ת"א 63317-11-14 הראל נ' קשי

בפניי בקשת הנתבע לביטול פסק דין שניתן כנגדו בהעדר וכן בקשה להארכת מועד.

בנימוקי הבקשה נטען, כי לנתבע נודע על דבר מתן פסק הדין רק ביום 23.08.15 מגרושתו שהתקשרה אליו באותו יום והודיעה לו ,כי בהגיעה לביתה הבחינה במעטפה מונחת ליד דלת הכניסה לביתה. עוד באותו יום, פנה הנתבע ללשכה לסיוע וביקש למנות לו עו"ד שיטפל עבורו בביטול פסק הדין. כן יומיים לאחר מכן, התחיל הנתבע לרצות עונש מאסר בפועל.

עוד טוען הנתבע, כי מעולם לא קיבל לידיו את כתב התביעה וכי עיון באישור המסירה הקיים בתיק ביהמ"ש מעלה, כי כתב התביעה נמסר לגרושתו שלא התגוררה עמו אותה העת ולא הודיעה לו על דבר קבלת כתב התביעה.

בנוסף טוען הנתבע ,כי יש לו סיכויי טובים להצליח בהגנתו וכי יש להורות על ביטול פסק הדין על מנת לתת לו את יומו בבית המשפט. הנתבע חולק על סכום התביעה ושיעור הנזק ועומד על זכותו להגיש חוות דעת נגדית מטעמו.

מנגד, מתנגדת התובעת לביטול פסק הדין וטוענת כי כתב התביעה נמסר כדין לנתבע וכי המען הרשום של הנתבע במשרד הפנים הוא מענה של גרושתו, לשם הומצאו כתבי בי-דין, והיא זו אשר קיבלה לידיה את כתב התביעה.

בהתייחס לסיכויי ההגנה, טוענת התובעת כי הנתבע הורשע בפלילים בגין האירועים המתוארים בכתב התביעה ונגזר עליו עונש מאסר בפועל. כן נמנע הנתבע מלפרט בבקשתו מהי הגנתו מפני התובענה.

באשר לבקשה להארכת מועד, טוענת התובעת כי הנתבע בעצמו מודה כי נודע על פסק הדין כשלושה חודשים לפני הגשת הבקשה הנדונה וכי כניסתו לכלא יומיים לאחר שנודע לו על פסק הדין אינה מהווה טעם המצדיק את האיחור הניכר בהגשת הבקשה.

לאחר עיון בטיעוני הצדדים, אני מחליטה להיעתר לבקשה ,ולהלן טעמיי לכך:

ראשית, יש לבחון האם הבקשה לביטולו של פסק הדין הוגשה במועד.