ת"א 6342-05-14 חן נ' סולימה ואח' 24 בינואר 2016

של בית-הדין לשכירות נכתב שֵׁם-משפחתו של התובע בשגיאה: "חדימאן".

3.אגב הערה אחרונה זו אומר כי כל מעשה של בית-דין לא קם בפסק-דינו של כבוד השופט גולדין. השאלה שהונחה שם להכרעה הייתה אחרת לחלוטין – כלום יש מקום לשחרר את בית-העסק מתקרתם של דמי-שכירות מוגנים, בשל ייחוד-עיקרו ל"עסקי-יבוא". הנתבעים דנן לא נתבעו שם. ההליך תם בשנת 2001, וממילא לא הביא בחשבונו דבר ממה שארע לאחר מכן, ובפרט את טענתו של התובע להפרתו של הסכם-השכירות משנת 2013 ואילך.

4.לגוף הדברים. הסכם לשכירתו של הנכס בשכירות-מוגנת נקשר בתאריך א' בניסן תשכ"ז, הוא יום 11.4.1967. צדדים לו היו בעליו הקודם של הנכס, מצד המשכיר; והאחים יוסף ושמואל סולימה, מצד השוכרים. לימים עזב שמואל את העסק ויוסף סולימה נותר בו שוכר מוגן יחיד. יוסף ז"ל, שלמרבה הצער נפטר בשנת 2010, הוא אישהּ המנוח של נתבעת 1 ואביהם של נתבעים 2 ו-3. לטענת התובע, עם פטירתו של מר סולימה ז"ל לא בא איש מקרוביו בנעליו כזכאי למעמד של דייר מוגן בנכס. טענת-הנתבעים היא, מנגד, כי נתבעת 1, אלמנתו של המנוח, נעשתה לדיירת-נגזרת לפי תנאיו של סעיף 23(א) לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], תשל"ב-1972. גב' סולימה אמנם לא הפעילה בעצמה, מעולם, את בית-העסק אך בכך אין מאום שכּן, מוסיפה טענת-ההגנה והולכת, סעיף 26 לחוק הגנת הדייר מאפשר לדייר המוגן להפעיל את עסקו באמצעות אחרים. נתבעת 1, נטען, עשתה זאת בסיועם של בנֵיה, אך היא נותרה בעלת-הזכות המוגנת עד עצם היום הזה. נתבעים 2 ו-3 אינם טוענים למעמד של דיירים מוגנים בעצמם.

5.חומר-הראיות רחב-ההיקף, שנפרשׂ בפניו של בית-המשפט בכתובים ובעדויות על-פה, ובפרט חקירות נגדיות שניהל בא-כוחו של התובע, עורך-הדין ניב יעקב, ברוב-כישרון, הניחו יסוד מוצק למסקנה כי לנתבעת 1 אין, ולא הייתה, שום שליטה בהפעלתו של בית-העסק. נתבעים 2 ו-3 אינם מפעילים את בית-העסק עבורה. אלא, הם המוציאים-והמביאים היחידים בו, באמצעותה של החברה והיא בשליטתם. בית-העסק נעשה לחלק בלתי-נפרד מפעילותה של החברה, אשר נתבעת 2 איננה נוטלת חלק כלשהו בניהולה; אוחזת בפחות משני אחוזים מהון-המניות בה ואינה נהנית אלא מקצת-הרווחים שזו מפיקה מבית-העסק.

6.ראשית-עיגון לדברים מצויה בממצאיו של עֵד-התביעה, מר אורי סבר. לפי הֶסדר-דיוני, שיזמו הצדדים, ויתרו הנתבעים על חקירתו הנגדית ולא העלו כל טענה באשר לאמור בתצהירו (לאחר ששונה בו הסעיף החמישי, ואינו מעניננו עתה). חוקרים מטעם משרד-החקירות של מר סבר ביקרו בבית-העסק ביום 6.2.2014. הם רכשו דבר-מה, וקיבלו לידיהם חשבונית, הנושאת את פרטיה של החברה. אמת, לא מִסְפּר של עוסק-מורשה של חנות לפיצוחים הוטבע על גביה של החשבונית. היא הונפקה בידי החברה.

לכך התקשתה ההגנה לספק הסבר מניח את הדעת. "זה נעשה רק בשנתיים האחרונות", סיפר בעדותו נתבע 3, "לפני כן יצאו חשבוניות, במשך 50 שנה, יצאו מהשותפות, יצאו מהעוסק המורשה. י' סולימה שווק וסחר... כשקונים בחנות נכון להיום החשבוניות יוצאות של החברה" (פרוטוקול, בעמ' 15, ש' 10-9; וש' 29). אביא עוד, בלשונה, מחקירתו הנגדית: