ת"א 63460-02-15 טיקולסקי ואח' נ' מוסדות ברסלב נחמת ציון,ירושלים (בפירוק)

לפניי בקשת התובעים לפטור אותם מתשלום אגרה בגין התביעה.

התביעה היא לסעד הצהרתי, לצו עשה ולסעד כספי. על פי כתב התביעה התובעים הינם בני זוג חסידי ברסלב וחברים לשעבר בקהילת "שובו בנים". הנתבעת (המשיבה 1) היא עמותה המצויה כיום בהליכי פירוק, אשר על פי כתב התביעה הציגה את עצמה כעמותה שכל מטרותיה קודש ועזרה לחסידי "שובו בנים" אולם בפועל הייתה גוזלת את רכושם של חברי הקהילה תוך איומים כי מי שלא יפעל בהתאם להוראותיה ינודה מן הקהילה.

לפי הנטען בכתב התביעה, רכשו התובעים מהנתבעת דירה, בה התגוררו בשכירות עד לרכישה, אולם הדירה לא נרשמה על שמם, ולפיכך מבוקשים פסק דין הצהרתי בדבר בעלותם בנכס וכן צווים שונים המופנים לנתבעת. עוד נטען בכתב התביעה לנזקים שונים שנגרמו לתובעים ובגינם נתבע פיצוי. נטען כי בשל התנהלות הנתבעת נאלצו התובעים למכור את דירתם ולהתגורר בשכירות, כי אי רישום הדירה על שמם גרם להם למכור את הדירה במחיר נמוך משוויה, כי בשל איומי הנתבעת לא דיווחו התובעים על העסקה למס הכנסה וכך נחשפו לקנסות בשל אי הצהרה במועד וכי בשל מעשי הנתבעת לא התאפשר לתובעים למחזר את הלוואת המשכנתה ולהפחית את ההחזר החודשי. ככל שייקבע כי הדירה אינה בבעלות התובעים, מבוקש לחייב את הנתבעת לשלם לתובעים את מלוא הכספים ששילמו לה בתוספת כספים ששילמו עבור שיפוץ הדירה והשבחתה ונזקים בגין תשלומי משכנתה גבוהים.

לטענת המבקשים, מצבם הכלכלי אינו מאפשר להם לשאת בתשלום האגרה. הם משתכרים שכר נמוך, הוצאותיהם החודשיות עולות בהרבה על הכנסותיהם, וחשבונות הבנק שלהם מצויים ביתרת חובה באופן תמידי. למבקשים אין רכוש, אף לא כלי רכב, מלבד הנכס שנעשק מהם כמפורט בתביעה.

אשר לסיכויי ההליך טוענים המבקשים כי עילת תביעתם אינה מוטלת בספק ועולה מהמסמכים המצורפים לתביעה באופן ברור. המבקשים רכשו דירה מאת הנתבעת, שילמו את מלוא תמורתה והמתינו כי תרשום את הדירה על שמם בלשכת רישום המקרקעין. משלא עמדה הנתבעת בהתחייבויותיה פנו אליה המבקשים, אולם הושתקו תוך הטלת מורא ופחד. עוד נטען כי התנהלות הנתבעת המתוארת בכתב התביעה היא מן המפורסמות, וכי כתב התביעה מגובה במסמכים רבים המלמדים על סיכוייה הטובים של התביעה.

בתגובת המדינה נטען כי היא אינה צד להליך העיקרי ואין לה מידע בנוגע אליו או ליכולת הכלכלית של המבקשים, וכי לצד המדינה גם לבעלי הדין מעמד בדיון ויש מקום לקבל את התייחסותם לבקשה.

בתגובת הנתבעת נטען כי יש לדחות את הבקשה לפטור מאגרה, שכן המבקשים לא הוכיחו העדר יכולת כלכלית לשלם את האגרה ולא כי ההליך מגלה עילה.

