה בנכס, את יכולה לספר לנו את הרקע? מה פתאום מקבלים חזקה בסיטואציה שהם לא שילמו את מלוא התמורה? 

   ת: זה היה במסגרת השיחות ביני לבין מירי ובין הנתבעים ישירות, ישירות מול חגית, על- כך שהיא תיתן להם את הבית, כדי למזער להם נזקים. הם מסרו את הדירה שהם מכרו, לא היה להם לאן לעבור והם פשוט סגרו ביניהם שכדי שימוזערו הנזקים לנתבעים, היא תעבור, הם יעברו לגור שם". (שם, בעמ' 26 שורות 18-24).

    

   באופן דומה העיד הנתבע בעצמו: "שבחוזה כתוב תאריך מסירה ובגלל שיש הפרה בוטה של הבית, של המכירה, הבית יימסר שאני, יש למזער נזקים, כי אני צריך לחפש שכירות כתוצאה מזה שיש הפרה מהצד שלהם, אני צריך ללכת לשכירות ובשביל למזער לי את הנזק הזה, אני מקבל את הבית" (שם, בעמ' 59, שורות 2-5).

    

   אני מעדיף את עדויותיהם של עורכות הדין של הצדדים להסכם המכר – שאין להן אינטרס בתוצאתו של הליך זה, המחזקות את עדותו של הנתבע, על פני עדותה של התובעת בעניין זה. כאן המקום לציין כי התובעת בחרה שלא להביא את יעקב נגר לעדות מטעמה (שהרי, לדידה, לא הייתה הסכמה כזו מעולם איתה או איתו – י.ב.), ולא נתנה כל טעם למחדלה.

    

   לאור כל האמור לעיל, אני קובע כי סביר יותר שהצדדים סיכמו ביניהם שיותר לנתבעים להתגורר בנכס כדי למזער את נזקיהם, לאור הפרתם היסודית של המוכרים את הסכם המכר באי-הסרת העיקולים בתוך 30 יום מיום הטלתם.

    

   לפיכך, אין מנוס מדחיית תביעתה של התובעת, הן באשר לפיצוי המוסכם (שהרי הפרה ראשונה את הסכם המכר) והן באשר לדמי השכירות.

    

   למרות התוצאה אליה הגעתי, אינני סבור כי יש לחייב את התובעת בתשלום 200,000 ₪ לנתבעים, כפי תביעתם בהליך התביעה שכנגד, מכוח סעיף 12.1 להסכם המכר.

    

   זאת משום שאני מקבל את עדותה של עו"ד סטולרו בעניין ההסכמה שהייתה בין הצדדים, באופן מלא.

    

   עו"ד סטולרו העידה כפי שתיארתי מעלה, כי מאחר שהמוכרים הפרו קודם את הסכם המכר, הרי שהייתה הסכמה שהקונים לא יתבעו אותם על הפרת הסכם והמוכרים, מצידם, יאפשרו להם לגור בנכס.

    

   הנתבע בעצמו העיד כי הסכמה זו נועדה להקטין את נזקיו שנגרמו עקב הפרת המוכרים את ההסכם, שהרי היה באותה עת "הומלס", כלשונו וגר אצל הוריה של אשתו.

    

   לפיכך, ויתרו הנתבעים למעשה, בהסכמה זו, על זכותם לתבוע פיצויים מוסכמים בהתאם לסע' 12.1 להסכם המכר, תמורת הזכות להתגורר בנכס עוד בטרם הושלמה התמורה על ידם.

    

   אמנם, התובעת בסופו של יום הגישה תביעה כנגדם וגרמה להם להוצאות משפט ולביטול זמן, אך צעד זה של התובעת, ואפילו התכחשותה להסכמת הצדדים, אינם מאיינים את הסכמתם של הנתבעים ואת התמורה שקיבלו בגין ויתורם על תביעת הפיצויים המוסכמים בדמות מגורים בנכס.

    

   התרופה הראוייה והנדרשת לתביעתה חסרת הבסיס של התובעת כנגד הנתבעים היא פסיקת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד כנגדה בלבד, במיוחד כאשר כל טענותיה נדחו כאמור.

    

   לאור כל האמור לעיל, אני קובע כדלקמן:

   התביעה העיקרית והתביעה שכנגד – נדחות.

    

   התובעת תשלם לנתבעים שכ"ט עו"ד בסך של 27,498 ₪ בתוך 30 ימים מהיום, אחרת יישא סכום זה ריבית חוקית החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

   התובעת תשלם לנתבעים הוצאות משפט בסך של 7,500 ₪ בתוך 30 ימים מהיום, אחרת יישא סכום זה ריבית חוקית החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

    

   זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע בתוך 60 ימים מיום קבלת פסק הדין.

    

   המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

    

   פסק הדין ניתן היום, ג' טבת תשפ"ו, 23 דצמבר 2025, בהעדר הצדדים.