ת"א 6509-07-13 גרוס נ' אזולאי

התובע, בעלים של נכס (קומת קרקע וגלריה) בדרך הים 68 בחיפה, אותם השכיר לנתבע למטרת מזנון/דרגסטור/תחנת לוטו (להלן: "המושכר"). התביעה שבפניי היא פרק נוסף בסאגת הסכסוכים בין הצדדים, ובמסגרתה עותר התובע לחייב את הנתבע בנזקים שגרם לו הנתבע בזדון בעת שפינה את המושכר לפי צו בית משפט.

ברקע הדברים: ביום 23/10/11 הגיש התובע תביעת פינוי בשל הפרה מתמשכת של הסכמי השכירות ואי תשלום דמי שכירות. ביום 28/12/11 הגיעו הצדדים לפשרה שקיבלה תוקף של פס"ד.

הנתבע הפר את הסכם הפשרה, שיקים של צד ג' שנתן ע"ח חוב דמי השכירות חוללו באי פירעון. הנתבע גם לא דאג לתשלום דמי השכירות השוטפים ונוצר חוב של עשרות אלפי שקלים.

משנוכח התובע כי הנתבע לא מקיים התחייבויותיו פנה להוצל"פ לגביית חלק מהשיקים של צד ג' שנמסרו לו ומקביל פתח תיק הוצל"פ לשם פינויו של הנתבע.

כמו כן ביום 25/10/12 הגיש תביעה כספית נגד הנתבע בגין החוב (חוב הכולל את דמי השכירות ואת החוב בגין רווחי הנתבע מהפעלת תחנת הלוטו שגם לגביהם נחתם הסכם בין הצדדים).

הנתבע הגיש בקשה לצו מניעה קבוע שיאסור על התובע לפנותו. כב' הש' לפין קבעה כי הנתבע לא יפונה עד 01/06/13 וכי לדמי השכירות יצורפו הפרשי הצמדה וריבית כחוק וכן כי הנתבע ישלם במועד את דמי השכירות. ככל שלא ישולם החוב הנתבע יפנה את הנכסים ביום 15/01/13.

משלא עמד הנתבע בתשלומים נקבע מועד נוסף לפינוי ובמקביל הגיש התובע בקשה לעקל ולתפוס את הסחורה שבחנות.

ניתן צו כמבוקש.

בדיון שהתקיים ביום 21/01/13 הגיעו הצדדים להסכמה לפיה כנגד תשלום של 20,000 ₪ ע"ח דמי השכירות יושבו הסחורות. עוד הוסכם כי במקרה כזה יסכים הנתבע לפינוי ביום 01/06/13 והנתבע מצידו מוותר על הודעת פינוי בתיק ההוצל"פ. הנתבע שילם את הסכום בהתאם להסכם.

ערב הפינוי, ביום 30/05/13 הגיש הנתבע שוב בקשה לצו מניעה זמני וקבוע האוסר על פינויו בטענה כי התובע מסרב להעביר את הסכם השכירות לשוכר אחר שהנתבע איתר. ביהמ"ש דחה את הבקשה.