פלוני נ' ארזי רז (1995) בע"מ ואח'

לפני תביעה לפיצוי בגין נזק גוף לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש].

תמצית העובדות הרלוונטיות

1. התובע יליד X.X.1978, הגיש 27.1.2019 תביעה לפיצוי נזק גוף שנגרמו לו עקב נפילה מגג בעת שעסק בפירוק גג אסבסט.

   גלגולה של תביעה :

2. מצאתי לנכון לפרט את גלגולה של התביעה שכן בדרך זו ניתן לבחון את נסיבות התאונה והאחריות של הגורמים השונים אשר נתבעו ואשר כולם מתנערים מאחריות לאירוע ו/או לביצוע העבודה.

3. בכתב התביעה שהוגש ביום 27.1.2019 , התביעה הוגשה כנגד הנתבעת 1 –להלן: "ארזי רז" והנתבעת 2- המבטחת של ארזי רז. ונטען כי הן האחראיות לתאונה בהיותה של ארזי רז מזמינת העבודה ומפקחת על העבודה והעבודה בוצעה במחסן של ארזי רז.

4. בדיון שהתקיים ביום 26.1.20 ונוכח הכחשה של ב"כ ארזי רז את האירוע, את הקשר עם התובע ו/או הקשר עם הקבלן שהעסיק את התובע ו/או של הזמנת העבודה, ביקש ב"כ התובע לתקן את כתב התביעה וטען:

    

   "ב"כ התובע:

   על פי המידע שנמסר לי מטעם אדם בשם מוחמד טנטורי אותו ציינתי בכתב התביעה, שהוא היה האיש שגייס את התובע לאותה עבודה של החלפת גל שביר. הוא מסר לי שהעבודה הוזמנה על ידי הנתבעת 1 והתובע נפל תוך כדי ביצוע אותה עבודה. בדיעבד התברר כי התובע נפל על רצפת מפעל שכן, פרוטרום. לאור העמדה הנחרצת שאני שומע מפי חברתי, אני מבקש רשות בית המשפט לתקן את התביעה ולצרף את מפעל פרוטרום ממנו פונה התובע באמבולנס. אמנם נכון כי לתובע לא היה כל קשר עם פרוטרום או עם הנתבע 1 אולם, על פי המידע שנמסר לו, הגג שייך או משמש את שני המפעלים".

   לאחר הדיון הוגש כתב תביעה מתוקן ראשון –להלן: "כתב התביעה השני".

   לכתב התביעה השני, צורפה הנתבעת 3- פרוטארום, להלן: "פרוטארום". ונטען כי: ארזי רז או פרוטארום הן המעבידות בפועל של התובע והתובע עבד בשירותיהן ופעל על פי הוראותיהן ו/או תחת פיקוחן או השגחתן.

   בדיון שהתקיים ביום 20.5.21 הציג ב"כ התובע תלוש שכר של התובע ולאור הדיון שהתקיים טען ב"כ התובע כי הוא מבקש לתקן את כתב התביעה על מנת לצרף את המעביד של התובע לתביעה. ביום 30.6.21 הוגש כתב תביעה מתוקן שני, להלן: "כתב תביעה שלישי". לכתב התביעה השלישי צורפו נתבעים 4 ו-5 , הנתבע 4- להלן: "רחמים סיטון", והנתבע 5 להלן: "חלאילה" ונטען הקשר שלהם לאירוע הנטען כדלהלן:

   

    

5. על כן, ונוכח צירוף כלל הנתבעים שהתובע מייחס להם אחריות ניתן לבחון את נסיבות התאונה והאחריות של כל אחד מהנתבעים. בהקשר זה יש לציין שארזי רז הגישה הודעה לצד ג' כנגד "מיטל סטיל ", להלן הצדדים:

   הנתבעת 1 –ארזי רז הינה חברה בע"מ העוסקת בין היתר ביבוא שיווק ועיבוד לבידים, עצים פורמייקה ורעפים והינה הבעלים של מחסן שנמצא באזור התעשייה בעכו. (להלן: "המחסן").

   הנתבעת 2 היא החברה שביטחה את ארזי רז בזמנים הרלוונטיים לתביעה.

   הנתבעת 3- פרוטארום היא חברה בע"מ העוסקת בין היתר בייצור ושיווק חומרי גלם בתחום המזון. מפעל פרוטארום נמצא באזור התעשייה בעכו ומנוהל ממספר מבנים, אחד מהמבנים המשמש כמחסן צמוד למחסן של ארזי רז ומושכר לפרוטארום, (להלן: "מבנה פרוטארום")(שני המחסנים של ארזי רז ופרוטארום הם חלק ממבנה אחד שחולק, להם גג משותף והם ככול הנראה בבעלות של צד/דים שאינם חלק מהתביעה –ב'ב').

   הנתבע 4- רחמים סיטון עסק בעבר כקבלן עצמאי בעבודות שונות ביניהן פירוק אסבסט.

   הנתבע 5- חלאילה הוגדר כמעסיק של התובע ופעל במועדים הרלוונטיים לתאונה באמצעות התאגיד "מיטל סטיל".

    

    

   תמצית טענות הצדדים 

    

   טענות התובע

    

6. התובע טען שביום 15.7.2014 הוא הובא ע"י אדם בשם טנטורי, (להלן: "טנטורי") למחסן לצורך פירוק גג האסבסט, והשתתף בעבודות שבוצעו במקום ע"י רחמים סיטון בהזמנה ופיקוח של ארזי רז ו/או פרוטארום. במסגרת העבודות נדרש התובע להחליף גג העשוי לוחות אסבסט.

    

   לצורך כך, עלה התובע על הגג, פרק לוחות אסבסט ושלשל אותם למטה באמצעות חבל לעבר עובד אחר שעמד על הרצפה ושחרר את לוחות האסבסט מהחבל. בשלב מסוים בעת שהתובע עסק בהורדת לוח אסבסט באמצעות החבל, נשבר וקרס לפתע לוח האסבסט עליו עמד. כתוצאה מקריסת לוח האסבסט, צנח התובע מגובה של כ-4 מטרים ונחבט בעוצמה ברצפת מבנה פרוטארום. (להלן: "התאונה")

    

7. לאחר התאונה, הובהל התובע באמבולנס לביה"ח נהריה ועבר סדרת בדיקות במסגרתן אובחן כי הוא סובל מחבלות בחלקים שונים בגופו. בין היתר סבל התובע מחבלות בראש, בצוואר, בגב, בחזה, באגן ובברכיים. התובע אושפז במשך 3 ימים עד ליום 17.7.2014, אז שוחרר להמשך מעקב וטיפול רפואי במרפאות חוץ ובקופת החולים.

    

   מאז התאונה סובל התובע מרגישות כאבים והגבלה בתנועות הגב עם הקרנה לרגליים ומכאבים במותן ובברכיים. כן סובל התובע מבעיות בתחום הנפשי והפרעות זיכרון.

    

8. התובע טען כי אינו יודע ולא הייתה לו אפשרות לדעת מה היו הנסיבות אשר גרמו לתאונה, מאחר שמדובר בתאונה שנגרמה ע"י רכוש שהיה לנתבעים או לעובדיהם שליטה מלאה עליו. מכאן שאירוע התאונה מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבעים לא נקטו באמצעי זהירות סבירים ונטל ההוכחה כי לא הייתה רשלנות מצדם מוטל עליהם.

    

9. לחילופין טען התובע, שהתאונה אירעה כתוצאה מרשלנותם או הפרת חובות חקוקות של הנתבעים או עובדיהם. שכן, הנתבעים או עובדיהם הורו לתובע לבצע עבודות ללא אמצעי מיגון מתאימים, לא נקטו באמצעים שימנעו את נפילת התובע, הפרו הוראות בטיחות בעבודה ועוד.

    

10. לאור כל האמור, ביקש התובע שביהמ"ש יחייב את הנתבעות לפצות אותו ביחד ולחוד בעבור הנזקים שנגרמו לו.

     

    טענות הנתבעים 

     

11. ארזי רז הכחישה את טענות התובע והוסיפה כי גם ככל שיקבע שקמה לה חבות משפטית לתאונה, הרי שיש לקבוע כי התאונה ארעה בשל רשלנותו הבלעדית של התובע. בכל הנוגע לנזק, טענה ארזי רז שמדובר בנזק מופרך ומוגזם, שאין לו כל קשר לתאונה.

     

12. פרוטארום טענה שהתביעה הוגשה בשיהוי ניכר והכחישה את אירוע התאונה. לטענתה, לא היה לה כל קשר לעבודות שבוצעו על הגג והיא כלל לא ידעה עליהן. פרוטארום הוסיפה שתיקון הגג של ארזי רז, בוצע ע"י ארזי רז ולכן ככל שביהמ"ש ימצא לנכון להטיל אחריות כלשהי, אזי שיש להטיל את האחריות על ארזי רז.

