פלוני נ' איי.די.איי. חברה לביטוח בע"מ

לפניי תביעה לתשלום תגמולי ביטוח רכב.

1. התובע בעלים של רכב מסוג ב.מ.וו. מ"ר XXX שנת ייצור 2020 (להלן – "הרכב"; רישיון הרכב צורף כנספח 7 לראיות הנתבעת), אשר בוטח בביטוח מקיף אצל הנתבעת (פוליסת הביטוח צורפה כנספח 1 לראיות הנתבעת).

2. ביום 27.10.23 בעת שהתובע נהג ברכב באזור בית זרזיר אירעה תאונת דרכים בה ניזוק הרכב באופן משמעותי. למקום הוזמן גרר, אשר העביר את הרכב למוסך בכפר מנדא (החשבונית עבור הגרר צורפה כנספח 5 לראיות התובע).

            התובע פנה לנתבעת, וזו העבירה את הרכב לחניון מטעמה בו נבדק ע"י שמאי של הנתבעת (מר אלי עבוד מחברת ו.ר.ד שמאים בע"מ) אשר קבע כי הנזק שנגרם לרכב בתאונה הוא בשיעור של 57.23% מערכו, ועל כן הוכרז כאבדן להלכה (חוות הדעת צורפה כנספח 7 לראיות התובע).

שמאי הנתבעת קבע כי שווי הרכב במועד התאונה הוא בסכום של 280,113 ש"ח, ואישר עלות הגרר בסך של 600 ש"ח. אין מחלוקת כי מהסכומים הנ"ל יש להפחית השתתפות עצמית עפ"י הפוליסה בסכום של 2,840 ש"ח.

            לבקשתה של הנתבעת, חתם התובע ביום 31.10.23 על טופס של הנתבעת בו הביע הסכמה להעברת הרכב למסלול 'אבדן להלכה', במסגרתו יועבר הרכב לנתבעת ויימכר על ידה (הטופס צורף כחלק מנספח 7 לראיות התובע).

3. חרף האמור, דחתה הנתבעת את דרישת התובע לפיצוי, וטענה כי הרכב עבר שתי תאונות ולא אחת וכי האירוע בּוּים בידי התובע, תוך שהנתבעת ייחסה לתובע כוונות מרמה כלפיה.

            מכאן התביעה.

4. ההליך