ת"א 64730-10-13 עיריית חדרה נ' עונאללה

לפני תביעתה של התובעת, רשות מקומית, בה היא עותרת לחייב את הנתבע בתשלום סך 317,404 ₪ בגין תשלומי חובה עירוניים.

א.ההליך והצדדים לו

1.התובעת, רשות מקומית הפועלת על-פי דין, הגישה נגד הנתבע תביעה כספית בסדר דין מקוצר בגין חוב שצבר הלה ואשר נובע מתשלומי חובה עירוניים. על-פי כתב-התביעה, הסתכם חובו של הנתבע לתובעת עד יום 15.7.2013 בסך של 317,404 ₪ – ובגין סכום זה הוגשה התביעה.

2.למעשה, אין מחלוקת על כך שהחוב שנתבע מתייחס לשני נכסים: האחד, נכס עסקי מסוג של מסעדה אותה הפעיל הנתבע בכביש 4 (להלן המסעדה); השני, דירת מגורים ברחוב הרברט סמואל 15 בחדרה (להלן הדירה). דו"ח מצב חשבון עדכני ליום 15.7.2013 אשר צורף לכתב-התביעה (להלן דו"ח מצב חשבון) הציג יתרת חוב ביחס לשני הנכסים הללו משנת 2005 עד תאריך הדו"ח, בסכום שבגינו הוגשה התביעה. אף שבדו"ח מצב החשבון נזכר נכס שלישי ברחוב עין גב 3/23 בחדרה, בהתייחס לנכס זה הוצגה בו יתרת חוב בסך 0 ₪, ועל כן ברי שהתובענה לא נסבה עליו.

3.הנתבע ביקש ליתן לו רשות להתגונן במלוא סכום התביעה. הרשות ניתנה בהחלטת כב' הרשם ש' רומי מיום 3.2.2014 (להלן ההחלטה בבר"ל).

4.לתמיכת התביעה נשמעה עדותה של מנהלת הארנונה וההכנסות בתובעת, גב' שרי אלדן [להלן אלדן; תצהירה סומן ת/1]. מן העבר השני של המתרס העידו הנתבע ובנו, מר ענאן עונאללה [להלן ענאן; תצהיריהם סומנו נ/2 ו-נ/1 בהתאמה]. ההפניות להלן הן לפרוטוקול, זולת אם צוין אחרת.

ב.גדר המחלוקת

למעשה, המחלוקת שטעונה הכרעה מוגדרת ותחומה, אף שבמהלך הבירור העובדתי ביקש הנתבע לפרוץ את גבולותיה ולהישמע בטענות חדשות שלא הותר לו להתגונן בעטיין. במה דברים אמורים?

1.הטענה העיקרית שעל-יסודה ביקש הנתבע כי יוּתַר לו להתגונן מפני התביעה, ביטויה בכך שלשיטתו הוסכם בינו לבין התובעת בתחילת שנת 2011 כי הוא ישא בתשלום חודשי בסך 2,000 ₪ וכל עוד הוא משלם סכום זה, לא תפעל נגדו העירייה ולא תטען כי לנתבע חוב כלפיה (להלן טענת קיומו של הסכם). אין מחלוקת על כך שהנתבע שילם לתובעת סכום חודשי בסך 2,003 ₪ בהוראת קבע במשך 36 חודשים, החל ביום 10.4.2011 וכלה ביום 10.3.2014. נוכח טענת קיומו של הסכם שבפיו גרס הנתבע כי התובעת מנועה מהגשת התביעה דנן ומגביית החוב שבעטיו הוגשה [ר' סע' 2.3-2.2 בתצהיר הבקשה לרשות להתגונן שהיה לכתב-הגנתו של הנתבע; להלן תצהיר הבר"ל]. טענה נוספת שהעלה הנתבע בתצהיר הבר"ל הייתה טענת קיזוז; בהקשר זה גרס הנתבע לזכות קיזוז בגין מכולת אשפה ובגין אי-מתן שירותי ביוב וניקוז [שם, בסע' 2.4; להלן טענת הקיזוז].