     

13. רחמים סיטון טען כי ביום 11.7.2016, ניתן נגדו צו כינוס נכסים בתיק פש"ר 13197-06-16 וביום 27.1.2019 הוא הוכרז כפושט רגל וניתן לו צו הפטר הכפוף לעמידתו בתכנית הפירעון. יתרה מכך טען רחמים סיטון, שבזמנים הרלוונטיים לתאונה הוא כלל לא עסק כקבלן עצמאי ולכן אין בסיס לטענות לפיהן הוזמן לבצע עבודות עבור מי מהנתבעות.

     

    לגופן של הטענות, טען רחמים סיטון כי הוא לא מכיר את התובע, מעולם לא העסיק אותו וכל אירוע התאונה המוכחש כשלעצמו, מעולם לא הובא לידיעתו. רחמים הוסיף כי מעולם לא ביצע עבור ארזי רז או פרוטארום עבודות של החלפת גג אסבסט ולמיטב זכרונו ארזי רז הזמינה לפני שנים רבות מהחברה שהייתה בבעלותו בנייה של מבנה מתכת לאחסון.

     

    חלאילה לא הגיש כתב הגנה מטעמו ואף לא תצהיר. מאחר וזומן למתן עדות, גרסתו תיבחן בהמשך על סמך עדותו.

     

    דיון והכרעה

    הצדדים חלוקים בנוגע לנסיבות התאונה והאחריות לתאונה, הנתבעים כולם מכחישים את חבותם ולא בכדי שכן, גם תביעת התובע עברה מס' שלבים שתוארו לעיל, המצביעים כי גם התובע לא ידע להצביע מי הוא האחראי לתאונה, יתרה מזאת, התובע בכתב התביעה הראשון לא צירף את מעבידו הישיר וגם לא ייחס למעבידו אחריות. למעשה, במסגרת בחינת אחריות הצדדים קיימת חשיבות לקביעת זהות המעביד במיוחד כאשר בכתב התביעה הראשון טען התובע שהובא לעבודה על ידי אדם בשם טנטורי והוא אשר גייס את התובע לעבודה (ראה גם פ' מיום 26.1.20) ובהמשך טען שהוא אינו המעסיק (ראה גם פ' מיום 20.5.21) לכן, ולצורך בחינת שאלת האחריות אדרש לקבוע מי הוא המעסיק של התובע

    נוסף על כך, חלוקים הצדדים על גובה הנזק . הדיון בנושא זהות המעביד/מעסיק יעשה במסגרת התייחסות לנתבעים רחמים סיטון וחלאילה.

     

    נסיבות התאונה

     

14. במסגרת כתב התביעה טען התובע כי "בשלב מסוים, עת עסק התובע בהורדת לוח אסבסט באמצעות החבל כאמור, נשבר וקרס לפתע לוח האסבסט עליו עמד ועקב כך צנח התובע מגובה כ-4 מטרים ונחבט בעוצמה ברצפת מפעל הנתבעת מס' 3 (משם הוא גם פונה ע"י מד"א) וכתוצאה מכך נחבל בגופו." (ראו: סעיף 12 לכתב התביעה) התובע חזר על גרסה זו במסגרת תצהירו. (ראו: סעיף 10 לתצהיר התובע)

     

15. עם זאת במסגרת חקירתו, טען התובע שלפני שהורידו את לוחות האסבסט שמו אותם בצד, כך שבזמן שהוא נפל, הוא לא עסק עדיין בהורדה. העובד שהיה איתו הלך לשתות מים ונשאר לוח אסבסט קטן לפרק וכשהתובע פירק אותו הוא נפל. (עמ' 10 לפרוטוקול, משורה 24-26) במסגרת הסיכומים חזר שוב התובע על גרסתו לפיה בזמן שעסק בהורדת הלוחות, נשבר וקרס לוח אסבסט עליו עמד. (ראו: סעיף 11 לסיכומי התובע)

     

16. בדו"ח מד"א מיום התאונה, נכתב כי התובע נמצא שוכב על הרצפה במפעל, לאחר שנפל מגובה של כ-4 מטרים. (ראו: נספח א לתצהיר התובע)

     

    בטופס "בקשה למתן טיפול רפואי לנפגע עבודה" שהוגש לביטוח הלאומי, נכתב כי התובע נפל מגובה 4 מטר כאשר היה על הגגון והגגון התמוטט. (ראו: נספח ב לתצהיר התובע)

     

    בטופס תביעה לדמי פגיעה נכתב ע"י התובע בתיאור הפגיעה כי הוא עלה על גגון על מנת לפרק אותו, נפל מגובה 4 מטר ולא יכול היה לקום. (נספח ג לתצהיר התובע)

     

17. מכל האמור לעיל עולה, שהתובע חזר על גרסתו לפיה נפל בעת פירוק לוחות אסבסט וגרסתו אף באה לידי ביטוי בכל המסמכים הראשוניים שמולאו בסמוך לתאונה. אני ער לכך שהיה שינוי מסוים בגרסתו של התובע במועד חקירתו שבה טען שנפל לפני הורדת הלוחות וביתר הפעמים טען שנפל בעת הורדת הלוחות . אולם, לא שוכנעתי שמדובר בסתירה היורדת לשורשו של עניין. לפיכך, אני מקבל את גרסת התובע בכל הנוגע לנסיבות התאונה.

     

     

     

    האחריות

     

    המסגרת הנורמטיבית – תקנות העבודה על גגות

     

18. פירוקו של גג אסבסט חוסה תחת תקנות הבטיחות בעבודה (עבודה על גגות שבירים או תלולים), תשמ"ו – 1976 (להלן: "תקנות הבטיחות"). שכן, גג המבנה עונה להגדרות "גג שביר" ו"חומר שביר" בתקנה 1 לתקנות הבטיחות. בהתאם לתקנה 2 לתקנות הבטיחות, ביצוע עבודות על גג שביר כפוף להוראות הבטיחות הנקובות בהן.

     

     תקנה 3 לתקנות הבטיחות קובעת כדלקמן:

     

    "(א) לא יועסק אדם בעבודה על גג שביר או תלול אלא אם כן ננקטו אמצעים שימנעו נפילתו, בהתחשב במבנה הגג, בשבירותו, בשיפועו או בהשפעת מזג האויר.

    (ב) לא יעבוד אדם על גג שביר או תלול אלא אם כן ננקטו אמצעים שימנעו נפילתו, בהתחשב במבנה הגג, בשבירותו, בשיפועו או בהשפעת מזג האויר".

     

    תקנה 4 לתקנות הבטיחות מציינת את אחד האמצעים למניעת נפילה של העובדים על גגות:

     

    "לא יעבוד אדם על גג שביר או תלול אלא בהימצאו על לוח דריכה או זחילה מתאים, שהונח כך שבזמן עבודה עליו תמנע שבירת סיכוך הגג והלוח הובטח בפני תזוזה ובפני נדנוד"

     

    תקנה 5 לתקנות הבטיחות קובעת מי יספק לוחות דריכה לפי תקנה 4:

     

    "האחראי לפי פרק ג' לקיום הוראות הבטיחות יספק לוחות דריכה או זחילה באיכות טובה ובכמות הדרושה לשם גישה ממקום העלייה ועד למקום ביצוע העבודה עליו".

     

     

    תקנה 8 לתקנות הבטיחות מפרטת אמצעים נוספים להגנה על עובדים על גגות:

     

    "עבודה על גג תלול או חלקלק תבוצע רק בידי עובדים מקצועיים לגגות ותתבצע בהתחשב בסיכונים האפשריים, תוך נקיטת אמצעים אלה לפי הצורך:

    (1) התקנת מחיצת מגן מתאימה ובחוזק נאות לבלימת אדם המחליק או מתגלגל במורד הגג ולמניעת נפילתו; גובה המחיצה יהיה מטר אחד לפחות מבסיסה;

    (2) התקנת פיגום נאות בקצה הגג שימנע את נפילתו של אדם מהגג ויגביל נפילה חפשית למטר אחד לכל היותר;

    (3) התקנת לוחות עץ מקבילים ומחוברים ביניהם, ברוחב כולל של 40 סנטימטרים לפחות המצויידים בשלבים שהמרחק ביניהם אינו עולה על 40 סנטימטר ובאופן שתובטח אחיזת רגל נאותה לעובדים;

    (4) העובדים יצויידו ברתמות או בחגורות בטיחות, לפי הצורך, כמפורט בתקנה 6(ב), אשר יעוגנו בנקודות עגינה או ייקשרו חבלי עגינה מתאימים."

