ת"א 6543-12-14 וולך נ' כלל חברה לביטוח בע"מ

התובע, יליד מאי 1987, הגיש תביעה זו לפיצוי כספי בגין נזק גוף שנגרם לו בתאונת דרכים ביום 8.10.2013, ע"פ חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה 1975.

דר' דוד אדיבי, מומחה בתחום האורתופדי, בדק את התובע וקבע ממצאים באשר לנזק שנגרם לו. מחוות הדעת עולה כי ניכרה בבדיקה בליטה רגישה באמצע עצם האולנה באמה שמאל. תנועות שורש כף היד והמרפק תקינות, אולם יש רגישות בסוף התנועות הסיבוביות. בצילום נראה חיבור בעייתי של השבר. בסיכומו של דבר, מדובר בנכות צמיתה בשיעור של 5% בהתאם לפריט 40 (10) לתוספת לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז 1956. עוד נקבעו נכויות זמניות של 100% לחודש ושמונה ימים ושל 30% לחודש וחצי, עד תום שנת 2013.

עיינתי בכתבי הטענות, בחוות הדעת ובתחשיבי הנזק שהגישו הצדדים, והבאתי בחשבון, בין מכלול השיקולים, גם את השיקולים הבאים: מדובר בנכות בשיעור של 5% שאיננה גבוהה ; התובע טען כי שהה באי-כושר עקב התאונה 16 חד' ; הנתבעת טענה כי העדר התעסוקה 16 חד' לאחר התאונה לא נובע מהתאונה, אלא מהעדר רציפות תעסוקתית שאפיינה את התובע גם טרם התאונה ; התובע טען כי עסק בעבודת כפיים ולכן נכותו התפקודית גבוהה מהנכות הרפואית, שכן הנכות מפריעה לתובע בביצוע פעולות יומיומיות ; הנתבעת טענה כי מדובר בנכות מינורית ביד שאיננה דומיננטית ללא השלכה תפקודית של ממש ; התובע טען כי ניצב בפתח חייו התעסוקתיים, ולכן יש לחשב את אובדן השכר לפי השכר הממוצע במשק ; הנתבעת טענה כי עבודתו של התובע התאפיינה בחוסר יציבות ושכרו היה נמוך למדי בעבודות חלקיות, כך שאין מקום לטעמה לחישוב האמור, ויש לפסוק לכל היותר פיצוי גלובאלי לעתיד.

נוכח מכלול השיקולים, הצעת בית המשפט לסיום התיק בפשרה היא כדלקמן:

• בגין נזק שאיננו נזק ממון – 9,000 ₪.

• בגין הפסדי שכר לעבר – 5,000 ₪.

• בגין אפשרות להפסדי שכר לעתיד לרבות הפרשות סוצ' – 30,000 ₪.

• בגין עזרה והוצאות לעבר ולעתיד – 4,000 ₪.

בס"ה עומד גובה הפיצוי המוצע על סך של 48,000 ₪ בתוספת שכ"ט כחוק והשבת אגרה משוערכת ממועד תשלומה.