ת"א 64293-05-17 בביוף נ' כהן ואח'

לאחר שעיינתי בכתב התביעה, בבקשה להטלת עיקול ובנספחים לה, ולאחר ששוכנעתי על בסיס פסק הדין בהליך הפלילי בקיומה של עילת תביעה ובקיום התנאים המפורטים בסעיף 374 לתקנות סדר הדין האזרחי, לרבות קיומו של חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין, וזאת בשל חשש להברחת נכסים כעולה מדו"ח החוקר הפרטי, סבורני כי יש מקום להורות על עיקול זמני כמבוקש בסך של 261,580 ₪, וזאת ככל שהמבקש ימציא בתוך 7 ימים את המסמכים והערובות כדלקמן:

אישור בדבר הפקדת עירבון בסך 50,000 ש"ח בקופת בית המשפט; כתב התחייבות לפיצוי הנתבעים וצדדי ג' העלולים להיפגע ממתן הצו וכן ערבות צד ג' להנחת דעתי, אף היא להבטחת כלל נזקי הנתבע וצדדי ג' העלולים להיפגע ממתן הצו, בצירוף תצהירים אודות נכסי התובע והערב (צד ג').

לא נעלמה מעיני העובדה כי הנתבע 1 שילם לתובע פיצוי עונשי בסך 50,000 ש"ח במסגרת הסדר הטיעון בהליך הפלילי וכן סך של 100,000 ש"ח כהחזר חלקי בגין הכספים שהוצאו במרמה מהתובע. על תשלומים אלו יש כדי להעיד מחד, על קיומה של יכולת כלכלית, אך מאידך, תשלומים אלו בוצעו לנוכח ההליך הפלילי ובהינתן כי על פי הסדר הטיעון, מקום בו הסך של 50,000 ₪ לא היה משולם טרם מתן גזר הדין, הצדדים היו טוענים בעניין העונש ולא כבולים להסדר הטיעון. אני יוצאת מנקודת הנחה כי לא שולמו מאז אותו מועד תשלומים נוספים, שכן הדבר אינו עולה מהמסמכים שהוצגו בפניי.

זאת ועוד, בהתאם לדו"ח החוקר הפרטי, עולה כי קיים חשש ממשי להברחת נכסים וכי הנתבעים העבירו את עסקיהם על שם אחרים, ככל הנראה, לצורך התחמקות מחובות. בנוסף, האמור בדוח החוקר הפרטי אינו תואם את דברי הנתבעים בבית משפט בהליך הפלילי בנוגע למצבם הכלכלי.

כאמור לנוכח נימוקים אלו, ניתן צו עיקול על סך 261,580 ₪ שהינם הסכומים המפורטים בכתב האישום המתוקן ובתביעה, בניכוי הסך של 150,000 ₪ ששולם עד כה.

במסגרת הדיון בתובענה ולא בשלב זה ייקבע האם הפיצויים שנפסקו לחובת הנתבע 1 בהליך הפלילי, יקוזזו מסכום התביעה הכולל.

ניתנה היום, ח' סיוון תשע"ז, 02 יוני 2017, בהעדר הצדדים.