לוין נ' דייטש ואח'

לפניי תביעה על סך 100,000 ש”ח הנתבעים בשל עוולה נטענת של לשון הרע.

רקע וגדר המחלוקת

1. לפי כתב התביעה (המתוקן), ביום 21.3.16, בעת שהתובע שהה בעיר ירושלים, חשדו בו שלושה גברים, שאין חולק כי אינם הנתבעים, בכך שביצע עבירת גניבה, חשד חסר שחר לדבריו. לשיטתו, השלושה תפסו בו, דרשו ממנו להציג תעודה מזהה, צעקו כלפיו "גנב", ואף ניסו לערוך בכוח חיפוש על גופו.

    

2. התובע התנגד ודרש כי יזמינו משטרה. לאחר מכן, ניסה לעלות על אוטובוס ולשוב לביתו בבני ברק אך הם רדפו אחריו תוך השמעת קריאות "גנב" וקראו למתנדבי ארגון "השומרים", הנתבעים, שהגיעו למקום תוך דקות ספורות. התובע מציין בכתב התביעה כי ארגון זה פועל בקרב קהילות חרדיות (שהתובע והנתבעים משתייכים אליהן) בערים בני ברק וירושלים על מנת להתמודד עם פשיעה.

    

3. לטענת התובע, ניסה להסביר לנתבעים כי לא עשה דבר, אך אלה גידפו והעליבו אותו וחזרו על הקריאה "גנב" (סעיף 12 לכתב התביעה המתוקן). הנתבעים גם מסרו לעוברי אורח ברחוב כי "נתפס גנב", תוך שנוצרת המולה והתקהלות של 50-60 אנשים סביב התובע (סעיף 13).

   מוסיף התובע בכתב התביעה, כי כאשר הגיע אוטובוס למקום, עליו חפץ לעלות, מנעו ממנו הנתבעים לעלות עליו, הפעילו נגדו אלימות פיזית, הפילו אותו לרצפה, החזיקו בגרונו ו"סחבו" אותו לבנין הסמוך (סעיף 14). כן טוען התובע כי הנתבעים אף איימו עליו בגז מדמיע. לאחר מספר דקות הגיעו שוטרים למקום, התובע הזדהה בפניהם, התיר להם לערוך עליו חיפוש וסיפר להם כי קראו לו "גנב". לאחר מכן התירו לו השוטרים לעזוב את המקום.

    

4. לשיטת התובע, יש בהתנהלות הנטענת של הנתבעים משום הוצאת לשון הרע והוא עותר לחייבם במלוא הפיצוי הסטטוטורי הקבוע בחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה – 1965.