ת"א 6314-08-16 עירית טמרה נ' מועצה מקומית שעב

בפני בקשת הנתבעת למחיקת התביעה על הסף וזאת לאור הטענה כי התובעת לא פעלה על פי הנחיית היועץ המשפטי לממשלה 6.1200 מיום 6.3.03 ולא מיצתה את ההליכים בפני הממונה על המחוז במשרד הפנים, קודם הגשת התביעה הכספית נגדה.

דין הבקשה להידחות.

ראשית, הלכה פסוקה היא שהשאלה האם יש למחוק תביעה על הסף נבחנת על פי העובדות המתוארות בכתב התביעה, האם במידה ותוכחנה, יש בהן כדי לזכות את התובע בסעד אותו הוא מבקש (ראה: ע"א 35/83 חסין נ' פלדמן, פ"ד לז (4) 721). בענייננו, טוענת התובעת בסעיף 16 לכתב התביעה, כי אכן פנתה לממונה על המחוז וביקשה להסדיר את העניין. הנה כי כן, ככל שההנחיה חלה על ענייננו, לטענת התובעת היא פעלה על פיה. בהקשר זה יש להפנות תשומת הלב לסעיף 2(ד) להנחיה הקובע לגבי תביעות המדינה, כי משעברו 30 יום מהפניה אל הממונה על המחוז, ניתן לפתוח בהליכים משפטיים.

שנית, ספק בעיני האם בכלל חלה ההנחיה על ענייננו. ההנחיה עוסקת בתביעות שבין המדינה לרשות מקומית ולא בין רשויות מקומיות לבין עצמן. די להיווכח בכך, הן מכותרת ההנחיה ("התדיינות בין המדינה לבין רשויות מקומיות") והן מהוראות ההנחיה עצמן שאינן מדברות כלל על תביעה בין רשויות מקומיות לבין עצמן, כבענייננו.

שלישית, גם אילו חלה ההנחיה על ענייננו, וגם אם הופרה, איני סבור כי יש בכך כדי להביא למחיקת התובענה על הסף. אמנם, אין ספק כי רשויות המדינה, ובכלל זה הרשויות המקומיות, כפופות להנחיותיו של היועץ המשפטי לממשלה (ראה: עע"מ 6145/12 עירית נצרת עילית נ' הרטמן [ניתן ביום 13.1.2013]; בג"צ 4445/02 מור נ' ראש עירית הרצליה, פ"ד נו (6) 900). יחד עם זאת, אין פסיקת בית משפט עליון בשאלה האם הפרתה של הנחייה 6.1200 מצדיקה מחיקת ההליך המשפטי על הסף. בשאלה זו נתגלעה מחלוקת בפסיקת בתי המשפט המחוזיים והשלום. יש שסברו כי אכן, די בכך כדי למחוק את ההליך (ראה: ה"פ (נצ') 34476-04-15 מועצה מקומית ראש פינה נ' מדינת ישראל – משרד הביטחון [ניתן ביום 8.6.2016]), ויש שסברו כי לאור חשיבותה של הזכות החוקתית לגישה לערכאות, אין לסלק את ההליך על הסף (ראה: תא"ק (מרכז) 60097-05-12 מדינת ישראל – משרד הביטחון נ' המועצה האזורית הערבה התיכונה [ניתן ביום 18.5.2014]; ת.א. (מרכז) 4450-09-07 המועצה המקומית באר יעקב נ' מדינת ישראל – משרד הביטחון [ניתן ביום 20.1.2010]; ת.א. (שלום חדרה) 2036/00 עירית אור עקיבא נ' מדינת ישראל – משרד הבריאות לשכת הבריאות הנפתית חדרה [ניתן ביום 31.7.2003]. אני מבקש לצרף קולי לגישה האחרונה.

הלכה פסוקה הינה, שבהיות זכות הגישה לערכאות בגדר זכות חוקתית, שלילה או הגבלה של זכות זו מחייבת לשון חקיקתית ברורה (ראה: בג"צ 2171/06 כהן נ' יו"ר הכנסת [ניתן ביום 29.8.2011, בסעיף 19 לפסק הדין]; ע"א 3115/93 יעקב נ' מנהל מס שבח מקרקעין חיפה, פ"ד נ (4) 549, 559-560 (1997)). זאת ועוד, פגיעה בזכות יסוד מחייבת חוק ולא הנחייה מנהלית (ראה: בג"צ 5936/97 לם נ' מנכ"ל משרד החינוך, התרבות והספורט, פ"ד נג (4) 673, 683-685). גם הגישה ככלל, לגבי אי מיצוי הליכים בטרם הגשת תביעה כספית כנגד הרשות (להבדיל מהליך מנהלי נגד הרשות), אינה דחייה על הסף, אלא שלילת הוצאות וכיוצ"ב (ראה: עע"מ 2978/13 מי הגליל – תאגיד והביוב האזורי בע"מ נ' יונס [ניתן ביום 23.7.2015]. לפיכך, יכול ותהיינה השלכות לאי מילוי הנוהל, למשל שלילת הוצאות, או פעולה כנגד פקיד הרשות במישור המשמעתי, אך לא סילוק על הסף.

זאת ועוד, אכיפת דרישה למיצוי הליכים הינה כאשר ישנו סיכוי כי הרשות הנוגעת בדבר תפעל כדרישת הפונה. כאשר אין סיכוי שכזה, לא תאכף דרישה זו. זו גם הגישה במשפט המשווה (Koyabe and Others v. Minister for Home Affairs and Others, 2010 (4) SA 327; McCarthy v. Madigan, 503 U.S. 140 (1992);(McKart v. United States, 395 U.S. 185 (1969). עיון בכתב ההגנה מגלה כי הנתבעת שוללת אף את תוקף ההסכמים הנטענים כלפיה. בנסיבות אלה איני סבור כי יש להעמיד לתובעת לרועץ את חובת מיצוי ההליכים.

לאור כל האמור הבקשה נדחית. הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות משפט בגין הגשת הבקשה בסך 1,500 ₪.

ניתנה היום, י"ט חשוון תשע"ז, 20 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: