ת"א 63417-12-12 ד' נ' שירביט חברה לביטוח בע"מ

פסק הדין ניתן בתכוף לישיבת ההוכחות ולסיכומים.

1.לפניי תביעה מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה – 1975 (להלן: "חוק הפיצויים"), בגין תאונת דרכים מיום 19.3.12 בה נפגע התובע, יליד 30.10.84.

2.אין מחלוקת בין הצדדים בשאלת האחריות, והמחלוקת הנדונה בפסק דין זה היא בשאלת גובה הנזק שנגרם לתובע כתוצאה מהתאונה.

הנכות הרפואית

3.מטעם בית המשפט מונו שני מומחים.

בתחום רפואת העיניים מונה פרופ' יובל יסעור (להלן:"המומחה"), שקבע בחוות דעת מיום 30.6.13, כי על אף שהתובע התלונן שמאז התאונה יש ירידה בראייה הרי שהקרטוקונוס והיובש קל, שמהם סובל התובע עובר לתאונה אינם קשורים לתאונה (והתובע אף לא הכחיש זאת), "והראיה עם תיקון במשקפיו אינה מזכה כיום בשום אחוזי נכות לפי המל"ל מ 1/1/12", כך גם לא מצא "שום סימנים קליניים לתוצאה שאחרי "צליפת שוט" (דיפלופיה, חוסר קונברגנציה)".

בתחום האורטופדיה מונתה ד"ר אורית ביין (להלן : "המומחית") שקבעה בחוות דעתה מיום 11.9.13 כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור של 10% בגין מגבלות בתנועות הצוואר וכי נכות זו כוללת גם ממצא נוירולוגי מינורי לגבי הידיים (להלן: "חוות הדעת הראשונה").

ביום 23.7.14 הוגשה לתיק בית המשפט, תוספת לחוות הדעת, שנערכה על ידי המומחית ביום 15.7.14, בה קבעה כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור של 5% בלבד, ולא כפי שקבעה בחוות הדעת הראשונה וזאת בשל המסמכים הנוספים שהגיעו לעיונה לאחר עריכת חוות הדעת הראשונה.

4.ב"כ הצדדים ויתרו על העדת המומחה, וב"כ התובע עמד על חקירת המומחית על חוות דעתה.

טענות התובע ביחס להפחתת אחוזי הנכות