     

    בהתאם לתקנה 14 לתקנות הבטיחות, לפני ביצוע עבודה על גג קיים, תיערך בידי מהנדס בניין או הנדסאי בניין בדיקה יסודית של הגג על כל רכיביו, כדי לוודא שטיבם וחוזקם מאפשר ביצועה בבטחה.

     

    תקנות 16-17 לתקנות הבטיחות מציינות את האחראים לקיומן של תקנות הבטיחות:

     

    תקנה 16:

     

    "(א) תופש מפעל חייב למלא אחר הוראות תקנות אלה זולת אם החובה מוטלת במפורש על אחר.

    (ב)התקשר תופש מפעל לשם ביצוע עבודה כלשהי על גג שביר או תלול, או עבודה אחרת כלשהי המחייבת דריכה או הימצאות עליו, התקשרות חוזית עם קבלן מומחה לביצוע העבודה, חייב הקבלן למלא אחרי הוראות תקנות אלה, זולת אם החובה מוטלת במפורש על העובד מטעמו."

     

    תקנה 17:

     

    "(א) בבניה חייב מנהל העבודה למלא אחר הוראות תקנות אלה, למעט תקנות 5 ו-14 שקיומן על מבצע הבניה, וזולת אם החובה מוטלת במפורש על העובד.

    (ב) על אף האמור בתקנת משנה (א), חייב מבצע הבניה לקיים תקנות אלה אם לא נתמנה מנהל עבודה או אם מנהל עבודה הפסיק לשמש בתפקיד או נפסל ולא נתמנה אחר תחתיו."

     

    מן הכלל אל הפרט- בחינת האחריות

     

    אחריות ארזי רז

     

19. ארזי רז הכחישה כאמור כל קשר לתאונה וטענה שלא הזמינה כל עבודה על גג המחסן שלה ושאינה מכירה כלל את התובע. לטענתה הנטל על התובע להוכיח את אחריותה והוא לא עמד בנטל זה. כאן המקום לציין שארזי רז והנתבעת 2 לא הגישו תצהיר מטעמן ואף לא זימנו כל עד מטעמן. לאחר בחינת כלל הראיות שוכנעתי כי לארזי רז אחריות לאירוע התאונה ולהלן טעמי:

20. בשאלון שהופנה לארזי רז נשאלו השאלות הבאות:

     

    "האם נכון כי בחודש 7/2014 בוצעו בנגריה עבודות להחלפת הגג?"

    "האם נכון, כי בחודש 7/2014 הזמנתם את הקבלן רחמים סיטון לבצע עבודות להחלפת גג הנגריה?" (ראו: נספח ד לתצהיר התובע)

     

    בתשובה לשאלון, השיבה ארזי רז כדלקמן: "למיטב הזכור למר ארז בן סימון, רחמים סיטון החליף אסבסט והתקין אסכורית בחלק קטן מהגג, העבודה נמשכה ימים בודדים. לא הייתה כל "תאונה" באותם ימים בודדים ובכל מקרה לא הוחלף גג הנגריה, אלא הוחלף גג אסבסט כאמור בחלק קטן מהגג באסכורית".

     

    למעשה, במסגרת התשובות שנתנה ארזי רז לשאלון, קשרה עצמה ארזי רז לביצוע עבודה להחלפת גג האסבסט באסכורית, אומנם אין בתשובה ללמד על מועד ביצוע העבודה, על אופן הזמנת העבודה ואפילו לא על הקשר שבין רחמים סיטון ותיקון הגג במועד התאונה אולם די בכך כדי להוות ראשית ראיה לביצוע עבודות בגג הנגריה להחלפת לוחות אסבסט כאשר יתר הנסיבות ומחדלי ארזי רז בהבאת ראיות כפי שיפורט משלימים את החסר.

    יש להדגיש התשובות לשאלון נמסרו על ידי ב"כ ארזי רז שלא במסגרת תצהיר תשובות לשאלון ולמעשה ארזי רז מצאה לנכון שלא לזמן את מר ארז בן סימון לעדות לצורך קבלת מידע נוסף ו/או הבהרה לתשובות שהשיב לכאורה מטעם ארזי רז לשאלות שנשאל על ידי התובע.

     

    נוסף על כך, ארזי רז לא הגישו תצהיר מטעמם ומר ארז בן סימון כאמור לעיל אף לא הגיע למסור עדות. למעשה, ארזי רז בחרה שלא להגיש תצהיר ולא להביא לעדות איש מטעמה. לפיכך, לא ניתן היה לברר מולה, מה בדיוק הייתה סוג ההתקשרות בינה לבין מר רחמים סיטון וכיצד יתכן שלא ידעה על תאונה שאירעה בשטחה כשישנן עדויות שנציג מטעמה היה ביום התאונה ואפילו נטען שהעבודה החלה ובוצעה בשטח המחסן שבהחזקתה .

     

    בהתאם להלכה הפסוקה, הימנעות זו של ארזי רז מהבאת ראיות שהיו בהישג ידה ללא כל הסבר סביר עומדת לחובתה. (ראו: ע"א 9656/05 שוורץ נ' רמנוף בע"מ (27.7.2008)) במקרה הנדון , יש בכך כדי לחזק את גרסת התובע והעד מטעמו שהעבודה לפירוק גגות האסבסט היו בשטח המחסן שבהחזקת ארזי רז.

     

    במסגרת עדותו, העיד התובע שלמרות האמור בתצהירו, הוא אינו יודע בפועל מי הזמין את מי לעבודה. (ראו: תמליל מיום 25.6.2024, עמ' 8, ש' 6)

     

    עם זאת, ידע התובע להעיד כי הפועלים נכנסו למחסן של ארזי רז לביצוע העבודה :

     

    "עבדתי דרך טנטורי, עבדתי דרך טנטורי, אמר לי בוא יש עבודה ככה וככה, ועליתי, נכנסנו לארזי רז, התחלתי לעבוד, היינו שני קבוצות, היינו 4 עובדים, 2 רוסים ואני ובן דודה שלי, והיה טנטורי אתנו. פתאום לקח בן דודה שלי עם האיזה אחד מהבחורים האלה, עלו על גג ואני עליתי על גג אחר. אני לא יודע של מי זה, אפילו, הייתי, אבל עליתי למה בגלל טנטורי אמר לי, תעלה, תעשה פה, תפרק את הגג הזה, ואני קיבלתי את העבודה הזאת." (ראו: תמליל דיון מיום 25.6.2024, עמ' 8, ש' 10-15) (ההדגשה שלי-ב'ב').

     

    וכן:

     

    "אנחנו נכנסנו, נכנסנו דרך ארזי רז". (שם, ש' 37)

     

    בן דודו של התובע – מ', להלן: "מ'" שעבד עם התובע בפירוק הגג ביום התאונה, הוסיף והעיד שביום התאונה היו במקום: טנטורי, מנהל הנגרייה, קרי אדם מטעם ארזי רז ורחמים סיטון. (ראו: תמליל דיון, עמ' 35, ש' 1-2)

     

    מ' העיד שהעבודה הייתה פירוק של גג האסבסט של ארזי רז (תמליל דיון –עמ' 38ש' 36 עד עמ' 39 ש' 3. אמנם מ' העיד שלהשקפתו הגגות של ארזי רז ופרוטארום מחוברים יחד ולא ניתן לפרק רק אחד מהם, (ראו: תמליל דיון, עמ' 39, ש' 26) אולם בפועל העיד שהוא ביצע את העבודה בנגרייה ועלה לגג מתוך הנגריה (תמליל דיון עמ' 30 ש' 36 עד עמ' 40 ש' 1) , כמו כן, מ' העיד שמי שנתן לפועלים את ההוראות היה טנטורי לאחר שזה האחרון שוחח עם סיטון ומנהל הנגריה (תמליל דיון עמ' 40 ש' 2-15) . מ' הוסיף, שאמרו לתובע לפרק את הגג של פרוטארום, אולם בהקשר זה מדובר בעדות שמועה, שכן מ' העיד שהוא לא שמע את הדברים בעצמו. (שם, עמ' 39, ש' 34-37)

     

21. מדו"ח מד"א שהוגש ע"י התובע מיום התאונה, ניתן ללמוד כי האמבולנס אסף את התובע מהכתובת של ארזי רז, כשהתובע נמצא במצב שכיבה במבנה פרוטארום, שצמוד כאמור למחסן. (ראו: נספח א לכתב התביעה)

     

22. בטופס "בקשה למתן טיפול רפואי לנפגע עבודה" מיום 11.8.2014 שהוגש לביטוח הלאומי נרשם שכתובת מקום התאונה היא "ארזי רז אזור תעשיה עכו דרום". (ראו: נספח ב לכתב התביעה) בדומה לכך, בטופס לתביעה לדמי פגיעה שהוגש לביטוח הלאומי, במקום הפגיעה נרשם: "ארזי רז איזור תעשיה עכו דרום", (ראו: נספח ג לכתב התביעה) .

     

23. בכל הנוגע לטענת ארזי רז שבאה לידי ביטוי במסגרת סיכומיה, לפיה ככל שתתקבל הטענה שרחמים סיטון ביצע את העבודה בהזמנתה באמצעות טנטורי, אזי יש מקום לדחות את התביעה נגדה , דין טענה זו להידחות. ארזי רז הפנתה לפסקי דין שעסקו בהוראות תקנות הבטיחות. יש לציין בהקשר זה כי במסגרת ע"א 3370/12 כהן נ' גדעון (26.1.2014) (להלן: "עניין כהן"), נקבע כי גג אסבסט עונה להגדרת "גג שביר".

     

     

    תקנה 16(ב) לתקנות הבטיחות קובעת כדלקמן:

     

    "התקשר תופש מפעל לשם ביצוע עבודה כלשהי על גג שביר או תלול, או עבודה אחרת כלשהי המחייבת דריכה או הימצאות עליו, התקשרות חוזית עם קבלן מומחה לביצוע העבודה, חייב הקבלן למלא אחרי הוראות תקנות אלה, זולת אם החובה מוטלת במפורש על העובד מטעמו."

     

    במסגרת עניין כהן, קבע כבוד השופט דנציגר כי "מתקנות אלה ניתן ללמוד את הדברים הבאים: כאשר עבודת תיקון של גג שביר או רעוע מתבצעת ב"מפעל", הרי שברירת המחדל היא שתופש המפעל, קרי, המחזיק בו, אחראי לביצוע תקנות העבודה על גגות. ואולם, ככל שהמחזיק התקשר עם קבלן מומחה לצורך ביצוע העבודות, הרי שהאחריות לביצוע התקנות הוא על הקבלן." (ראו: עניין כהן, שם בעמ' 8)

     

    בהתייחס לקביעה זו, הזכירה ארזי רז שרחמים סיטון העיד בביהמ"ש שהוא מומחה לעבודות תיקון והחלפת גגות אסבסט והנו קבלן מורשה של המשרד לאיכות הסביבה ופועל תחת רישיון ומחויב לכל כללי העבודה הקשורה לפירוק אסבסט. מכאן, שככל שתתקבל הגרסה לפיה רחמים סיטון הביא לעבודה את טנטורי שהביא לעבודה את התובע, הרי שארזי רז פטורה מאחריות. כאן המקום להבהיר כי רחמים סיטון הנתבע מס' 4 העיד על עצמו כי הוא משמש כקבלן מורשה מטעם המשרד לאיכות הסביבה לפירוק גגות אסבסט והוא מומחה בעניין ופועל תחת רישיון של המשרד לאיכות הסביבה לרבות על פי כל הכללים נדרשים מקבלן לפירוק גגות אסבסט.

     

    ואולם כפי שציינתי לעיל, אין בידי לקבל טענה זו של ארזי רז. ראשית, לא יתכן שארזי רז תכחיש את הזמנת העבודה ואת אירוע התאונה במסגרת כתב הגנתה לרבות כל קשר עם הקבלן ואז תבקש שתתקבל הטענה העובדתית ההפוכה, לפיה היא כן הזמינה את העבודה של פירוק הגג והעסיקה את רחמים סיטון. בהמשך לכך ועל בסיס אותה טענה, הציפיה של ארזי רז היא שביהמ"ש ידחה את התביעה נגדה. מדובר בטענות עובדתיות חלופיות ולא ניתן להשלים עם כך.

     

    יתרה מכך, מר רחמים סיטון הצהיר כי בשנים הרלוונטיות לתאונה כלל לא עסק כקבלן עצמאי (ראו: סעיף 6ב לכתב ההגנה של רחמים סיטון) וכן, כי קודם לתחילת ביצוע עבודה של פינוי אסבסט היה צורך לקבל היתר מהמשרד לאיכות הסביבה. (ראו: סעיף 5 לתצהיר רחמים סיטון) בענייננו, כלל לא בטוח שהוצא היתר שכזה לביצוע העבודה. למעשה, לא הובאה כל ראיה (למשל, חשבוניות, הזמנת עבודה או כל מסמך אחר) לא על ידי התובע ולא על ידי ארזי רז שיכולים להצביע על מעורבות ישירה של רחמים סיטון בביצוע עבודת פירוק גג האסבסט במחסן. אומנם אני ער לכך, שהעד מטעם התובע-מ' העיד כי בבוקר יום העבודה ראה את רחמים סיטון בשטח המחסן למשך 10 דקות (תמ' פ' עמ' 35 ש' 6-8) אך בה בעת העיד כי לא שמע את דברי האנשים שהיו בשטח המחסן והוא מודה כי לא קיבל הוראות מרחמים סיטון אלא רק מטנטורי (שם עמ' 35 ש' 9-15). לא שוכנעתי אפוא שיש בעדות זו כדי להוכיח ברמת הוודאות הנדרשת במשפט אזרחי כי רחמים סיטון שימש בפועל כקבלן מומחה לפירוק גג האסבסט. לאור כל האמור, לא הוכח כלל שרחמים סיטון היה קבלן מורשה לביצוע עבודות תיקון ופירוק גגות אסבסט במועד התאונה וטענת ארזי רז בעניין זה נדחית. משכך, משהוכח בפני שארזי רז קשרה עצמה לעבודת החלפת גג האסבסט במחסן, והעד מ' כמו גם התובע העידו שתחילת ביצוע העבודה החלה בנגריה ואף עלו לגג משטח הנגריה ובהעדר כל תצהיר ו/או עדות מטעם ארזי רז שיכולים להפריך או לסתור עדויות אלו, כל שכן שהן מחזקות את גרסת התובע בעניין מיקום ביצוע העבודה כאמור לעיל, הרי שיש לקבוע כי העבודה בוצעה בשטח הנגרייה של ארזי ומכאן את אחריותה.

     

24. לאור כל האמור, אני קובע את אחריותה של ארזי רז כמחזיק מפעל לאירוע התאונה, בהתאם לתקנות הבטיחות , מבלי למעט מהאמור לעיל, ונוכח ביצוע העבודה על ידי אדם בשם טנטורי ופועלים מטעמו שלא הוכח כי הם בעלי ניסיון ומומחיות בפירוק גגות אסבסט הרי שלא ניתן להימנע מהמסקנה שארזי רז אף התרשלה בבחירת קבלן הביצוע, בנסיבות לעיל אני קובע שיש לייחס לארזי רז 30% אחריות. (ראו: תקנה 16 לתקנות הבטיחות)

     

    ארזי רז והנתבעת 2 הגישו הודעה לצד ג' כנגד "מטיל סטיל" ולמעשה ככנגד נתבע 5. אקדים ואומר שדין ההודעה לצד ג' הוא דחייה. ראשית וכפי שציינתי לעיל, ארזי רז לא הביאו כל ראיה מטעמם לביסוס האחריות של הנתבע 5 והעסק מטעמו ולכך שהוא חייב לשפותם בגין כל נזק שיחויבו בגין התאונה. אולם מעבר לכך, אחריות ארזי רז עומדת בעינה כמפורט לעיל וללא כל קשר לצד ג' או לנתבע 5 שכן ארזי רז לא עמדו בחובות הזהירות המוטלות עליהן על פי כל דין וכפי שציינתי לעיל, אף התרשלו בבחירת בעל המקצוע לפירוק הגגות או העסיקו בעל מקצוע שאינו מורשה על פי דין לפרק גגות אסבסט ולא דאגו שימלא חובותיו כלפי העובדים בפירוק הגגות בשטח המחסן בעלותם או בחזקתם. על כן, ומכל הטעמים לעיל אני דוחה את ההודעה לצד ג' כלפי "מטיל סטיל" ו/או הנתבע 5 חלאילה.

     

    אחריות פרוטארום

     

25. התובע נפל כאמור בשטח המבנה של פרוטארום והעיד שהוא עמד על הגג של פרוטארום בעת ביצוע העבודה. מעבר לכך, העד מ' טען שלא ניתן לפרק את הגג של ארזי רז מבלי לפרק את הגג של פרוטארום. עם זאת, התובע ומ' לא העידו שראו איש מטעם פרוטארום ביום התאונה וכן שנכנסו לביצוע העבודה במחסן ארזי רז דרך הנגרייה/מחסן עצים של ארזי רז. יתרה מזאת התובע העיד שלא ידע כלל שהוא עומד על גג מבנה פרוטארום (תמ' פ' עמ' 8 ש' 13, 31-36, עמ' 9 ש' 7-9) גם העד מ' העיד שהם עבדו על הגג של הנגרייה אך לא ידעו להבחין שהגג עליו עמד התובע הוא של פרוטארום.

     

26. יתרה מכך, רובי נסימוב מנהל המפעל מטעם פרוטארום במועד התאונה הגיע למתן עדות וטען שפרוטארום לא הזמינה את העבודה של פירוק הגג. אמנם תמוה בעיני שמר נסימוב לא ידע אם בוצע תחקיר בעניין התאונה שאירעה בשטחה של פרוטארום וכן לא זכר לומר כיצד תוקן הגג בסופו של דבר. עם זאת, לא די בכך כדי לבסס את אחריותה של פרוטארום לאירוע התאונה.

     

27. דומני שבהקשר זה ולנוכח תיאור שיטת העבודה על ידי התובע ומ' שלפיה לוחות האסבסט פורקו והורדו באמצעות חבל לעובדים שהיו על רצפת המחסן, ולאור טענת התובע כי היו במקום לפחות 4 עובדים מטעם טנטורי ובבוק יום העבודה מס' אנשים שהתייעצו ביניהם , יהיה זה תמוה עד מאוד להניח שמספר האנשים הרב הסתובב בשטח המחסן של פרוטארום מבלי שפרוטארום תדע על כך, ולכן, בסבירות גבוהה ניתן להניח שפעילות העבודה שבוצעה לא נעשתה בשטח מבנה פרוטארום.

     

28. יפים לעניין זה אף קביעותיה של כבוד השופטת וילנר במסגרת ע"א 1751/81 עיריית אשקלון נ' פלוני ואח' (2.10.2019) (להלן: "עניין פלוני") בעניין פלוני, נידון עניינו של אדם שהגיע לאזור תעשייה ותר אחר בעל המוסך. בעל המוסך היה אותו זמן על גג המוסך. התובע עלה אל גג המוסך – גג בעל שיפוע העשוי ברובו מלוחות אסבסט ומשובצים בו לוחות פרספקס שקופים. בעודו מתקרב לעבר בעל המוסך, אחד מלוחות הפרספקס נשבר תחתיו והוא נפל אל תוך המוסך ונפצע.

     

    ביהמ"ש קבע כי בעל המוסך לא היה צריך לצפות שהתובע יעלה על גג המוסך ומשכך לא הייתה עליו חובה לגדר את הגג או להציב שלטי אזהרה במקום. כבוד השופטת וילנר אף חיזקה את קביעתו של ביהמ"ש המחוזי לפיה אין מקום להטיל אחריות על המוסך, שכן מדובר במבנה הממוקם באזור תעשייה ואין כל סיבה נראית לעין לעלייה של לקוחות או עוברי אורח אל גג המוסך.

     

    בעניינינו, משלא הובאו ראיות למעורבותה של פרוטארום בהזמנת העבודה ובביצועה ומאחר שפרוטארום ממוקמת גם היא באזור תעשייה, אין מקום לחייב אותה לצפות שפועלים שהוזמנו ע"י ארזי רז יעלו על הגג שלה, על מנת לפרק את הגג של ארזי רז. יש לזכור בהקשר זה את גלגולה של התביעה שהוגשה ולפיה התביעה הראשונה הוגשה במקור רק כנגד ארזי רז וחב' הביטוח שביטחה אותה ללא שהתובע ייחס לפרוטארום כל אחריות כלפיו.

     

    לאור כל האמור, לא מצאתי כי קיימת אחריות לחיובה של פרוטארום ועל כן, אני מורה על דחיית התביעה כנגד פרוטארום.

     

    אחריות רחמים סיטון

     

29. התובע לא הגיש כל ראיה ממנה ניתן ללמוד על אחריותו של רחמים סיטון לאירוע התאונה. אמנם, התובע ומ' טענו שראו את רחמים סיטון ביום התאונה בעת שפירקו את הגג, אולם לא די בכך כדי להוכיח כי רחמים סיטון היה קשור בעבודות שבוצעו וודאי שלא ניתן להוכיח את תפקידו או חלקו.

     

30. הגם שבמסגרת התשובות לשאלון שהופנה אליה, קשרה ארזי רז את רחמים סיטון לעבודה של החלפת אסבסט והתקנת אסכורית בחלק של הגג בזמנים כלשהם שאינם בהכרח רלוונטיים לתאונה, לא הוגשה כל ראיה מטעם ארזי רז לטענה כאמור. (ראו: נספח ד לתצהיר התובע) מלבד זאת, גם אם ארזי רז העסיקה את רחמים סיטון במועדים הרלוונטיים לתאונה בעבודות אלה, לא די בכך כדי לקבוע את אחריותו של רחמים סיטון לאירוע התאונה. גם במקרה זה יש לשוב ולהתבונן בגלגולה של התביעה שכן צירופו של רחמים סיטון נעשה רק בכתב התביעה השלישי ללא שהתובע ראה בו אחראי לתאונה לא בעת הגשת כתב התביעה הראשון ואף לא השני.

     

31. נראה כי גם הצדדים – התובעים והנתבעים 4 ו-5 השכילו להבין כי לא קיימות די ראיות כדי לקשור את רחמים סיטון לאירוע התאונה ולכן הגישו ביום 26.1.2025 לאחר שמיעת הראיות והגשת הסיכומים ועוד בטרם מתן פסק דין בקשה מוסכמת לדחיית התביעה כנגדו. לאור כל האמור, בראי הראיות שהוגשו והבקשה המוסכמת שהגישו הצדדים, אני מורה על דחיית התביעה כנגד רחמים סיטון.

     

    אחריות מוחמד חלאילה

     

32. כפי שציינתי לעיל, ביום 26.1.25 הוגשה בקשה מוסכמת בין התובע לבין הנתבעים 4 ו-5 לדחיית התביעה כנגדם, בהחלטה שניתנה על ידי קבעתי שהבקשה תתברר במסגרת פסק הדין ובניגוד לרחמים סיטון הנתבע 4 שלא מצאתי כל אחריות מטעמו ו/או מעורבות כלשהי לביצוע העבודה או לנזקי התובע כפי שגם התובע הבין וביקש, שוכנעתי שעניינו של הנתבע 5- חלאילה שונה ולאחר בחינת כלל הראיות אין בידי לדחות את התביעה כנגד חלאילה, ההיפך הוא הנכון ולהלן טעמי:

33. אין חולק לגבי מספר עובדות הרלוונטיות לענייננו: התובע קיבל תלוש שכר למועד העבודה מחלאילה וזה האחרון אף חתום על טופס התביעה למל"ל, וטופס הבקשה לטיפול רפואי לנפגע בעבודה.

34. בטופס תביעה לדמי פגיעה שהוגש לביטוח הלאומי, נרשם כי שם המעסיק הוא "מיטל סטיל" – החברה שנמצאת בבעלות מוחמד חלאילה. כמו כן, נרשם שנמסרה לו הודעה על התאונה והוא זה שחתום על הטופס. בדומה לכך, חתום מוחמד חלאילה על טופס בקשה לטיפול רפואי לנפגע עבודה. (נספחים ב-ג לתצהיר התובע)

    

35. חלאילה העיד שטנטורי עבד אצלו והוא היה זה שהוציא לתובע את התלוש. (ראו: עמ' 79 לתמליל, ש' 5-6, 9-10) התובע אמנם לא הכיר את חלאילה אישית, אך ביקש מטנטורי תלוש שכר וידע שתלוש השכר הגיע מחלאילה. (ראו: תמליל מיום 10.7.2024, עמ' 5, ש' 1-2)

     

36. סעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה – 1995 קובע כי מעביד הוא מי שמעסיק אדם במסגרת יחסי עבודה. במסגרת ע"א 426/63 המוסד לביטוח לאומי נ' זינגר ואח' (7.5.1964) נקבע כי מעביד הוא מי שחייב על פי חוק ביטוח לאומי בתשלום דמי ביטוח בעד העובד.

     

37. למעשה, חלאילה אישר שטנטורי הוא למעשה עובד שלו ובחר שלא להביא את טנטורי למתן עדות ללא מתן כל הסבר סביר ויש לזקוף זאת לחובתו. (ראו גם: ע"א 641/87 קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים (8.1.1990)) התובע ומ' העידו שטנטורי היה המעביד שלהם ונתן את ההוראה לפרק את הגג. (ראו: תמליל מיום 10.7.2024, עמ' 8, ש' 20-21; עמ' 19, ש' 6-7, עמ' 35, ש' 14-15; עמ' 81, ש' 21, 35)

     

    מכאן, שיש לראות את חלאילה כמעבידו של התובע ולמעשה לקבוע שמבחינת האחריות לאירוע התאונה, חלאילה וטנטורי חד הם. כאן המקום להרחיב קמעה בדבר בקשר שבין חלאילה לבין אותו טנטורי , למעשה חלאילה העיד כי טנטורי הוא בן משפחה-דודו והקים את העסק "מטיל סטיל" כאשר היה בן 18 והלך עם דודו-טנטורי לרואה החשבון כדי להקים את העסק (תמ' פ' עמ' 83) , ניתן אף להבין כי העסק הוקם כדי לאפשר הוצאת תלוש שכר לתובע :

    "ת.: הלכתי לשם, ישבנו אצל, עם טנטורי ורואה חשבון, (מדברים ביחד)

    כבוד השופט: אה, רגע, טנטורי הוא דוד שלך?

    ת.: הוא דוד שלי , טנטורי. ישבנו שם אצל הרואה חשבון, פתחתי את התיק. עכשיו לא ידעתי שאני נותן לו את התלוש בגלל שהוא נפל, וכאילו לתבוע את הביטוח לאומי, לא ידעתי שהוא יתבע אותי גם", תמ' עמ' 83 ש' 1-4

    ובהמשך:

    "ת. אני לוקח גם בחשבון, וגם הוא יודע, וגם הוא יודע שאני נתתי לו את התלוש, אחרי זה הוא ידע שנתתי לו את התלוש כדי, כאילו להסתדר עם הביטוח לאומי, לא כדי לתבוע אותי", שם עמ' 83 ש' 18-20.

     

    ועוד קודם לעדות זו העיד חלאילה שטנטורי היה פועל שלו והתלוש שהוצא לתובע הוצע לבקשת טנטורי, תמ' עמ' 80 . התובע מאשר בעדותו שהחותם על טפסי המל"ל זה מוחמד חלאילה למרות שעבד תחת טנטורי וקיבל את ההוראות מטנטורי והוא זה שגם הבטיח לו תלוש שכר לאחר שנפגע בתאונה (תמ' פ' עמ' 17-18-19). העד מ' שהעיד כי הוא עובד עם טנטורי הרבה שנים שופך אור על דרך העבודה עם אותו טנטורי, העבודה נעשית ללא תלושי שכר, לאותו טנטורי אין מסגריה אלא המסגריה/כלי העבודה נמצאים בתוך האוטו, העבודות שטנטורי מבצע וככול שהוא נדרש למסגריה הוא עושה את העבודה במסגריה בכפר טמא (כך במקור התמלול) (תמ' פ' עמ' 34). יתרה מזאת, העד מ' נשאל האם הוא מזהה את חלאילה ואישר כי הוא מזהה אותו ונשאל האם הוא עבד אצל חלאילה והשיב כי חלאילה היה עובד איתם אצל טנטורי ולמעשה חלאילה היה כל הזמן איתם בעבודה , לא רק באסבסט אלא גם במסגרות "במקומות שהיו לוקחים עבודה הוא בא איתנו" (תמ' פ' עמ' 44).

    משהוכחה קרבת המשפחה בין חלאילה לטנטורי והקשר ביניהם לרבות מתן תלוש השכר והקמת העסק "מטיל סטיל" ובין אם טנטורי הועסק אצל חלאילה ובין אם חלאילה הועסק אצל טנטורי הרי משחלאילה לא הביא את טנטורי לעדות, פועל הדבר לחובתו ועל כן, אני קובע כי חלאילה הוא המעביד של התובע. 

    "

     

38. "נקודת המוצא תהא איפוא, כי על המעביד לנקוט בצעדים סבירים כדי למנוע מן העובד סכנות מיותרות ולעתים אף בלתי רגילות, וכן להדריכו ולהזהירו מפניהן." (ראו גם: ע"א 5850/10 דפרון בע"מ נ' עזבון המנוח גולובין (15.4.2012) (להלן: "ענין דפרון")

     

39. מעבר לכך, קובע כאמור סעיף 17 לתקנות הבטיחות את אחריותו של מנהל עבודה למלא אחר הוראות תקנות הבטיחות וכאמור חלאילה הודה שהיה המעביד של טנטורי – מנהל העבודה.

     

40. התובע ומ' העידו כאמור שבמהלך ביצוע העבודה על הגג, לא סופקו להם קסדות, רתמות או כל אמצעי בטיחות אחר להגנה מפני הסיכון שבעבודה בגובה על גג שביר, וממילא הם לא עשו שימוש בציוד כאמור. (ראו: עמ' 12 לתמליל, ש' 29-39, עמ' 13, ש' 1-31; עמ' 37, ש' 10-17) . מעבר לאמור, משהרחיק עצמו חלאילה מהעבודה שבוצעה לפירוק גג האסבסט, הודה לכאורה כי לא היה מעורב בביצוע העבודה ובכך עצם עיניו לסיכוני העבודה ולהשלכות הנובעות מביצוע עבודה בסיכון.

     

41. לאור האמור, שוכנעתי כי על חלאילה מוטלת אחריות כמעביד לדאוג לבטיחות עובדיו במיוחד כאשר מדובר בעבודה שיש עימה סיכון כאמור לעיל ואותה הפר לאחר שלא דאג לאמצעי בטיחות כנדרש בתקנות הבטיחות לעבודה, או אפשר ביצוע עבודה של פירוק גג אסבסט מבלי שהיה מוסמך לבצעה על פי כל דין. לאור זאת, אני מטיל על חלאילה אחריות בגובה 60% לאירוע התאונה.

     

     

    אשם תורם

     

42. התובע העיד שלא היה קשור עם רתמה ואינו זוכר אפילו אם היה עם קסדה בעת ביצוע העבודה. (ראו: תמליל מיום 10.7.2024, עמ' 12, ש' 32-25) מעבר לכך, האזור בו עבדו בגג לא היה מגודר והם לא עבדו עם כלים כלשהם כמו לוחות דריכה. (שם, בעמ' 12, ש' 37; עמ' 13, ש' 18-20) לטענת התובע, מדובר בפעם ראשונה שהוא עובד בעבודה של פירוק לוחות אסבסט ומעולם לא עבר הדרכה של עבודה בגובה. (עמ' 13, ש' 34-35; עמ' 14, ש' 5-6)

     

43. "ככלל, כדי לקבוע קיומו של אשם תורם יש לבחון אם בנסיבות העניין נהג הניזוק כאדם אחראי ובזהירות סבירה (ע"א 7130/01 סולל בונה בניין ותשתית בע"מ נ' תנעמי, פ"ד נח(1) 1, 22-21). כאמור, כאשר עסקינן ביחסי עובד-מעביד הנטיה היא להימנע ככל האפשר מהטלת אחריות על העובד, בכפוף לנסיבות הספציפיות. במסגרת יחסים אלה יש לשאול, אם בנסיבות חרג העובד מרמת הזהירות המצופה ממנו כעובד אחראי. אכן, אין בהתרשלותו הרגעית של עובד השקוע בעבודתו כדי לקבוע כי שותף הוא לנזק. הוא הדין מקום שטיבה של העבודה או תנאיה, אינם מאפשרים לעובד להישמר מכל משמר ולנהל סיכוניו תדיר (ע"א 5/65 המוסד לביטוח לאומי נ' שירותי נמל מאוחדים בע"מ, פ"ד יט 205, 212-211; ע"א 313/56 חברת החשמל לא"י בע"מ נ' בלומברג, פ"ד יא 1087, 1093)." (ראו: ענין דפרון, שם בעמ' 15)

     

44. בעניינינו התובע ידע שהוא עובד בגובה שיש בעבודה זו סכנה מובנת, התובע אף ידע שמעולם לא קיבל הדרכה על עבודה בגובה קודם לכן ושהוא אינו משתמש ולו בכלי אחד כמו קסדה כדי להגן על עצמו. התובע אף ידע שאין לו ניסיון בפירוק גגות אסבסט ולמרות זאת נטל על עצמו סיכון בביצוע עבודה שאינו מיומן בה ואינה חלק ממקצועו כמסגר ורתך, בהקשר זה יש לזכור שהתובע העיד שהתאונה ארעה ביום הראשון לעבודת פירוק הגג. הגם שהמגמה היא להימנע ככל האפשר מהטלת אחריות כלשהי על העובד, בכפוף לנסיבות המסוימות שצוינו לעיל, אני סבור שיש מקום להטלת אחריות כזו.

     

45. לאור האמור, אני קובע שיש לייחס לתובע אשם תורם בגובה 10% לאירוע התאונה.

     

     

    הנזק

     

    הנכות הרפואית

     

46. התובע צרף חוות דעת של מומחה רפואי – ד"ר אמין שקבע שהתאונה גרמה לפגיעה בתפקוד עמוד השדרה המתני של התובע ולנזק בלתי הפיך לגבו. לאור האמור, סבר המומחה כי התובע סובל מהגבלה קלה עד בינונית בתנועות עמוד השדרה המתני ומנכות צמיתה בשיעור 15% לפי תקנה 37(7)א-ב לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז – 1956. (להלן: "תקנות הנכות")

     

47. וועדה רפואית לעררים מטעם הביטוח הלאומי קבעה ביום 1.12.2016 כי לתובע נותרה נכות צמיתה בגובה 5% לפי תקנה 37(7)(א) לתקנות הנכות.

     

48. הנתבעות 1-2 צרפו חוות דעת רפואית מטעם ד"ר מרדכי קליגמן. ד"ר קליגמן קבע כדלקמן:

     

    

     

49. לאור הפער בין חוות הדעת שהגישו הצדדים, מונה המומחה ד"ר מרוואן חדאד מטעם ביהמ"ש שקבע כדלקמן:

50. "אכן, לפי הבדיקה אצלי נשארה נכות עקב הגבלה קלה מאד בטווחי התנועה, הגבלה שלא הייתה למר פלוני לפני הנפילה. מדובר בספורטאי חובבן, מגיל צעיר לדבריו, שלא הצליח לחזור לפעילות ספורטיבית אחרי הפציעה.

    לסיכום,

    כתוצאה מתאונת העבודה ב 15.7.2014 מר פלוני נשאר עם נכות צמיתה של 5% לפי תקנה 37(7)(א) חלקית".

51. המומחה לא זומן לעדות ע"י הצדדים וחוות דעתו לא נסתרה. לאור האמור ובראי ההלכה שנקבעה בעניין מעמד חוות דעת של מומחה מטעם ביהמ"ש, אני מקבל את חוות דעתו וקובע כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור 5%. (ראו גם: בע"מ 9358/04 פלונית נ' פלוני (2.5.2005).

נכות תפקודית

1. התובע טען שבעקבות התאונה ומאחר שלא יכול ללכת, לא עבד במשך 7 שנים מיום התאונה. (ראו: עמ' 22 לתמליל, ש' 15-20) בדיקה של דו"ח רציפות בעבודה בעניין התובע מגלה שהתובע עבד חודש אחד בשנת 2018, וחזר לעבודה רק ביוני 2020. (ראו: נספח 4 לתצהיר הנתבעת 3)

    

1. אין בידי לקבל שתפקודו של התובע בעקבות 5% נכות רפואית נפגע כך שלא יכול לעבוד כלל במשך למעלה מ- 6 שנים מיום התאונה. מעבר לכך, מעיון בדו"ח רציפות הביטוח של התובע, עולה שגם לפני התאונה לא עבד התובע באופן סדיר. זאת ועוד, דו"ח הרציפות בעבודה אינו מלמד מה היה שיעור הכנסתו של התובע עובר לתאונה שכן אינו כולל כל פירוט בנוגע לשכר המצטבר. כפי שלמדנו מעדותו של חלאילה קיים ספק האם תלוש השכר שהוצא לתובע בגין חודש יולי 2014 , (המועד שבו נפגע בתאונה) אכן, משקף בפועל עבודה במסגרת יציבה המספק בכל חודש וחודש תלוש שכר תוך דיווח הולם לביטוח לאומי על רמת ההכנסה. העד מ' העיד שהעבודה אצל טנטורי אינה נעשית עם תלושי שכר והשכר משולם במזומן. חלאילה העיד שהתלוש הוצא לבקשת התובע ו/או טנטורי כדי לסייע לו בתביעה מול הביטוח הלאומי:

    

   "ש. למה, למה נתת לו תלוש משכורת?

   ת.: טנטורי ביקש ממני תלוש, על פלוני שהוא עבד. אני לא ידעתי שהוא נפל, בקושי, אני לא ידעתי" .

   וכן:

   "ת.: אני לא יודע, לא הייתי בשטח שם, אני לא מכיר את ארזי רז, אני לא הלכתי לשם אף פעם. אני פשוט הוצאתי תלוש בשבילו.

   כבוד השופט: אז מה אתה רוצה להגיד לי, שהתלוש הזה פיקטיבי?

   ת.: וכשהוא ביקש ממני, טנטורי, להוציא תלוש של פלוני והוצאתי לו תלוש. אבל לא ידעתי שהוא רוצה לתבוע אותי, לא ידעתי שהוא נפל, אני לא ידעתי כלום. עכשיו זה הכל זה נופל על הראש".

   ובהמשך:

   "ת.אני לוקח גם בחשבון, וגם הוא יודע, וגם הוא יודע שאני נתתי לו את התלוש, אחרי זה הוא ידע שנתתי לו את התלוש כדי, כאילו להסתדר עם הביטוח לאומי, לא כדי לתבוע אותי.

   כבוד השופט: אבל, רגע,

   ת.: באתי לעזור לו ופתאום,

   כבוד השופט: אבל הוא הגיש נגדך תביעה, תקשיב,

   ת.: אני יודע, זה מה, זה מה שקורה. באתי לעזור לו הבן-אדם הפך עלי".

    

   לעדויות אלו יש להוסיף כי למרות שתלוש השכר משקף עבודה מתחילת חודש יולי 2014 (1.7.2014) בפועל אישר חלאילה בעדותו כי תלוש השכר הוצא ליום עבודה אחד ואין ולא היה לו כל קשר לעבודה שביצע התובע עבור טנטורי 10 ימים קודם לתאונה ואף העיד שהתלוש הוצא כחודשיים מאוחר יותר :

   "ש.הבנתי. זאת אומרת אתה היית המעביד של פלוני.

   ת.: מעביד של פלוני, אבל באותו יום, אני לא ידעתי שהוא בא לעבודה, לא אמרו לי שהוא בא לעבודה. אני הוצאתי לו את התלוש אחרי (לא ברור) חודשיים. (ההדגשה שלי-ב'ב')

   כבוד השופט: אז אני רוצה רגע להבין. תראה, אומר פלוני, העיד פה, שלפני שהיום של התאונה, הוא עבד איזה 10 ימים עם טנטורי בכל מיני עבודות.

   ת.: לא עבד אצלי 10 ימים.

   כבוד השופט: הוא לא עבד אצלך?

   ת.: לא.

   כבוד השופט: אבל בתלוש משכורת כתוב שכן.

   ת.: שבא ביום, שהוא נפל,", תמ' פ' עמ' 79. (ההדגשות שלי-ב'ב').

    

   לאור האמור לעיל איני נותן אמון בטענות התובע כי לא עבד משך 7 שנים שכן התובע נהג לעבוד באופן לא סדיר קודם לתאונה וללא תלושי שכר. התובע הוא בעל משפחה ולא הביא כל ראיה לאופן שבו כלכל את משפחתו במהלך השנים עת לא עבד לכאורה. לכן, יש לנקוט משנה זהירות בבחינת טענות התובע להפסדי שכר לעבר .

    

2. מבלי למעט מהאמור, התובע לא הביא כל ראיה לכך שניסה לעבוד במקום כלשהו ופוטר כתוצאה מחוסר יכולת לבצע את תפקידו בעקבות קושי לעמוד או ללכת.

    

3. לאור כל האמור, אני סבור שיש להעמיד את נכותו התפקודית של התובע בשיעור נכותו הרפואית. (ראו גם: ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי ואח' (8.6.1995). בהקשר זה יש לזכור שוועדה רפואית של המל"ל בדרג ראשון קבעה את נכותו הרפאית של התובע בשיעור של 0%, ווועדה רפואית לעררים אשר דנה בערעור התובע קבעה ביום 1.12.2016 כי קיימת "הפרעה מזערית של תנועות הגב התחתון ששעורה 5% לפי ס' 37(7)(א) במחצית" ואף קבעה שאין מקום להפעלת תק' 15. ולכן, בעניינו של התובע כאן יש לנהוג על פי ההלכה הנוהגת בשיעורי נכות נמוכים לעניין הערכת התפקוד לצורך חישובי הנזק, ראה לעניין זה הדברים שנקבעו ביחס לקטינים שכוחם יפה ביתר שאת לגבי בגירים כאשר עסקינן בנכות רפואית נמוכה (5%):

    

   "אכן, מקום בו מדובר בקטינים הנטייה היא לזהות את הנכות התפקודית עם הנכות הרפואית, וליתר דיוק, עם הגריעה מהשכר (ראו, לדוגמה, ע"א 7548/13 שפורן נ' תורגמן (27.1.2014)). אך כאשר הנכות הרפואית היא נמוכה ועומדת על 5%, ההנחה היא שמידת ההגבלה וההשפעה על התפקוד היום-יומי אינה בהכרח זהה לנכות הרפואית, והפרקטיקה הנוהגת היא לפסוק סכום גלובלי. כך עשה בית המשפט המחוזי, ודומה כי כערכאת ערעור, אף נמנע "מלמצות" את מידת התערבותו", ראה רע"א 7798/18 פלונית נגד עדי שושנה, וכן, רע"א 3362/21 פלוני נגד מנורה מבטחים חב' לביטוח בע"מ.

