ת"א 6538-10-13 מ.ל.ש.מ. שיווק בע"מ נ' גרוס

בהמשך להחלטתי מיום 25.3.15 על פיה קבעתי כי ככל שכל סכום החוב יופקד במלואו בקופת בית המשפט לא יהיה צורך עוד בעיקול להבטחת התביעה והנתבעת תהיה רשאית לעתור לביטולו, הגישה האחרונה בקשה זו לביטול עיקול לאחר שהפקידה בקופת בית המשפט סך של 152,573 ₪. (קבלה מס' 32261340 מיום 23.6.15)

התובעת התנגדה לבקשה וטענה כי הנתבעת פעלה שלא בתום לב עת מכרה את הדירה עליה הוטל העיקול בעודה מעוקלת. התובעת טענה כי לאור מצבה הכלכלי הקשה של הנתבעת, והחשש של התובעת כי לא תוכל להיפרע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, יש להותיר את העיקול על כנו, או לחלופין לבטלו כפוף להפקדת סכום נוסף שיבטיח את הוצאות הליך זה (בנוסף לקרן התביעה) היה והתביעה תתקבל.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה לה, אני מקבלת את הבקשה לביטול העיקול:

גם התובעת לא טענה בתגובתה כאילו לא הופקד בקופת ביה"מ מלוא החוב וכל טענתה התייחסה להוצאות ההליך ושכ"ט עו"ד וכן להפרשי הצמדה וריבית מעת הגשת התביעה.

כידוע, לתובע אין זכות קנויה שהעיקול יוטל על נכס מסוים דווקא, ראו ספרו של כב' השופט א. גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי" (מהדורה עשירית, תשס"ט) בעמ' 572:

"עניינו של התובע הוא להבטיח קיומם של נכסים שניתן יהיה לממשם לצורך תשלום החוב על-פי פסק הדין, אם יינתן. אין לתובע זכות קנויה שהעיקול הזמני יוטל דווקא על נכס מסוים. מכאן סמכותו של בית המשפט להמיר נכס בנכס לצורכי העיקול הזמני."

זאת ועוד, במקום שהברירה היא בין נכס נזיל, שקל למימוש, לבין נכס שאיננו נוח למימוש (דוגמת דירתה של הנתבעת שאף לשיטת התובעת עצמה יהיה קושי במימושה לאור המשכנתא הרובצת עליה לכאורה), הנטייה, כמו גם האינטרס של התובע, היא לעקל את הנכס שקל למימוש. (ראו גורן, שם, בעמ' 573.).

לפיכך,תמוהה התנגדות התובעת לבקשה!!!

באשר לטענה כי מעבר לסכום החוב צפויה הנתבעת ,ככל שהתביעה תתקבל,לחוב גם בהפרשי הצמדה וריבית ,הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, צודקת הנתבעת בתגובתה כי אין שום בסיס משפטי לחייב נתבע לערוב להוצאות שיגרמו לתובע. על פי תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 ניתן לחייב תובע בלבד, במקרים המתאימים והחריגים, לערוב להוצאות שעשויות להיגרם לנתבע, ולא להיפך (השוו- תא (אשד') 52110-09-11 מרקול סרגיי - מוסך סקאיי מוטורס נ' שלומי אחסנה בע"מ).