ת"א 63178-12-12 יערה קליפר נ' יוסף בן דוד ואח'

 בפני בקשה שהוגשה על ידי התובעת, יערה קליפר (להלן: "המבקשת") למתן הוראות להמשך חכירת רכב ליסינג המשמש את אביה ולהתקין בו התקן דלקן.1.העובדות הרלוונטיותביום 31.12.2012 הוגשה התובענה שבכותרת, שעניינה הסרת קיפוח לפי סעיף 191 לחוק החברות, התשנ"ט-1999.על פי הנטען בכתב התביעה, המבקשת והנתבע 1, יוסף בן דוד (להלן: "המשיב") מחזיקים כל אחד ב-50% ממניות הנתבעות 3-4 (להלן: "החברות"). המשיב משמש כמנהלן הרשום ומנהלן בפועל של החברות.בכתב התביעה נאמר כי המשיב פועל בחברות לבדו, בהתעלם מהמבקשת ומזכויותיה בחברות, מונע ממנה באופן שיטתי מלקבל מידע לו היא זכאית, מונע חלוקת דיבידנדים חרף רווחיותן של החברות, מעלים הכנסות של החברות וכן מנפח הוצאותיהן של החברות. עוד נטען, כי המשיב ערך עסקאות עם בנו - הנתבע 2 - ללא קבלת אישורים הנדרשים על פי הדין.בכתב התביעה צוין, כי הנתבעת 3 (להלן: "החברה") מחזיקה בשתי חברות בנות - צומת י.ש השקעות בע"מ אשר 50% ממניותיה בבעלות החברה וצומת מדיקל בע"מ אשר החברה מחזיקה ב-50% ממניותיה (להלן: "חברת הבת"). עוד נטען, כי אביה של המבקשת, זאפ קליפר (להלן: "האב") משמש כנציג של החברה בחברת הבת ופועל רבות למען הצלחתה של החברה. הוא משמש בתפקיד זה החל מחודש אפריל 2008 עת יצא לפנסיה מאגד. זאת, ללא קבלת שכר למעט רכב מסוג פורד פוקוס מודל 2008 שניתן לו לצורך עבודתו הכוללת נסיעות רבות. 2.טענות הצדדים בבקשהא.טענות המבקשתלטענת המבקשת, הרכב המשמש את האב עבר כבר מעל ל-400,000 ק"מ. בחודשים האחרונים הושבת הרכב לצורך תיקונים שונים וחברת הליסינג העמידה לאב רכב חלופי שלא הותקן בו עדיין התקן דלק. לאחרונה, פנתה חברת הליסינג והודיעה למבקשת כי הרכב אינו ניתן לתיקון עקב גילו והק"מ הרב שעבר וכי היא אינה מסכימה יותר להעמיד לאב רכב עקב התיישנותו. על כן, דרשה חברת הליסינג לחתום על הסכם ליסינג חדש ולהחליף את הרכב.ביום 9.8.16 נגרר הרכב על ידי חברת הליסינג עקב אי חידוש הסכם הליסינג עמה.לטענת המבקשת, בהתאם למידע שנמסר לה, הסכם הליסינג מאפשר להחליף את הרכב כל 3 שנים ואף מטיל על החברה קנסות בשל אי החלפתו.נטען כי אין מחלוקת שהרכב ניתן לאב בהסכמתו המלאה של המשיב אשר חתם על הסכם הליסינג.המשיב סירב להחליף את הרכב לרכב דומה אך חדיש יותר. סירוב זה מהווה הפרה ברורה של הסטטוס קוו בחברה וכן המשך קיפוחה של המבקשת. נטען, כי המשיב עושה בחברה כרצונו. אף התגלה בהליך זה, כי הוא עושה שימוש ברכב יוקרתי על חשבון החברה והעביר שני רכבים אחרים של החברה לבני משפחתו ללא הסכמת המבקשת.על כן, מבוקש לחדש את הסכם הליסינג על מנת לשמור על המצב הקיים בחברה עד למתן פסק דין בתובענה.ב.תגובת המשיביםלטענת המשיבים, מדובר בבקשה שהוגשה ללא יסוד בדין והיא נגועה בחוסר תום לב וחוסר ניקיון כפיים.במסגרת הבקשה, מבוקש למעשה כי ביהמ"ש יקבל החלטה ניהולית בחברה המהווה חלק מהסעד העיקרי בתובענה וזאת בטרם הסתיים הדיון בתובענה.