    

   כאב וסבל

    

4. התובע יליד X.X.1978, נפגע בתאונה ביום 15.7.2014, אושפז למשך 3 ימים. מהתיעוד שהוגש עולה שהתובע הוכר כנכה נזקק לפי תקנה 18(א) לתקנות המל"ל(קביעת דרגת נכות מעבודה) לתקופות מיום 16.10.2014 ועד 30.4.2015 ו- 1.5.2016 ועד 30.6.2016, בשים לב לאופי הפגיעה, שיעור הנכות ותקופת אי הכושר, אני פוסק לתובע בגין ראש נזק זה סכום של 40,000 ₪ נכון למועד פסק הדין.

    

   הפסד שכר לעבר

    

5. בסיס השכר לעבר : התובע צירף מס' בודד של תלושי שכר לשנת 2012 ו-2013 לשנה 2014 השנה שב ארעה התאונה צורפו תלושי שכר (ממקום העבודה אצל בן עזרא דביר )לחודש 3/14 -300 ₪ , לחודש 4/14 -4,455 ₪, לחודש 5/14- 3,075 ₪. לחודש התאונה אצל "מיטל סטיל" –סך של 2124.35 ₪ (כמחצית החודש). בנטרול נתונים חריגים ועל בסיס השכר ששולם לתובע בחודש אפריל ומאי 2014 , ניתן ללמוד כי שכרו הממוצע של התובע עמד על 3765 ₪. סכום זה משוערך להיום עומד על 4376 ₪. אין בידי לקבל את חישוב השכר הרבע שנתי שערך המוסד לביטוח לאומי, מאחר שלא קיבלתי לידי את הנתונים עליו הוא נשען והנתונים שהוגשו על בסיס תלושי השכר סותרים את הסכום שנקבע במסגרת המוסד לביטוח לאומי. (ראו: נספחים יב-יג לתצהיר התובע).

    

   התובע טען שנעדר מהעבודה למשך מעל 6 שנים. כפי שציינתי לא נתתי אמון בטענה זו שאינה מגובה באסמכתאות ואף לא בשיעור נכות רפואית תואם, יש לזכור שהפסד השתכרות לעבר הוא נזק מיוחד שיש להוכיחו בראיות, שבענייננו מעבר לקביעת העדר מהימנות בגרסת התובע לגבי תקופת אי הכושר קיימת דלות ראייתית. יש לזכור שגם מומחה בית המשפט לא התייחס לנכויות זמניות ותקופות אי כושר ולכן, התיעוד היחיד שעמד בפני הוא תיעוד של הוועדות הרפואיות מהם עולה כי לתובע נקבעה תקופת אי כושר מיום 16.7.14 ועד 13.10.14, התובע הוכר כנכה נזקק לתקופות 16.10.14 -30.4.15 (נכותו הזמנית עמדה על שיעור 20%) , 1.5.2015 ועד 30.6.16, כאשר מיום 1.7.2016 נכותו הרפואית במל"ל נקבעה על שיעור של 5% (וועדה רפואית לעררים). מן המקובץ אני קובע על יסוד התיעוד שעמד בפני את הפסדי ההשתכרות לעבר אך ורק ממועד התאונה ועד 30.6.2016 שהם 33.5 חודשים, (ראו: נספח ט לתצהיר התובע, נספח 4 לתצהיר פרוטארום), לאור האמור בגין הפסד שכר לעבר מגיע לתובע:

    

   4,376 ₪ X 33.5 חודשים= 146,596 ₪

    

   הפסד שכר לעתיד

    

6. התובע יליד X.X.1978, בן 46 ו-8 חודשים כיום, מועד היציאה לגמלאות -67 שנים, מתלושי השכר שצורפו ודו"ח הרציפות בעבודה עולה שהתובע החל מחודש 10/20 החל לעבוד ברציפות בחברת הפרופיל אלומיניום (חיפה) בע"מ, שיעור שכרו הממוצע כ-6,760 ₪ לחודש בשנת 2021 וכ-7,600 ₪ ל- 2022, לכן אני קובע את בסיס שכרו לעתיד על סך של 7,600 ₪ לצורך החישוב לעתיד, ועל בסיס הנכות התפקודית שקבעתי שנשארה לתובע, לגילו של התובע ולשכר הבסיס, הפסד השכר לעתיד יחושב בשיעור של 65% מהחישוב האקטוארי כדלקמן:

    

   7,600 x 182.83 מ. היוון x 5% X 65% = 45,159 ₪ (מעוגל).

    

   הפסד תנאים סוציאליים

    

7. הפסד תנאים סוציאליים על בסיס הפסדי העבר והעתיד לפי ההלכות הנוהגות, אני פוסק לתובע לפי 12.5% מסה"כ הפסדי השכר, 23,969 ₪ (מעוגל).

    

   עזרה הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר ולעתיד

    

8. התובע טען שבסמוך לאחר התאונה נזקק לעזרה מוגברת וגם לאחר מכן, כשהחל להסתגל למצבו, המשיך להזדקק לעזרה בביצוע פעולות מסוימות. התובע העיד שקיבל את העזרה מאשתו, אך בחר שלא להגיש תצהיר מטעמה ולא להביאה לעדות. (ראו: עמ' 16 לתמליל, ש' 15-26)

    

   לאור האמור, לא ניתן לדעת האם מדובר בעזרה שהיא מעבר לעזרה הרגילה המגישה אישה לבעלה. (ראו גם: ע"א 327/81 ברמלי נ' חפוז (25.9.1984)) אף על פי כן אני מוכן להניח שלפחות בתקופה שלאחר התאונה, נזקק התובע לסיוע בביצוע הפעולות היומיומיות ומצאתי לנכון להעריך עזרה זו באופן גלובאלי בסכום של 5,000 ₪.

    

   בכל הנוגע להוצאות רפואיות, התובע לא הוכיח שנגרמו לו הוצאות רפואיות שאינן משולמות ע"י קופת החולים מכוח חוק הבריאות הממלכתי התשנ"ד – 1994. כמו כן, התובע לא הגיש קבלות לפיהן שילם עבור הוצאות נסיעה לטיפולים השונים. לאור האמור, מצאתי לנכון להעריך ראש נזק זה באופן גלובאלי בסכום של 2000 ₪.

    

    

   סיכום

   כל הסכומים הנקובים לעיל, שוערכו, ללא תוספת ריבית לאור השיהוי בהגשת התביעה ביחס למועד התאונה .

9. כאב וסבל – 40,000 ₪.

   הפסד שכר לעבר – 146,596 ₪.

   הפסד שכר לעתיד – 45,159 ₪.

   הפסד תנאים סוציאליים – 23,969 ₪.

   עזרה והוצאות – 7000 ₪.

    

   סה"כ – 262,724 ₪.

    

   מסכום זה יש לנכות אשם תורם בשיעור 10% - 26,272 ₪ (מעוגל)

   ומהיתרה יש לנכות את תגמולי המוסד לביטוח לאומי בסך של 64,917 ₪ משוערכים להיום , 77,193 ₪. (ראו: עמ' 53-54, 58 לתצהיר הנתבעת 3) .

   סה"כ- 159,259 ₪.

   לסכום זה יתווסף שכר טרחת עורך דין כולל מע"מ בסך של 32,886 ₪ ועוד סך של 10,000 ₪ עבור החזר הוצאות מומחים ואגרה , סה"כ 202,145 ₪ .

    

   הנתבעים 1 ו-2 יישאו בתשלום סך השווה ל-1/3 מהסך הכולל לפיצוי.

   הנתבע 5 יישא בתשלום סך השווה ל-2/3 מהסך הכולל לפיצוי .

   התובע ישלם לכל אחד מהנתבעים 3 ו-4 סך של 15,000 הוצאות משפט (סכום זה כולל שכ"ט עו"ד ומע"מ) .

   כל הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.

   המזכירות תעביר את פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק.

    

   ניתן היום, י"ב סיוון תשפ"ה, 08 יוני 2025, בהעדר הצדדים.