ת"א 6430-08-11 נענע - ריח הטבע בע"מ נ' במעבדה ואח'

1.לפניי בקשה להורות לתובעת להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבעים. הבקשה הוגשה בהתאם לאמור בסעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: החוק). לטענת הנתבעים, התובעת הגישה נגדם "תביעה קלושה" להרמת מסך. לפי הטענה, כתב התביעה כולל טענות בעלמא המייחסות לנתבעים מעשי מרמה המצדיקים הרמת מסך, אשר אינן עולות כדי עמידה בנטל ההוכחה המוגבר לעניין טענות מרמה, כמו גם בנטל ההוכחה הנדרש לשם הרמת מסך. עוד טענו הנתבעים כי גם עיון בתצהיר העדות הראשית שהוגש מטעם התובעת מעלה ספק אם עמדה בנטל הנדרש ממנה. לטענת הנתבעים, בית המשפט פסק לטובתם הוצאות משפט במסגרת ההליך הנוכחי (בגין תיקון כתב התביעה), ואלה טרם שולמו על ידי התובעת. הנתבעים הוסיפו כי הם פתחו תיק הוצאה לפועל לגביית ההוצאות, אך מאמצי הגבייה לא הועילו. לטענת הנתבעים, בהתאם לאמור בסעיף 353א לחוק, קיימת חזקה שחברה בע"מ המגישה תובענה חייבת להפקיד ערובה להבטחת הוצאות משפט, וכי עומדת לחברה התובעת האפשרות להפריך את החזקה, אם תוכיח כי יש לה יכולת פירעון או כי בנסיבות העניין לא מוצדק להטיל עליה הפקדת ערובה.

2.בתגובה טענו הנתבעים כי עיון בתצהירים שהוגשו על ידי בעלי הדין מעלה כי "יש סיבות טובות להרמת מסך ההתאגדות" ולחיובו של נתבע 2 באופן באישי. כמו כן נטען כי במסגרת תיק ההוצאה לפועל שנפתח בגין אי-תשלום ההוצאות שנפסקו לטובת הנתבעים, הטילו האחרונים עיקולים על חשבונות של התובעת בשני בנקים וכן הטילו עיקול במשרד הרישוי על מכונית בבעלות התובעת. לפי הטענה, העיקול תפס את מלוא סכום החוב והנתבעים הם אלה שלא פעלו למימושו.

3.בתשובה לתגובה טענו הנתבעים כי תגובת התובעת לא נתמכה בתצהיר וכי לא הופרכה החזקה בדבר חיוב בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות. לטענת הנתבעים, התובעת לא הציגה ראיה כלשהי בדבר איתנותה הכלכלית. על כן, הואיל וזהו השיקול המרכזי שעל בית המשפט לבחון בבואו להחליט בבקשה, יש להורות על הפקדת ערובה. עוד נטען כי עצם העובדה שהנתבעים נדרשו לפתוח תיק הוצאה לפועל לשם גביית ההוצאות מעידה על מצבה הכלכלי של התובעת, וכי ממילא העיקולים שהוטלו בחשבון לא הניבו דבר. הנתבעים צירפו את תשובות הבנקים לעיקולים בתמיכה לטענתם לפיה לא ניתן היה לגבות דבר אף לאחר הטלת העיקולים.

4.לאחר שעיינתי בטענות בעלי הדין שוכנעתי כי דין הבקשה להתקבל. אכן, סעיף 353א לחוק החברות קובע חזקה ניתנת לסתירה לפיה מקום בו הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה שאחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת להבטחת תשלום הוצאות הנתבעים אם יזכו בדין. זאת, בניגוד לכלל הנוגע להפקדת ערובה על ידי יחיד, הקבוע בתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. סעיף 353א מונה שתי דרכים אפשריות לסתירה החזקה. האחת, אם החברה התובעת מוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבעים, ככל שאלה ייפסקו בהליך המשפטי. השנייה, אם בית המשפט ישתכנע כי נסיבות העניין אינן מצדיקות חיוב בהפקדת ערובה. הרציונל של החזקה הקבועה בסעיף 353א הוא למנוע הסתתרות מאחורי האישיות המשפטית של החברה לשם הימנעות מתשלום הוצאות שייגרמו לנתבע בניהול ההליך המשפטי (ראו, למשל, רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' זיסר, פיסקה 6 להחלטת השופט א' גרוניס (13.7.2008) (להלן: עניין אואזיס)).

5.הואיל וסעיף 353א לחוק קובע חזקה, הנטל לסתירתה מוטל על כתפי התובעת. ככלל, נקבע בפסיקה כי סתירה החזקה תיעשה בדרך של הצגת נתונים המצביעים על איתנות כלכלית, שמשמעה כי החברה יכולה לפרוע חוב באופן מיידי. נתונים רלוונטיים הם, למשל, חוות דעת של רואי חשבון, מאזנים, מצגת נכסים, מסגרות אשראי או צפי תקבולים וחובות עתידיים (ראו, ת"א 40653-12-09 יובלים - נדל"ן וקמעונאות (2002) בע"מ נ' דלק נדל"ן בע"מ (31.1.2011); בש"א (ב"ש) 6484/09 קיבוץ זיקים אגודה שיתופית בע"מ נ' דוגוש בנין והשקעות תכנון ופיתוח בע"מ (6.7.2010)).

6.עיון בתגובת התובעת לבקשה מעלה כי לא עלה בידה לסתור את החזקה. למעשה, התובעת כלל לא התייחסה למצבה הכלכלי בתגובה שהוגשה על ידה. התגובה לא נתמכה בתצהיר, והתמקדה, רובה ככולה, בסיכויי התביעה. לתגובה גם לא צורף מסמך כלשהו שיסייע בבחינת איתנותה הכלכלית של התובעת. כך, לא צורפו מאזני רווח והפסד, נתונים מבנקים או אישור מרואה חשבון. כאמור, התובעת לא פירטה דבר בעניין זה. ההתייחסות היחידה להיבט הכלכלי הייתה בקשר לגביית ההוצאות שהוטלו עליה לטובת הנתבעים במסגרת תיקון כתב התביעה. כל שטענה התובעת בהקשר זה הוא שנוכח העיקולים שהטילו הנתבעים, יכולים היו לגבות את סכום ההוצאות. אלא שטענה זו, שאף היא נטענה בעלמא, לא נתמכה בראיה כלשהי ולמעשה נסתרה בתשובה שהוגשה על ידי הנתבעים. מהמסמכים שצורפו לתשובת הנתבעים עולה כי בנק אחד רשם את העיקול אולם ציין כי עומדת לו זכות קדימה לגבות כספים על רקע העובדה שחוב התובעת כלפי הבנק עולה על המעוקלים; בנק שני השיב כי לא בוצע עיקול עקב היעדר נכסים; ואף מכלי הרכב לא ניתן היה להיפרע, הואיל והוא משועבד לבנק אחר. בנסיבות אלה, התובעת לא הצביעה על קיומו של הון עצמי קבוע או הוכיחה שיש בידיה מקורות כספיים שיאפשרו לה לשלם חוב מיידי. משכך, התובעת לא עמדה בנטל לסתור את החזקה בדבר הפקדת ערובה לתשלום הוצאות.

7.על אף מסקנתי זו, יש לבחון האם נסיבות העניין מצדיקות חיוב החברה בערובה, או הימנעות ממנו (ראו, לעניין שלבי הבדיקה, רע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (11.2.2009); להלן: ל.נ. הנדסה ממוחשבת). בעניין זה התמקדה התובעת בתגובתה בסיכויי התביעה.

8.בעת הפעלת שיקול הדעת המסור לבית המשפט בהחלטה אם להורות על הפקדת ערובה, על בית המשפט לבחון שורה של שיקולים, ובהם, זכות הגישה לערכאות, סיכויי התביעה ואם הוגשה בתום לב, והאם הבקשה להפקדת ערובה נועדה למנוע תביעה אמיתית של החברה התובעת. בעניין שלפניי התובעת לא הצביעה על נסיבות מיוחדות שיצדיקו סטייה מן הכלל המטיל חובה על הפקדת ערובה. התובעת התמקדה, כאמור, בטענות לעניין סיכויי התביעה. ואולם, אינני סבורה שיש בסיכויי התביעה במקרה הנוכחי כדי להטות את הכף. כידוע, "בדרך כלל אין זה ראוי להיכנס בהרחבה במסגרת זו לניתוח סיכויי התביעה ויש להיזקק לעניין האמור רק כאשר סיכויי ההליך גבוהים במיוחד, או קלושים מאוד" (ראו, ל.נ. הנדסה ממוחשבת, בפסקה 13 לפסק הדין). מבלי לקבוע מסמרות מראש, לא שוכנעתי כי סיכויי התביעה נמוכים מאוד או גבוהים במיוחד באופן שיצדיק מתן בכורה לשיקול האמור על פני איתנותה הכלכלית של התובעת (שכאמור, לא הוכחה).

9.על רקע כל האמור לעיל, לא עמדה התובעת בנטל לסתור את החזקה בדבר הפקדת ערובה. אשר על כן, על התובעת להפקיד בקופת בית המשפט סך של 8,000 ש"ח וזאת עד ליום 10.1.2016, שאם לא כן, תידחה התובענה.