אף אם היה בסיס בדין לעצם הגשת הבקשה, יש לדחותה לגופה.לטענת המשיבים, אין חולק כי האב אינו עובד בחברה. אין כל הצדקה כי החברה תמשיך ותממן לאב רכב.המבקשת עצמה עשתה שימוש בעובדה כי בעבר מימנה החברה רכב עבור האב מבלי שעבד בחברה, על מנת לבסס את טענתה בדבר התנהלות קלוקלת בחברה. המבקשת אף הביאה עובדה זו בפני המומחה שמונה מטעם ביהמ"ש (להלן: "המומחה").נטען כי המבקשת התכחשה לכך שהחלטה זו התקבלה במשותף על ידי המשיב והאב, אשר היה בפועל שותף בכל הנעשה בחברה ובקבלת ההחלטות בחברות. המבקשת ניסתה להטיל את האשמה להתנהלות זו על המשיב בחוסר תום לב. כעת, בניגוד לעמדתה הקודמת, מבוקש כי ביהמ"ש יספק לאב רכב.עוד נטען, כי לא זו בלבד שהאב, כאמור, אינו עובד בחברות, הוא אף אינו עובד בחברת הבת שאיננה צד להליך. אף אם היה עובד של חברת הבת, אין כל הצדקה לכך שהחברה תממן רכב לעובד של חברה אחרת שהינה מפסידה ומנוהלת על ידי צד שלישי.עוד טענו המשיבים, כי ההטבות למבקשת ולאב ניתנו על יסוד החלטה משותפת של הצדדים, לפנים משורת הדין וללא שהמבקשת או אביה עבדו בחברה או הביאו תועלת לחברה. הדבר נבע מהסכמה בעל פה בין המשיב לבין האב לנוכח יחסי האמון והחברות הטובה ששררו בין הצדדים.כך עלה אף מהדוח שהוגש לביהמ"ש על ידי המומחה, בו צוין כי האב קיבל רכב על חשבון החברה על אף שלא עבד בחברה, על יסוד הסכמה של בעלי המניות וללא תמורה ממשית מצד האב.מתוקף הסכמה זו, נחתם הסכם ליסינג ל-3 שנים בלבד. המשיבים מעולם לא התחייבו כי יחדשו את הסכם הליסינג עם חברת הליסינג ומשההסכם הסתיים, רשאית הייתה חברת הליסינג שלא להאריכו.לאור ההליך בין הצדדים, אין הצדקה – לא כלכלית ולא בדין - כי החברה תמשיך לספק לאב רכב ועל כן סירבה החברה לפעול בהתאם לדרישתו. עוד נטען, כי אי חידוש הסכם הליסינג אינו מהווה הפרה של הסטטוס קוו בין הצדדים. הדרישה מאת החברה לחתום על הסכם ליסינג חדש אינה המשך של התנהלות קיימת. מדובר בדרישה מאת החברה להתקשר בחוזה חדש, בעוד אין הסכמה בין בעלי המניות וכאשר החברה אינה רשאית לתת למבקשת או לאביה טובות הנאה שלא כדין.ביחס לטענה לפיה המשיב רכש רכב יוקרתי לעצמו על חשבון החברה, נטען כי מדובר בטענה חסרת יסוד שכן המשיב משמש כמנכ"ל החברה. לא מדובר ברכב יוקרתי, אלא ברכב בן 6 שנים שערכו עומד על כ-65,000 ש"ח. בנוסף, החלפת הרכב לפני כ-6 שנים נעשתה בהסכמת הצדדים.ביחס לטענה לפיה המשיב העביר שני רכבים לבני משפחתו, נטען כי מדובר בטענה חסרת יסוד.ג.תשובת המבקשתבתשובתה, טענה המבקשת כי בניגוד לטענת המשיבים, מתן הסעד המבוקש בבקשה לא יהווה הכרעה בתביעה העיקרית, שכן שכירת הרכב לא נזכרה בכתב התביעה. כל המתבקש הוא להמשיך הסכם הליסינג ביחס לרכב המשמש את אביה לצרכי חברת הבת.המשיב מנצל את הימשכות ההליכים בתביעה וכן את הכוח הניהולי שבידיו כדי לא לחדש את הסכם הליסינג. מעשה זה מהווה שינוי המצב הקיים בחברות וכן קיפוח חדש תוך כדי קיום הליכי ביהמ"ש.3.