ת"א 65065-05-17 אבו גבנה נ' קופטי ואח'

לפניי בקשת התובע לכוף את הנתבעת 1 בקנס או במאסר לפי פקודת בזיון בית משפט, על-מנת לקיים צו זמני שניתן בהחלטתי מיום 5.6.2017. הנתבעת 2 (להלן: עיריית ירושלים או העירייה) מסכימה לבקשת התובע. הנתבעת 1 (להלן: הנתבעת) מתנגדת לה. לאחר שמיעת טענות הצדדים ולאחר חקירת שני מהנדסים לפניי – מהנדס הנתבעת, ומהנדס מחלקת מבנים מסוכנים בעירייה – אני סבורה כי דין הבקשה להתקבל. להלן טעמיי לכך.

רקע – החלטתי הקודמת בעניין בקשת התובע לסעד זמני

1.ביום 5.6.2017 ניתנה החלטתי בהליך שבכותרת לפיה דין בקשת התובע לסעד זמני להתקבל באופן חלקי. ההחלטה התייחסה לשלושה סוגים של עבודות בבניין נשוא ההליך: ראשית, עבודות בשטחים הפנימיים של הקומה הראשונה וקומת הגלריה בבניין. שנית, עבודות בגג הבניין המצוי מעל קומת הגלריה האמורה. ושלישית, עבודות בקירות החיצוניים של הבניין ובשטחים החיצוניים לו. הרקע למחלוקת בין הצדדים, וכן הטעמים לכך שהבקשה לסעד זמני התקבלה באופן חלקי, פורטו בהרחבה בהחלטתי הנ"ל ואני מפנה לדבריי שם (להלן: החלטתי מיום 5.6.2017 או: ההחלטה הקודמת).

2.הבקשה המונחת לפניי כעת לפי פקודת בזיון בית משפט, מתייחסת לאותו חלק בהחלטתי הקודמת הנוגע לעבודות בגג הבניין. בקצרה אציין כי בבקשה לסעד זמני, התובע טען כי הנתבעת מתכוונת לפרק את גג הרעפים ולבנות קומה נוספת מתחת לגג, תוך הוספת שטחים לקומת הגלריה שבשימושה הייחודי של הנתבעת על-חשבון הרכוש המשותף – והכל ללא הסכמת התובע, שהנו בעל זכויות בשיתוף (במושע) בבניין ביחד עם הנתבעת ואחרים.

מנגד, הנתבעת טענה כי חלק מגג הבניין קרס, וכי בעקבות כך היא קיבלה ביום 24.5.2017 הודעה ממהנדס העיר ירושלים על קיום סכנה, במסגרתה נקבע כי גג הבניין הוא מסוכן וחובה לפרק את מערכת גג הרעפים ולבנותה מחדש תוך פרק זמן שנקצב לכך. במהלך הדיון שהתקיים לפניי בבקשת התובע לצו מניעה זמני, הצהירה הנתבעת לפרוטוקול כי: "לשאלת ביהמ"ש, אני לא מתכוונת להוסיף שטח לגלריה שהייתה קיימת. לטענתי, הגג המקורי נפל ואני בסך הכל מרימה אותו לגובה המקורי" (פרוטוקול דיון מיום 2.6.2017, עמ' 3). בא-כוח הנתבעת התייחס לדברי מרשתו בסיכומיו לפניי, באומרו: "מרשתי התחייבה שהיא לא מוסיפה שום תוספת שטח לגג, אלא אך ורק מתקנת את הגג" (פרוטוקול דיון מיום 2.6.2017, עמ' 9, ש' 25-26).

3.בפסקאות 11-12 להחלטתי הקודמת מיום 5.6.2017, קבעתי כי אף אם אין מחלוקת שהזכויות בבניין הן במושע, ואף אם הנתבעת החלה בביצוע עבודות בגג ללא הסכמת השותפים האחרים, הרי הנתבעת ביססה טענה לכאורית בדבר הצורך בהמשך ביצוע עבודות התיקונים בגג לשם הסרת סכנה מפני קריסתו, וכי מאזן הנוחות אף הוא פועל לטובת הנתבעת נוכח הסכנה בהותרת הגג במצבו הקורס על-כנו. צוין בהחלטתי כי הנתבעת התחייבה בעדותה לפניי שהגג יוּשב למצבו המקורי טרם תחילת העבודות, ללא תוספת שטח בקומת הגלריה שמתחת לגג הרעפים (קומה המצויה בשימושה הייחודי של הנתבעת).

בהתחשב בכל אלה, קבעתי כי הנתבעת רשאית לפעול להסרת הסכנה הנשקפת מהגג הקורס באופן מיידי, תוך שעליה לעמוד בהוראות הדין החל על העניין לרבות מבחינת דיני התכנון והבניה. עוד קבעתי כי נוכח המחלוקת בין הצדדים בשאלה האם עבודות תיקון הגג מצריכות היתר בנייה אם לאו, ראוי כי השאלה האמורה תקבל מענה מצד הגורמים המוסמכים לכך בעירייה שלהם גם סמכויות פיקוח ובקרה – הן במישור הסרת הסכנה, והן במישור הרישוי (שם, בסוף פסקה 11).

בסיום ההחלטה, נקבע בנוגע לעבודות התיקון בגג הבניין כדלקמן:

"(ב)הבקשה לצו מניעה זמני שיאסור על המשיבה (הנתבעת – ד.כ.ל) לבצע עבודות שיפוץ ו/או תיקון ו/או שיקום בנוגע לגג הבניין נדחית, בכפוף לכך שהעבודות ייערכו בהתאם לדרישות הדין ולפי האמור במכתב מהנדס העיר מיום 24.5.2017, לרבות השגת היתר בנייה על-ידי המשיבה אם וככל שהעבודות שהיא מבצעת בגג טעונות היתר; ובכפוף לכך שעל הגג לחזור למצבו המקורי טרם תחילת העבודות, ללא תוספת שטח כלשהו לטובת המשיבה – בגובה, ברוחב, בנפח וכו'".