ת"א 65514-03-17 אייל ואח' נ' בן חמו פינחסי ואח'

לפניי בקשת התובעים להורות לנתבעים להפקיד סך של 650,000 ₪, שהוא יתרת התמורה בהסכם המכר של מכירת דירת התובעים לנתבעים, בקופת בית המשפט.

מדובר בבקשה מוקשית, לשון המעטה, שאין לה כל יסוד.

ראשית, מדובר למעשה בבקשה לצו עשה, אלא שהבקשה לא הוגשה כבקשה לסעד זמני, אלא כבקשה רגילה מבלי למלא אף אחד מהתנאים הנדרשים לצורך בקשה לסעד זמני (כגון תצהיר, התחייבות, התייחסות למאזן הנוחות). די בכך כדי לדחות את הבקשה.

שנית, אף אם היה מדובר בבקשה לסעד זמני לא היה מקום להיעתר לה, ולו מן הטעם הפשוט שהתביעה הינה בין הייתר להצהיר על ביטול הסכם המכר. פשיטא שמתן הוראה להפקיד את יתרת התמורה בקופת בית המשפט, אינה מתיישבת עם הסעד שהתבקש בתביעה העיקרית, והיא בוודאי אינה נחוצה לשם הבטחת הסעד העיקרי או כדי לאפשר את ניהול ההליך. די גם בכך כדי לדחות את הבקשה.

שלישית, הסך של 650,000 ₪ שולם לב"כ התובעים באמצעות שיק בנקאי, שכמוהו כתשלום במזומן. טרם הגשת הבקשה לבית המשפט, ב"כ הנתבעים אף כתב לב"כ התובעים, בהודעת דוא"ל, כי החלטת מרשיו כיצד לנהוג בכסף ששולם, אינה מעניינם של הנתבעים. יתרה מכך, התובעים עצמם ציינו בבקשתם כי הם התנגדו לכך שבא כוחם יפקיד את הסכום ששולם בחשבון נאמנות. ברי כי הפקדת הסכום בחשבון נאמנות אשר הם הנהנים בו, שומרת היטב על האינטרס של התובעים להגן על הכסף, כך שגם מבחינה עניינית לא ברורה ההתעקשות של התובעים שהכסף יופקד בקופת בית המשפט דווקא.

די בכל אחד מהטעמים שלעיל כדי לדחות את הבקשה. מדובר בבקשה מוקשית כאמור, שלא היה לה כל מקום, והיא גרמה להוצאת משאבים מיותרת של כל המעורבים. בנסיבות אלה, התובעים יישאו בהוצאות הנתבעים בסך 3,500 ₪.

בשולי הדברים יצוין כי מוצע בחום שב"כ הצדדים יבואו בדברים וינסו לגבש הסדר או למצער מתווה מוסכם להכרעה במחלוקות ביניהם כדי לנסות ולחסוך במשאבים נוספים לשני הצדדים. זאת, לאחר שהתובעים יחליטו האם הם אכן מעוניינים בביטול הסכם המכר (דבר שאינו עולה מהבקשה דנא) או בקיומו, וזאת מבלי לגרוע בזכות מי מהצדדים לתבוע פיצויים.

ניתנה היום, י"ג חשוון תשע"ח, 02 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.