ת"א 65230-05-16 אדריס נ' כלל חברה לביטוח בע"מ

לפני בקשה להתיר הגשת תצהיר החוקר מטעם הנתבעת, רק לאחר סיום שלב הבאת הראיות מטעם התובע, ושמיעת עדיו במסגרת ישיבת ההוכחות.

התובע מתנגד לבקשה זו בטענה שתצהיר נסיבות מטעמו הועבר לעיון הנתבעת, ועל כן לכאורה הוא "נעול" בגרסתו.

בתשובה לטענה זו השיבה הנתבעת כי חשיפת תצהיר החוקר בטרם חקירת התובע וחקירת בעל האופנוע, תפגע בהגנת הנתבעת באופן משמעותי.

פסק-הדין המוביל, אשר מנתח את הסוגיה, ניתן בבית-המשפט העליון ברע"א 4249/98 סוויסה נ' הכשרת הישוב חב' לביטוח בע"מ, פ"ד נה (1) 515, במסגרתו נפסק, כי יש לאפשר לבעלי הדין במקרים מסויימים "להפתיע" את היריב. נקבע, כי לבית-המשפט יש שיקול דעת רחב, בהסתמך על גדר המחלוקת ואופיה; נקודת המוצא היא, שבדרך-כלל יש מקום לפעול בסדר הבאת הראיות הקבוע בדין גם בתביעות ביטוחיות, אך ניתן לסטות מעיקרון זה אם בית-המשפט סבור שחשיפת חומר בשלב מוקדם עשויה להביא תובע לשיבוש ראיותיו ו/או לשינוי גרסתו באופן שתפגע בהגנת הנתבעת ולא תסייע לחשיפת האמת.

כך, תיגבר הנטיה לעכב חשיפת חומר חקירה שעה שהמחלוקת סבה על עצם קיומו של האירוע נשוא התביעה.

פסק-דין זה אשר דן בערעור על החלטת בית-משפט מחוזי, שהתירה לחב' הביטוח לדחות את הגשת תצהירי העדויות הראשיות של החוקרים עד לתום שמיעת עדויות התביעה.

בית-המשפט העליון אימץ, במישור העקרוני, את הצורך למנוע חשיפה מוקדמת של החומר, בנסיבותיו של אותו מקרה, אך, עם זאת, מתקן את פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, באופן שהעיון בחומר שבידי חב' הביטוח יידחה רק עד לאחר הגשתם לבית-המשפט של תצהירי התובע והעדים מטעמו.

במקרה דנן, הובא החומר לעיוני.

אין כל ספק כי ככל שחומר זה יועמד לעיון התובע, יהיה בכך כדי לסכל את חקירתו הנגדית, ולחתור תחת טענת הנתבעת לפיה התובע אינו זכאי לסעד המבוקש במסגרת תיק זה.

לפיכך, הגעתי לכלל מסקנה, לפיה הנני נעתרת לבקשת הנתבעת. תצהירי החוקרים יוגשו בסיום פרשת התביעה.