וא"ע נ' הפניקס הישראלי לביטוח בע"מ

התובע, יליד 1976, הגיש תביעה זו לפיצוי כספי בגין נזק גוף שנגרם לו בתאונת דרכים ביום 9.12.2009, ע"פ חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה 1975.

פרופ' שי שבת, מומחה בתחום האורתופדי, בדק את התובע וקבע ממצאים באשר לנזק שנגרם לו. מחוות הדעת עולה כי התובע התלונן על כאבי צוואר וגב, אולם לא נמצאה כי נותרה נכות בעקבות התאונה. עם זאת, קיימת תקופת אי כושר מחמת נכות זמנית של חודש ומחצה.

בתשובות לשאלות הבהרה, הוסיף המומחה כי בדיקת טווח התנועות בהיסח הדעת לימדה על טווח תנועות רחב יותר מזה שנצפה בבדיקה המסודרת. עוד ציין המומחה כי בלטי הדיסק שנראו בהדמייה, נובעים משינויים ניווניים ולא מן התאונה. המומחה הוסיף כי אין קשר בין מחלת הפיברומיאלגיה לתאונה, ואין צורך במינוי מומחים נוספים. אין ירידה בכוח המוטורי ואין מגבלות המקנות אחוזי נכות.

עיינתי בכתבי הטענות, בחוות הדעת ובתחשיבי הנזק שהגישו הצדדים, והבאתי בחשבון, בין מכלול השיקולים, גם את השיקולים הבאים: מדובר בתאונה אשר לא הותירה כל נכות צמיתה ; התובע חלק על ממצאי המומחה וטען כי נותרו כאבים ומגבלות ; התובע טען כי נזקק ל 48 טיפולי פיסיותראפיה בתשלום ; הנתבעת טענה כי מדובר בתאונה קלה שלא הותירה כל חבלה, שכן התובע כלל לא פנה לטיפול רפואי לאחר האירוע ; הנתבעת טענה כי בארץ הטיפול נכלל בסל הבריאות של קופת החולים, ולא היתה כל עילה לקבלת טיפול רפואי בתשלום בשטחים ; הנתבעת טענה להעדר קשר סיבתי, שכן הטיפול בבית החולים בבית לחם נעשה רק חצי שנה לאחר התאונה ; הנתבעת טענה כי למרות הקביעה בדבר נכות זמנית, בפועל המשיך התובע לעבוד באופן מלא ללא כל פגיעה בשכרו, וגם בתחשיב מטעמו אין דרישה לפיצוי בגין הפסדי שכר לעבר.

נוכח מכלול השיקולים, הצעת בית המשפט לסיום התיק בפשרה היא בסכום גלובאלי של 6,000 ₪ בתוספת שכ"ט כחוק והשבת אגרה. לפנים משורת הדין, בדוחק ורק לנוכח הקביעה בדבר נכות זמנית, מוצע לצרכי פשרה בלבד, שלא לנכות מהפיצוי את עלות חוות הדעת.

יודגש כי הצעת הפשרה היא רק מסד למשא ומתן בין הצדדים.

הצדדים יבואו בדברים ויודיעו עד ליום 24.7.16 אם הגיעו להסכמות או שאין מנוס מקידום התיק לשמיעה.

לעיוני ביום 25.7.16.