לטענת הנתבעת, המבקשים לא פרשו תמונה מלאה בדבר הכנסותיהם וצירפו רק אסמכתאות חלקיות. צורפו רק שלושה תלושי משכורת של המבקשת ומחשבונות הבנק צורפו תדפיסים חלקיים המציגים תקופה של פחות מחודשיים – בעוד שהיה על המבקשים לפרט את הכנסותיהם בששת החודשים שקדמו להגשת הבקשה. נטען כי למבקשים 9 ילדים אולם המבקשים לא ציינו כי 6 מתוכם הם בגירים ונשואים. המבקשים לא פירטו את גילאי הילדים, מצבם המשפחתי, מצבם הכלכלי והאם הם מסייעים להם. המבקשים אף לא הראו כי עשו כל שביכולתם לקבל מימון לצורך הגשת התביעה וכי פנו לעזרת בני משפחתם, לרבות ילדיהם הבגירים או חבריהם. עוד נטען כי למבקשים יכולת כספים לשלם שכ"ט עו"ד פרטי, ועל כן אין כל מניעה שישלמו את האגרה.

עוד לטענת הנתבעת, מעיון בכתב התביעה עולות תמיהות ותהיות רבות באשר לקיומה של עילת תביעה כנגדה, שכן מאופן התנהלות הדברים המתואר על ידי המבקשים עולה כי כלל לא הייתה כוונה לבצע עסקת מכירה של הנכס למבקשים, אלא כפי שקרה במקרים רבים אחרים, המבקשים נתבקשו לקחת הלוואה עבור הנתבעת, ולהבטחת החזר ההלוואה למשכן נכס של הנתבעת. המבקשים מעולם לא דיווחו לרשויות המס על העסקה שביצעו עם הנתבעת, והסכמים למכירת הנכס לצדדי ג' לא דווחו גם הם לרשויות המס, מה שמעיד כי אותם הסכמים היו הסכמים פיקטיביים וכי הנתבעת הייתה ועודנה הבעלים של הנכס. מכתב התביעה עולה כי כלל לא הייתה כוונה של הצדדים לחתום על הסכם מכר, שכן המבקשים טוענים כי רכשו את הנכס בשנת 1996 אולם רק כאשר ביקשו לקבל משכנתה מהבנק בשנת 1999 ונדרשו להציג הסכם מכר חתמו על הסכם מול הנתבעת. עוד עולה מכתב התביעה כי בעוד שלהשלמת סכום הרכישה היו המבקשים זקוקים להלוואה בסך של 70,000 $, בפועל נטלו הם מהבנק למשכנתאות הלוואה בסך גבוה פי שניים וחצי.

עוד נטען כי המבקשים אף לא נתנו הסבר המניח את הדעת מדוע במשך כ-18 שנים שתקו ו"ישנו" על זכויותיהם ולא דרשו את רישום הנכס על שמם, ורק כעת לאחר שהנתבעת נכנסה להליכי פירוק "נזכרו" כי צריך לרשום את הנכס על שמם – למרות שלטענתם כבר לפני מספר שנים גילו שהדירה לא רשומה על שמם.

נטען כי המבקשים, שהיו חברים בקהילה במשך שנים רבות, הכירו ומכירים את הנפשות הפועלות ולא יתכן כי לא יכלו לפעול לרישום הנכס על שמם.

לטענת הנתבעת, לא מן הנמנע שאותה עסקת מכירה לכאורה הייתה עסקה פיקטיבית שנועדה כדי שהעמותה תוכל לקבל משכנתה. לטענתה בירור שערך המפרק העלה כי כשהעמותה הייתה זקוקה לכספים נהגה היא לבקש מחברי קהילה שייקחו עבורה משכנתה על שמם, הואיל והעמותה לא יכלה ליטול משכנתה. לצורך זה נרשמו לטובת אותם חברי קהילה הערות אזהרה על הנכסים, וכספי ההלוואות הועברו לעמותה, אשר היא ששילמה את החזרי המשכנתה בפועל.