ת"א 64853-12-14 צבג ואח' נ' אביעד ואח'

לפניי בקשה לתיקון כתב תביעה.

עסקינן בתביעה כספית בסכום של 1,249,250 ₪ שהוגשה על ידי התובע המבקש הן כנגד הנתבעים 1-3 - מוכרי הנכס מושא התובענה, הידוע כגוש 6097 חלקה 95 ומצוי ברחוב החומה 2 בעיר ראשון לציון (להלן: "הנכס") והן כנגד הנתבע 4 - עורך הדין שייצג את הצדדים בעסקת המכר כפי הסכם שנחתם ביניהם ביום 1.1.2008 (להלן: "ההסכם"). המבקש טוען כי המשיבים הפרו את ההסכם, בין היתר על ידי אי גילוי חריגות בניה, חובות הקשורים בנכס וקיומו של מחזיק נפרד בנכס וכן אי קיום גורף של תנאי ההסכם.

המבקש עותר לתקן את כתב תביעתו, מאחר ולא כימת כדבעי את נזקיו הקשורים בהיעדר יכולת, כנטען ובין היתר, להוציא היתר בנייה לנכס לשם בניית נכס חדש במגרש. לטענתו, נגרעה ממנו זכות זו לאור אי המצאת המשיבים 1-3 אישור עירייה כמתחייב מהוראות ההסכם.

המבקש טוען כי לא היה מיוצג בעת שהגיש את כתב התביעה וכמי שאינו משפטן, לא הבין את מהות הסעדים המבוקשים. לאחר שפנה לקבלת ייעוץ משפטי עובר למועד קדם המשפט הראשון, התברר לו, לטענתו, הליקוי שבהגשת תביעתו. המבקש תומך את בקשתו באסמכתאות, לפיהן נוהגים בתי המשפט ברוחב לב בבואם לשקול תיקון כתבי טענות, למעט במקרים חריגים כאשר אין בתיקון המתבקש תועלת לבירור השאלות שבמחלוקת.

המשיבים מתנגדים לבקשה וטוענים כי היא מנוגדת להוראות תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") והוגשה בהעדר תצהיר בתימוכין. לטענתם, התובע בחר ביודעין להשמיט את נושא התיקון המבוקש מכתב תביעתו נוכח שהוא נסוב על טענה עובדתית שהייתה ידועה לתובע שנים רבות וקשורה באופן ישיר לסכסוך קיים בדבר הנכס. לשיטת המשיבים, מדובר בהשמטת טענה ללא טעם סביר והם מוסיפים ומצביעים על כך שהתיקון המבוקש חל על פרק הסעדים בכתב התביעה בלבד, מבלי שהוספו לפרק העובדתי הטענות העובדתיות המקימות את הזכות לסעד החדש המבוקש. כמו כן, מצביעים המשיבים על כך שמחד גיסא, המבקש מחק אחת מבין שלוש העילות שהועלו בכתב התביעה המקורי ומאידך גיסא, הותיר על כנו את גובה הסעד הכספי הנדרש. לשיטת המשיבים, השינויים המבוקשים אינם מאפשרים להם להתגונן כדבעי ואינם נעשים "בדרך ובתנאים הנראים צודקים".

המשיבים עותרים לחיוב המבקש בתשלום הוצאותיהם בגין הגשת התגובה ולחילופין, ככל שתתקבל בקשתו, לחייבו בהוצאות בשיעור משמעותי. מבוקש להביא במכלול השיקולים את ההכבדה בכתיבת כתב הגנה מתוקן והעיכוב בהליך שייגרם לנוכח בקשה זו.

המבקש בתשובתו, מצרף תצהיר לאימות מלוא טענותיו ומבהיר כי ביקש לשנות את הסעד הנתבע לאחר שהעילה המבססת אותו נטענה בכתב התביעה המקורי בנוסח שונה, שלא תורגם לסעד כספי אופרטיבי, כך שמדובר בשינוי נוסח בלבד. באופן דומה, משיב המבקש כי לא שינה את סכום התביעה הואיל ולא השתנו עילות התביעה המרכיבות את סכום הפיצוי המבוקש במסגרת התיקון.

עוד מפנה המבקש להוראות תקנה 71(א) לתקנות, לפיהן אין הכרח לפרט כל פרט בכתב התביעה אלא טענות מהותיות בלבד. המבקש טוען כי לנוכח הוראת תקנה 84 לתקנות, אין צורך בהכחשה לעניין שיעור דמי הנזק ולעולם יראו אותו כשנוי במחלוקת זולת אם הודו בו במפורש. לכן, העובדה כי המשיבים נדרשים לתקן בהגנתם אינה גורמת להם נזק בפועל המצדיק חיוב בהוצאות לטובת מעבר לגדר הסביר.

לאחר עיון בטענות הצדדים והתרשמות ממכלול נסיבות העניין, נחה דעתי כי יש לקבל את הבקשה.

הוראת תקנה 92 לתקנות קובעת, כך:

"בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, להתיר לכל אחד מבלי הדין לשנות או לתקן את כתבי טענותיו בדרך ובתנאים הנראים צודקים וכל תיקון כזה ייעשה לפי הצורך, כדי שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין ; תיקון של טענה עובדתית או הוספתה, טעונים הגשת תצהיר המאמת את העובדות".

וכדברי מלומדים:

"סוגיית התיקון של כתבי טענות זכתה לפסיקה עקיבה המלמדת כי גישת בתי המשפט לתיקון כתבי טענות היא ליברלית, מן הטעם כי בדרך כלל התיקון נועד להועיל לבעלי הדין להגיע לגיבוש השאלות האמתיות השנויות במחלוקת ביניהם וכך לייעל את ההליך המשפטי" (ר' ספרו של א.גורן סוגיות בסדר דין אזרחי מהד' 8, עמ' 140).

הבקשה הוגשה מיד לאחר ישיבת קדם המשפט הראשונה, במסגרתה עלה לפרוטוקול הדיון הצורך הנטען בתיקון כתב התביעה. הוצעה לצדדים הצעה לא מחייבת לשקול שיבה להליך הגישור על מנת לייתר את הצורך בהגשת כתב תביעה מתוקן ובהעדר הסכמות הוגשה הבקשה דנן.

בהתחשב בניסיון הצדדים לנהל ביניהם שיח ובמועד ישיבת קדם המשפט הקרובה, סברתי כי היעתרות לבקשה לא תעכב את בירור המחלוקת אלא תסייע בביאורה ובגידורה.

מבלי לקבע מסמרות אשר לנוסח התיקון המתבקש ולמשקלו הראייתי ככל שקיים, התרשמתי כי הוא קשור בשאלה אמיתית השנויה במחלוקת בין הצדדים. שוכנעתי כי אין למנוע תיקון מתבקש זה אך בשל התנהגותו הנטענת של המבקש.

קיבלתי את עמדת המבקש, לפיה הסעד המבוקש מבוסס על עובדות נטענות המנויות בכתב התביעה המקורי. בסעיף ב' שבו, עתר המבקש לסעד כספי בהקשר לכיסוי חובות עירייה ומים. בהמשך, טען לשני תנאים שנדרשו לשם העברת החבות אליו על פי ההסכם וכן לליקויי בנייה ולאיחור בפינוי. בהתאם לעובדות נטענות אלו, עותר המבקש לסעד בגין שלילת יכולתו לעשות בנכס כרצונו. לא ניתן לנתק את עובדות כתב התביעה המקורי מן הסעד המבוקש בכתב התביעה המתוקן.