ת"א 63512-01-14 מזיי ואח' נ' שושן ואח'

1.בקשה לחייב את התובעים בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעים.

2.מר אופיר מזאי, גב' מיטל מזאי ומ.ז.א.י. יזמות בע"מ (להלן גם: החברה התובעת) הגישו את התביעה שבנדון נגד אורן שושן וחברה שבניהולו - אדי אופנה בע"מ. בכתב התביעה נטען כי התובעים הפעילו חנות וחתמו על הסכם שותפות עם מר שושן. בהסכם השותפות הוסדרה חלוקת רווחים ונקבע כי גב' מזאי תועסק בחנות כעובדת בשכר. במסגרת השותפות החליפה עדי אופנה בע"מ את החברה התובעת כשוכרת החנות מאת צד שלישי. נטען כי ביום 11.1.2014 מסר מר שושן תלוש משכורת ושיק לגב' מזאי על סכום נמוך מהמשכורת המוסכמת. התפתח ויכוח. נטען כי מר שושן סילק את גב' מזאי מן החנות, הודיע לה שהיא מפוטרת ושהצדדים כבר אינם שותפים, והחליף את המנעולים ואת סיסמת האזעקה בחנות. התביעה היא תביעה כספית בסך 1,000,000 ₪, בגין השקעות התובעים בחנות והרווחים והשכר המגיעים להם לפי הסכם השותפות, וכן לציווי, בין היתר לאכיפת הסכם השותפות ו/או מינוי מנהל מוסכם או מנהל הממונה בידי בית המשפט לחנות. בכתב ההגנה טוענים הנתבעים כי ה"ה מזאי היו זכיינים של רשת "אמפוריום"; כי הרשת ביטלה את הזיכיון כי ה"ה מזאי גנבו ממנה סחורה; כי הם החלו להזמין סחורה מהנתבעת 2 וצברו חובות כלפיה; וכי על רקע זה נוסדה השותפות, על מנת לאפשר לחנות להמשיך ולפעול. לטענת הנתבעים, ה"ה מזאי הם אשר הפרו את הסכם השותפות והודיעו על סיום השותפות. התובעים טוענים כי הנתבעים גזלו מהם סחורה והכנסות מסחורה, והנתבעים טוענים כי התובעים גנבו מהם כספים וסחורה ומכרו סחורה השייכת לנתבעים ברשת חברתית. כשלושה חודשים לאחר הגשת התביעה, הנתבעים הגישו תביעה משלהם נגד התובעים, והדיון בשתי התביעות אוחד. ביום 19.11.2014 הגישו הנתבעים את הבקשה שבפני, לחיוב התובעים בערובה להבטחת הוצאותיהם.

3.הדין בענין חיוב תובעת שהיא חברה בערבון מוגבל בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות, שונה מהדין בענין חיוב תובע בשר ודם כאמור, ואדון להלן בבקשה נגד מ.ז.א.י. יזמות בע"מ ובבקשה נגד ה"ה מזאי בנפרד.

הבקשה נגד החברה התובעת

4.סעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט, קובע:

"... סוגיית חיובה של חברה-תובעת בהפקדת ערובה נבחנת בשלושה רבדים; ראשית, יש לבחון את מצבה הכלכלי של החברה. שנית, יש לבחון אם נסיבות העניין מצדיקות את חיובה של החברה בהפקדת ערובה, וההנחה היא כי לגבי חברות החיוב בהפקדת ערובה הוא הכלל והפטור הינו החריג; לבסוף יש לבחון את סיכויי התביעה ובעניין זה הנטל להוכיח שנסיבות העניין מצדיקות לפטור את החברה מהפקדת ערובה הוא נטל המוטל על כתפי החברה-התובעת, ועל דרך הכלל אין מקום לבחינה מעמיקה של סיכויי ההליך ויש להיזקק לשיקול אחרון זה רק מקום שבו מדובר בסיכויים גבוהים ביותר או קלושים ביותר. עם זאת, גם משהגיע בית המשפט לכלל מסקנה כי יש הצדקה לחיובה של החברה התובעת בהפקדת ערובה, עליו לקבוע את שיעורה באופן מידתי המאזן כראוי בין כלל השיקולים הצריכים לעניין" (רע"א 857/11 מועצה אזורית באר טוביה נ' נוריס לפיתוח והובלות בע"מ, פס' 5 (23.5.2011); ראו גם אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 741 (מהדורה 11 , 2013).

5.בבקשה, טענו הנתבעים כי מצבה הכלכלי של החברה התובעת בכי רע. הנתבע 1 הצהיר בתצהיר התומך בבקשה (פס' 12) כי לאחר חודש אוגוסט 2013 הוגבל, בין היתר, חשבון הבנק של החברה התובעת. עוד הפנו הנתבעים לכך שבמסגרת הבקשה להטלת עיקולים בתיק זה, ביקשו התובעים (לרבות החברה) שלא לחייבם בהפקדת ערובה בגין אותה בקשה, בטענה ש"המבקשים נותרו נכון למועד זה חסרי כל ואין בידם האפשרות להשיג את הסכום הנ"ל" ("בקשה דחופה, בבקשה למתן צו עיקול זמני (במעמד צד אחד)"). בתגובה לבקשה שבפני, החברה – לא חלקה על טענות אלה ולמעשה אישרה אותן ("אמנם המבקשים שרויים במצב כלכלי סבוך..." – פס' 23 לתגובה).