פלוני נ' איי.די.איי. חברה לביטוח בע"מ - פסקדין

לפניי תביעה לתשלום תגמולי ביטוח רכב.

1. התובע בעלים של רכב מסוג ב.מ.וו. מ"ר XXX שנת ייצור 2020 (להלן – "הרכב"; רישיון הרכב צורף כנספח 7 לראיות הנתבעת), אשר בוטח בביטוח מקיף אצל הנתבעת (פוליסת הביטוח צורפה כנספח 1 לראיות הנתבעת).

2. ביום 27.10.23 בעת שהתובע נהג ברכב באזור בית זרזיר אירעה תאונת דרכים בה ניזוק הרכב באופן משמעותי. למקום הוזמן גרר, אשר העביר את הרכב למוסך בכפר מנדא (החשבונית עבור הגרר צורפה כנספח 5 לראיות התובע).

            התובע פנה לנתבעת, וזו העבירה את הרכב לחניון מטעמה בו נבדק ע"י שמאי של הנתבעת (מר אלי עבוד מחברת ו.ר.ד שמאים בע"מ) אשר קבע כי הנזק שנגרם לרכב בתאונה הוא בשיעור של 57.23% מערכו, ועל כן הוכרז כאבדן להלכה (חוות הדעת צורפה כנספח 7 לראיות התובע).

שמאי הנתבעת קבע כי שווי הרכב במועד התאונה הוא בסכום של 280,113 ש"ח, ואישר עלות הגרר בסך של 600 ש"ח. אין מחלוקת כי מהסכומים הנ"ל יש להפחית השתתפות עצמית עפ"י הפוליסה בסכום של 2,840 ש"ח.

            לבקשתה של הנתבעת, חתם התובע ביום 31.10.23 על טופס של הנתבעת בו הביע הסכמה להעברת הרכב למסלול 'אבדן להלכה', במסגרתו יועבר הרכב לנתבעת ויימכר על ידה (הטופס צורף כחלק מנספח 7 לראיות התובע).

3. חרף האמור, דחתה הנתבעת את דרישת התובע לפיצוי, וטענה כי הרכב עבר שתי תאונות ולא אחת וכי האירוע בּוּים בידי התובע, תוך שהנתבעת ייחסה לתובע כוונות מרמה כלפיה.

            מכאן התביעה.

4. ההליך

4.1       ביום 6.11.24 התקיימה ישיבת קדם משפט, בה עיינתי בדו"ח החקירה של הנתבעת, ונתתי הצעתי לצדדים לסיום מוסכם של ההליך, שלא התקבלה ע"י הנתבעת, ועל כן הוריתי על הגשת ראיות בכתב.

4.2       מטעם התובע הוגש תצהירו וכן תצהירו של אחיו מר כ' ע', תצהיר נהג הגרר מר סאלח עבד אל חלים ותצהיר חברו של התובע מר מ' ח'. כן הוגשה חוות דעת של בוחן תנועה מטעם התובע מר רפי וולמרק ומסמכים תומכים.

מטעם הנתבעת הוגשו חוות דעת בוחן תנועה מר בוריס צ'רנובלסקי וכן מסמכים תומכים.

4.3       בהמשך, הגישה הנתבעת חוות דעת עדכנית של בוחן התנועה מטעמה, ובתגובה הגיש התובע חוות דעת נגדית של מר יחזקאל בן ארצי – מומחה לציוד תקשורת ועיבוד נתונים, אשר ניתח את הנתונים שהתקבלו מחברת איתוראן בנוגע לרכב ביום התאונה.

4.4       התיק נקבע לישיבת הוכחות ביום 18.9.25, אך בפתח הדיון הודיעו ב"כ הצדדים -

"הגענו להסכמה לפיה מר מאיר אור, בוחן תנועה, ימונה כמומחה מכריע ומוסכם מטעם בית המשפט, וזאת חלף שמיעת כלל העדים שהתייצבו לדיון היום. אנו נבקש להעביר למומחה שימונה את מלוא הראיות שיוגשו, וכן נבקש כי המומחה ייפגש בשטח עם התובע והמומחים מטעם הצדדים על מנת שיקבל הסברים ישירות מהם".

בהחלטתי בסיום הדיון מיניתי את מר אור כמומחה מטעם בית המשפט כאמור, וחוות דעתו הוגשה ביום 23.11.25.

בתמצית, המומחה קובע כי לא הייתה כל מרמה או בִּיוּם מטעמו של התובע וכי התאונה אירעה בדיוק כפי שהתובע תיאר.

הנתבעת שלחה למומחה בית המשפט שאלות הבהרה והוא השיב להן.

4.5       ביום 12.1.26 התקיימה ישיבת קדם משפט נוספת, בה ניתנה הצעתי המעודכנת לצדדים בעקבות קביעות מומחה בית המשפט בחוות דעתו, אשר סורבה בידי הנתבעת.

4.6       ביום 16.1.26 אִפשרתי לצדדים להודיע ככל שמי מהם מבקש לחקור את מומחה בית המשפט, ומשלא הוגשה כל הודעה כאמור, הוריתי ביום 2.2.26 על הגשת סיכומים בכתב, ואלה הוגשו.

4.7       הואיל והנתבעת עמדה בסיכומיה על הטענה כי הרכב משועבד לטובת בנק הפועלים בע"מ, צירף התובע ביום 19.3.26 אישור הבנק על ביטול סעיף השִעבוד בפוליסה.

5. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בראיות שהוגשו, בחוות דעת מומחה בית המשפט אשר מונה בהסכמת הצדדים כמומחה מכריע, בתשובותיו לשאלות ההבהרה ששלחה הנתבעת ובסיכומי הצדדים באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל במלואה.

בנוסף אציין כבר כעת מחמת חשיבות הדברים כי התנהלותה של הנתבעת גרמה לתובע להוצאות גבוהות בניהול ההליך, בלא  הצדקה, ועל כן מצאתי כי יש מקום לחייב את הנתבעת בהוצאותיו הריאליות של התובע בגין ההליך, כמפורט בסיכומיו.

דוגמה להתנהלות לא ברורה זו של הנתבעת נמצאה בסיכומיה עת התעלמה לחלוטין מחוות דעת מומחה בית המשפט והפנתה לקביעות שונות בחוות דעת בוחן התנועה מטעמה ובדו"ח החקירה (מוצג נ/2), וזאת בניגוד להוראות תקנה 88(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 -

"מונה מומחה מטעם בית המשפט בהסכמת בעלי הדין, יראו הסכמה זו כהסדר דיוני הכולל את ההוראות המפורטות להלן, אלא אם כן הורה בית המשפט אחרת:

(1) לא יוגשו חוות דעת מומחה מטעם בעלי הדין;

(2) יראו חוות דעת מומחה שהגישו בעלי הדין קודם למינוי המומחה מטעם בית המשפט, כאילו לא התקבלו כראיה".

6. קביעות מומחה בית המשפט

6.1       לכל אורך חוות הדעת וכן בפרק המסקנות קובע מומחה בית המשפט כי התאונה אירעה כפי שתיאר התובע וכי אין יסוד לטענות הנתבעת בדבר בִּיוּם או מרמה –

                        (סע' 6.1.10 לחוות הדעת),

                        (סע' 6.2.10 לחוות הדעת),

(סע' 7.10 לחוות הדעת),

                        (סע' 8.2 – 8.4 לחוות הדעת).

6.2       הנתבעת לא ביקשה לחקור את מומחה בית המשפט, ובחרה שלא להתייחס לממצאיו בסיכומיה.

6.3       הלכה פסוקה היא כי ככלל, בית המשפט לא יסטה מחוות דעתו של מומחה שמונה מטעמו, אלא בנסיבות חריגות -

"משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית משפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד – שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שקול דעתו של בית המשפט. אך כאמור לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן..."

(ע"א 3056/99 שטרן נ' המרכז הרפואי על שם חיים שיבא, פד"י נו(2) 936, 949).

לעניינו של מומחה שמונה בהסכמת הצדדים נכונים הדברים אף ביתר שאת -

"יש להניח כי משהחליט בית המשפט למנות מומחה מטעמו בכדי שיביא בפני בית המשפט נתונים מקצועיים רלוונטיים להכרעה בסכסוך שבפניו, יאמץ הוא את ממצאי המומחה בהיעדר סיבה משמעותית ובולטת שלא לעשות כן..."

(ע"א2099/08  עיריית אשקלון נ' תשלו"ז השקעות והחזקות בע"מ (28.10.10) פורסם במאגרים).

6.4       גם לגופה - חוות דעת מומחה בית המשפט, אשר מונה כמומחה מוסכם ומכריע, הגיונית ומקובלת עליי, מבוססת היטב על הראיות שהוגשו בידי שני הצדדים (לרבות דוחות חברת איתוראן, ממצאי איכון של מכשיר הטלפון הנייד של התובע ושיחות יוצאות ונכנסות ממכשירו – שהוגשו בידי הנתבעת), ואני מקבלת את מסקנותיו במלואן.

אני קובעת כי התאונה אירעה כטענת התובע, כי לא הייתה כל מרמה מצידו, וכי קמה לתובע הזכות לפיצוי בגין נזקיו בהתאם לפוליסה.

7. הנזק

7.1       שמאי מטעמה של הנתבעת העריך את שווי הרכב במועד התאונה בסכום של 280,113 ש"ח, אף אישר עלות הגרר בה נשא התובע בסכום של 600 ש"ח. כן אין מחלוקת כי יש להפחית מסכום הנזק את הסך של 2,840 ש"ח בגין השתתפות עצמית עפ"י הפוליסה.

            הסכום המתקבל הוא 277,873 ש"ח נכון למועד התאונה (27.10.23) שהוא הסך של 321,000 ש"ח נכון להיום (במעוגל).

7.2       בסיכומיה טוענת הנתבעת כי יש להפחית שווי שרידי הרכב בסכום של 126,051 ש"ח, הואיל ולטענתה הרכב מוחזק בידי התובע אשר לא פעל להקטנת נזקיו במכירת השרידים.

            דין הטענה דחייה משני טעמים.

7.3       ראשית, הרכב היה בחזקתה של הנתבעת, והיא החליטה חד צדדית להשיבו לתובע.

התובע נתן הסכמתו, ובכתב, הן קודם לניהול ההליך (טופס ההסכמה עליו חתם ביום 31.10.23, וצורף כחלק מנספח 7 לראיותיו) והן בסיכומיו (בסע' 10), כי הנתבעת תאסוף את הרכב מחצריו ותעשה בו כרצונה.

אם הנתבעת נמנעה מלעשות כן, יש לראות בה כמי שוויתרה על הרכב ועל שוויו הנטען, אלא אם תפעל על חשבונה ובתוך המועד שאקצוב להלן לאיסוף שרידי הרכב מחצריו של התובע.

7.4       שנית, טענת הנתבעת בסע' 30 לסיכומיה כי שווי השרידים מגיע לסכום של 126,051 ש"ח, שהם 45% משווי הרכב, היא טענה שגויה מתמטית ומהותית.

7.4.1    מתמטית, גם אם הייתי מקבלת את טענת הנתבעת כי ניתן לגזור את שווי השרידים משווי הרכב ועלויות תיקונו, תחשיב הנתבעת תמוה, הואיל ושמאי הנתבעת קבע כי עלות תיקון הרכב מגיעה לכדי כ-57% משוויו. 57% + 45% = 102%. על כן, לא ייתכן, אריתמטית, כי שווי השרידים הוא בשיעור 45% משווי הרכב.

בנוסף לא ברור כיצד מתמטית יש התאמה בין הסכומים בהם נקבה הנתבעת בסיכומיה: 280,113 ש"ח שווי הרכב פחות 135,657 ש"ח עלות התיקון לפני מע"מ או 158,719 ש"ח עלות התיקון בתוספת מע"מ אינם מביאים, בשום צורה, לסכום של 126,051 ש"ח, אלא לסכום של 144,456 או 121,394 (בהתאמה).

7.4.2    כמו כן, עצם הנחת המוצא של הנתבעת בעניין זה מוקשית. אין בהכרח הקבלה בין הערכת שווי שמאית לבין תחשיב אריתמטי פשוט מהסוג שביצעה הנתבעת.

במילים אחרות, העובדה שעלות תיקון הרכב היא בסכום של 135,657 ש"ח (לפני מע"מ) וכי שווי הרכב, אלמלא התאונה שעבר, הוא בסכום של 280,113 ש"ח – אין משמעה כי שווי שרידי הרכב הוא הסך של 126,051 ש"ח (וזאת גם אם הייתה התאמה אריתמטית בין הסכומים, וכאמור אין התאמה כזו). שמאות אינה מתמטיקה והיא מבוססת על מומחיות ייחודית בתחום הרלוונטי וניסיון מקצועי, כמו גם על תנאי שוק משתנים.

בנוסף, וזה העיקר - לא מצאתי בחוות דעת שמאי הנתבעת כי הוא קובע ששווי השרידים הוא בסכום של 126,051 ש"ח או כל סכום אחר. שמאי הנתבעת כלל אינו נוקב בשווי שרידי הרכב, אלא מציין כי הרכב יימכר במצבו הניזוק לאלרון-קאר ח.ר בע"מ (משגב) – חיפה (סע' 2 לחוות דעת השמאי, נספח 7 לראיות התובע).

המחיר אשר ישולם עבור שרידי הרכב תלוי במספר גורמים, אף לא אחד מהם מתמטי, ובהם הערכת שווי שמאית, מצב השוק (היצע וביקוש לחלפים, למשל) וכושר ניהול מו"מ של הצדדים.

לפיכך, אני קובעת כי הנזק שנגרם לרכבו של התובע בתאונה ובהתחשב בתנאי הפוליסה (סכום ההשתתפות העצמית) הוא בסכום של 321,000 ש"ח נכון להיום.

8. התוצאה

8.1       אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע את הסכום של 321,000 ש"ח בגין נזקיו.

8.2       אני מחייבת את הנתבעת בהוצאות התובע בגין ההליך (אגרות, שכ"ט מומחים וזמן בטלת עדים) בסכום של 25,000 ש"ח ובשכ"ט ב"כ התובע בסכום של 68,000 ש"ח.

8.3       הסכומים הנקובים לעיל ישולמו ע"י הנתבעת לתובע עד ליום 30.6.26, שאם לא כן יישאו ריבית שיקלית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

            עד למועד זה תפעל הנתבעת על חשבונה לאיסוף שרידי הרכב מחצריו של התובע, שאם לא כן – תחשב כמי שוויתרה על השרידים והתובע יהיה רשאי, בחלוף המועד ובהעדר החלטה אחרת לעשות בהם ככל שיחפוץ.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 60 יום.

ניתן היום,  כ"ח ניסן תשפ"ו, 15 אפריל 2026, בהעדר הצדדים.