ת"א 6373-04-13 קם נ' הוצאת עיתון ה"הארץ"ואח'

בקשה להתיר לנתבעים (להלן – הנתבעים או המבקשים) לעיין ולהעתיק מסמכים הנזכרים בתצהיר גילוי המסמכים של התובעת (להלן – התובעת או המשיבה). הנתבעים עותרים להתיר להם עיון והעתקה של תסקירי קצין מבחן ודו"ח גורמי טיפול (להלן – התסקירים) שנערכו לתובעת במסגרת ההליך הפלילי שהתנהל נגדה.

כן עותרים הנתבעים לאפשר להם עיון והעתקה בפלטי שיחות יוצאות ומסרונים (להלן – פלטי שיחות) אשר נשלחו מהטלפונים הניידים בהם החזיקה התובעת, ובהתאם להורות על הנפקת רישומים אלה על ידי חברות הסלולר.

תמצית טענות הנתבעים

לטענת הנתבעים, המסמכים אשר גילויים מתבקש (להלן –המסמכים) רלוונטיים להגנתם ונחוצים לחשיפת האמת. הנתבעים מציינים, שהתובעת הכירה אף היא ברלוונטיות של המסמכים בציינה אותם בתצהיר גילוי המסמכים. לפיכך, היא מנועה מלהביע טענות בדבר העדר רלוונטיות.

הנתבעים מוסיפים, שאין בגילוי המסמכים משום הכבדה על התובעת, שכן מדובר במסמכים ספורים מוגדרים היטב ומצויים בידיה.

מוסיפים וטוענים הנתבעים, שהזכות לפרטיות אינה מוחלטת ושהאינטרס הנטען על ידי התובעת לפגיעה בפרטיות נסוג בפני הצורך בחקר האמת ושמירה על זכותם להתגונן בפני התובענה.

בשים לב למעמדם בהליך, להבדיל מגורם זר שלישי, יש להתחשב בכך, שהם זכאים לקבל את יומם בבית המשפט. לטענתם, המבקשת עושה שימוש בזכות לפרטיות כ"חרב", למניעת יכולת ההתגוננות שלהם. על כך טוענים הנתבעים, כי בעת שהתובעת מגישה תובענה אזרחית היא מוותרת על זכותה לפרטיות בכל נושא רלוונטי לברור טענותיה. אי מתן אפשרות לעיין במסמכים פוגעת בזכותם האזרחית להתגונן מפני התובענה ומונעת מבית המשפט להגיע לחקר האמת.

בהתייחס לתסקירים טוענים הנתבעים, שממילא תוכנם נזכר באופן חלקי בפסקי הדין שניתנו בעניינה של התובעת בהליך הפלילי. לכן ולאור הפרסום ברבים של הדברים האמורים בתסקירים, יש לדחות על הסף כל טענה לפגיעה בפרטיותה.

תמצית טענות התובעת

התובעת טוענת, שחשיפת המסמכים תפגע למעלה מן הנדרש בפרטיותה ומוסיפה, שעל המסמכים המבוקשים חלים חסיונות שונים ואין כל הצדקה להסירם כעת. התובעת מציינת, כי מסמכים אלה אינם רלוונטיים לתובענה האזרחית ומטעם זה אין לקבל את הבקשה.

לעניין התסקירים טוענת התובעת, שהוראת סעיף 191 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב – 1982 (להלן – חוק סדר הדין הפלילי), מסדירה את מיהות הגורמים שאמורים להיחשף לתסקיר מבחן ובהתאם מונעת גילוי של תסקירים לנתבעים שהם גוף שלישי, הואיל ואינם נמנים עם הגורמים שרשאים לעיין בתסקירים שהוכנו לצורך הליך פלילי ספציפי.

התובעת מוסיפה, כי חשיפת התסקירים מערערת על החיסיון המוקנה למוסד שירות המבחן ותגרום לפגיעה בתפקוד שירות המבחן וברמת שיתוף הפעולה של נאשמים עמו, תוך שיש לתת את הדעת לכך, שמדובר באחד מכלי העזר החשובים ביותר העומדים לימינו של בית המשפט.

עוד לטענת התובעת, תקנה 29 לתקנות המבחן (שירותי המבחן), התשי"ט-1959 קובעת, כי אם הגיעה לאדם ידיעה תוך כדי ביצוע תקנות אלה, ישמור אותה בסוד ולא יגלנה, אלא במידה שיש צורך בכך לשם ביצוע כל חיקוק או במידה שקיבל אישור לכך מקצין מבחן ראשי.

על תסקיר קצין המבחן חל חיסיון יחסי וככזה הוא יוסר אם מצא בית המשפט, כי הצורך לגלות את הראיה לשם עשיית צדק עדיף על אי הגילוי.

כן נטען, כי תקנה 28 לתקנות סדר הדין הפלילי, תשל"ד – 1974 (להלן – תקנות סדר הדין הפלילי) קובעת, כי מי שיגיע לידיו תסקיר שהוכן לצורך הליך משפטי לא ישתמש בתסקיר או בתוצאות של הבדיקות והחקירות האחרות שנמסרו ולא יגלה ידיעות שהגיעו לידו באמצעות התסקיר אלא לצורך ההליך המשפטי שבקשר אליו נמסר התסקיר. מכאן, שעל פי הסעיף אין להתיר לנתבעים לעשות שימוש בתסקירים שלא לצורך ההליך המשפטי אליו נמסרו – ההליך הפלילי.

דיון

שאלת גילוי מסמכים נבחנת בשני פרמטרים עיקריים: רלוונטיות והכבדה. תנאי מקדמי לגילוי ועיון במסמך הוא, שהמסמך המבוקש רלוונטי למחלוקת בין הצדדים. אם נמצא שהמסמך רלוונטי, יש לבחון את מידת ההכבדה שיש במתן הצו על הצד ממנו נדרש הגילוי. בכלל זה נבחנת גם השאלה, האם המסמך חוסה תחת חסיון מוחלט או יחסי על המידע במסמך או שמא הוא חוסה תחת ערך מוגן אחר.

בין פרמטרים אלו יש יחסי גומלין. היינו, ככל שמידת ההכבדה רבה יותר כך יש להקפיד בבחינת רלוונטיות הגילוי ולהיפך (רע"א 8019/06 ידיעות אחרונות בע"מ נ' לוין, מיום 13.10.2009 (להלן – עניין לוין).