החלטההצדדים לא ביקשו את חקירת המצהירים ולכן ניתנת ההחלטה על סמך כתבי הטענות שהוגשו על ידי הצדדים.כפי שעולה מהבקשה מדובר, למעשה, בבקשה למתן סעד זמני עד להכרעה בתובענה העיקרית.ככלל, תכלית הענקת סעד זמני היא לשמר את המצב הקיים, על מנת שבעת מתן פסק דין יהיה ביצועו ישים ובר קיימא. כך נקבע, בין היתר, בסעיף 1 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, המגדיר "סעד זמני" כך:"סעד שניתן להבטחת קיומו התקין של ההליך או ביצועו היעיל של פסק הדין, לרבות צו עשה, צו לא תעשה, עיקול, עיכוב יציאה מהארץ, הגבלת שימוש בנכס, תפיסת נכסים, כינוס נכסים זמני, וכל סעד אחר שבית המשפט ייתן, בנסיבות הענין, לפי הוראות פרק כ"ח".כך גם מסביר א. גורן בספרו, סדר הדין האזרחי (התשס"ט), בעמ' 520:"שאיפתו העיקרית של התובע היא להבטיח את ביצועו של פסק הדין כשיינתן. מכאן, שתפקידו של צו זמני הוא להסדיר מצב עניינים שיבטיח את ביצועו של פסק דין סופי שיינתן לאחריו. הסעד הזמני נועד לשמר מערכת נסיבות, הקיימת בעת הגשת התובענה עד למתן פסק הדין, כדי שבהינתן פסק דין לזכות התובע הוא לא יתייצב מול שוקת שבורה".מכאן עולה, כי על הסעד הזמני להלום את נושא התובענה העיקרית (רע"א 8553/07 ‏ג'מאל כתאני נ' עודד שכטר (פורסם בנבו)).במקרה שלפניי, הצדדים אינם חלוקים על העובדה כי החל משנת 2008 הועמד לאב רכב על ידי חברת הליסינג; כי עלויות הרכב מומנו על ידי החברה וכי הדבר נעשה בהסכמת המשיב.עם זאת, אין כל קשר בין הסעד הזמני המבוקש - המשך החכרת הרכב לאב – לבין הסעדים העיקריים הנתבעים על ידי המבקשת בתובענה.הסעדים המבוקשים בכתב התביעה הם הצהרה לפיה מנהל המשיב את ענייניהן של החברות בדרך שיש בה כדי לקפח את זכויות המבקשת; בקשה להעביר את המשיב מניהול החברה; להורות על מינוי מנכ"ל חיצוני לחברות; להורות על מינוי רו"ח חוקר כמבקר פנים; לבטל עסקאות שנעשו עם המשיב 2. לחלופין, מבוקש להורות למשיב לרכוש את מניות החברות המוחזקות על ידי המבקשת.האב אינו צד לתובענה וכך אף לא חברת הבת, אשר על פי הנטען על ידי המבקשת, האב עובד ופעיל בה. האב אף אינו בעל מניות באילו מן החברות או בחברת הבת.לאור זאת, אין בהמשך או חידוש הסכם הליסינג, כמבוקש בבקשה, כדי לשמר מצב קיים ביחסים בין הצדדים לתביעה. כמו כן, אין בחידוש הסכם הליסינג כדי להבטיח בדרך כלשהי את ביצוע הסעדים הסופיים אשר התבקשו בתובענה, אם יינתן פסק דין על פיהם, או כדי למנוע את קיפוחה של המבקשת. על כן, אין מקום להיעתר לבקשה. 4.סיכוםהבקשה נדחית.המבקשת תישא בהוצאות המשיבים ובשכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 3,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד מועד התשלום בפועל. ניתנה היום, י"ב אלול תשע"ו, 15 ספטמבר 2016, בהעדר הצדדים. 

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: