ת"א 64853-12-14 צבג ואח' נ' אביעד ואח'

המבקש עותר לביטול פסק הדין שניתן ביום 31.1.16 בהעדר התייצבותו.

עסקינן בתביעה כספית בסכום של 1,249,250 ₪ שהוגשה על ידי המבקש בטענה להפרת הסכם שנחתם בינו לבין הנתבעים 1-3 בסיוע הנתבע 4 למכירת נכס בעיר ראשון לציון (להלן: "הסכם המכר" ו- "הנכס" בהתאמה). הנתבעים 1-3 הם מוכרי הנכס והנתבע 4 הוא עורך הדין שייצג את הצדדים בעסקת המכר (להלן יחד: "המשיבים").

המשיבים 1-3 הכחישו את הנטען כנגדם והגישו כתב תביעה שכנגד בסכום של 544,107 ₪, בטענה כי המבקש הוא שהפר את הסכם המכר ושני הסכמים נוספים שנחתמו ביניהם, פעל בחוסר תום לב והתרשל בהתנהלותו מולם, לרבות במסגרת הליך משפטי שהתנהל ביניהם בבית משפט השלום בתל- אביב במסגרת ת"א 6173-12-10, שם נמחקה תביעתו מחמת התנהלותו והוא חויב בהוצאות (להלן: "ההליך האחר").

ביום 21.9.15 התקיים דיון מוקדם ראשון מלפניי, ממנו נעדרו המשיבים 2 ו- 3. במהלך הדיון, נערך ניסיון לקרב בין עמדות הצדדים, הותר למבקש להגיש בקשה לתיקון כתב תביעה ושוריין מועד לקיום דיון נדחה.

ביום 31.1.16 התקיים הדיון הנדחה, ממנו נעדרו המבקש והמשיב 4 ומי מטעמם. בהעדר התייצבות, ביקשו המשיבים 1-3 לסלק את כתב התביעה העיקרי לפי תקנה 157 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") ולקבל את התביעה שכנגד, תוך שהם מפנים להתנהלות המבקש בהליך האחר ולפסק הדין שם. קיבלתי את הבקשה, הוריתי על מחיקת התביעה העיקרית וניתן פסק דין בתביעה שכנגד על מלוא הסכום הנתבע. כמו כן, חייבתי את המבקש בהוצאות בסכום כולל של 50,000 ₪ (להלן: "פסק הדין").

באותו היום בו ניתן פסק הדין, הגיש המבקש את הבקשה שמלפניי, במסגרתה טען בא כוחו כי מחדלו להתייצב לדיון נבע משגגה בתום לב, מפאת רישום לקוי ביומנו. במקביל להתנצלותו בפני בית המשפט והצדדים, הצר על כך שב"כ המשיבים 1-3, לא התקשר אליו בזמן אמת, על מנת להודיע לו כי ממתינים לו והעדיף להתעלם מחובתו האתית בעניין זה. המבקש הפנה להוראת כלל 26 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו – 1986 (להלן: "כללי הלשכה") ולתופעת "חטיפת פסקי דין" שנידונה בכתב העת "עת ואתיקה" (גליון 59) (להלן: "כתב העת").

אשר לסיכויי התביעה, המבקש טוען כי כתב תביעתו מגלה עילת תביעה טובה כנגד המשיבים. עוד נטען, כי המשיב 4 לא התייצב לדיון ובהעדר בקשה מטעמו לא היה מקום למחוק את התביעה כנגדו. אשר לתביעה שכנגד, טוען המבקש כי המשיבים 1-3 לא הוכיחו את עילתה ולכן לא עמדו בהוראת תקנה 157 לתקנות.

המשיבים 1-3 מתנגדים לבקשה ומצביעים על העדר צירוף תצהיר בתימוכין בה. בעניין סיבת המחדל, סבורים המשיבים כי גם אם חלה טעות ביומנו של ב"כ המבקש, אין בה כדי למנוע את התייצבות המבקש עצמו ומדגישים כי התנהגותו כאן דומה להתנהגותו בהליך האחר.

אשר לסיכויי התביעה, סוברים המשיבים כי אלו נמוכים וקלושים ביותר. לגישתם, מדובר בתביעת סרק שמניעיה נקמניים ובלתי רציונאליים, שהוגשה בשיהוי ניכר, תוך שינוי גרסת המבקש חדשות לבקרים ובהיעדר כל מסמך חיצוני או ראיה אובייקטיבית המעידים על "עילה טובה" המצדיקה את ביטול פסק הדין.