ת"א 6310-11-09 מטר נ' מובילי זכוכית לישראל בע"מ ואח'

לפניי תביעה לפיצויים בשל נזקי הגוף שנגמרו לתובע, לטענתו, בעקבות מעורבותו בתאונת דרכים, שאירעה ביום 29.8.08.

1.בדיון שהתקיים ביום 7.11.13, הגיעו הצדדים להסכמה דיונית, אשר קיבלה תוקף של החלטה, לפיה הנתבעות מודות בנסיבות אירוע התאונה, כפי שתוארו בתצהירי העדות ראשית מטעם התובע, ולא קיימת מחלוקת בשאלת הכיסוי הביטוחי והמחלוקת היחידה הינה בשאלת סיווג התאונה כתאונת דרכים כהגדרת מונח זה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "החוק").

2.נסיבות התרחשות התאונה תוארו ע"י התובע בסעיף 7 לתצהירו:

"ביום 29.08.2008 בשעה 14:45 לערך או בסמוך לכך עת עסקתי בעבודת סיכה במשאית ותוך כדי הנעת המנוף של המשאית באמצעות הכח המיכני, נלכדה אצבע מס' 2 של כף ידי השמאלית (הדומיננטית) בין המשאית למנוף, נפלתי מהמשאית ונחבלתי בחלקי גופי השונים לרבות ובמיוחד אצבע מס' 2 של כף ידי השמאלית" (להלן: "התאונה")

3.התביעה הוגשה נגד נתבעות 1 ו-2: הבעלים או המחזיקים של המשאית הפוגעת והמבטחת של אותה משאית, ונגד נתבעות 3 ו-4: המעסיקה של התובע והמבטחת אותה בביטוח אחריות מעבידים.

4.מטעם התובע, ובהתאם להסדר הדיוני, הוגשו תצהירי עדות ראשית, ללא חקירת המצהירים: תצהיר התובע, תצהירים מטעם שני עדי ראיה שנכחו במקום התאונה במועד התרחשותה: מוחמד סרחאן ואדמון טורעאני, וכן תצהיר אביו של התובע, גסאן מטר שנכח במשרדי נתבעת 3 יחד עם אחיו, ותצהיר של העד הרביעי, מנהל נתבעת 3, עדנאן מטר.

מטעם הנתבעות לא היו כל עדים. בהסכמת הצדדים צורפה לסיכומי הנתבעות 3-4, עדותו של נהג המשאית, בסאם אחמד סלימאן, שנגבתה על ידי חוקר מטעמן.

האם התאונה עונה על הגדרת "תאונת דרכים" בחוק

5.לטענת התובע, התאונה מהווה "תאונת דרכים" וזאת לאור תחולת החזקה המרבה שבסעיף 1 לחוק, בדבר ניצול הכוח המיכני, שכן התאונה אירעה עקב ניצול הכוח המיכני של המשאית כשנזק הגוף אשר נגרם לתובע מצוי בתחום הסיכון שיצר השימוש במשאית לשם ייעודו הלא תעבורתי. עוד טען התובע, כי עת אירעה התאונה, המשאית לא שינתה את ייעודה המקורי כפי שנקבע בחזקה המרבה.

6.מנגד, לטענת נתבעות 1 ו-2, התאונה אינה מהווה "תאונת דרכים", שכן בנסיבות המקרה, התאונה אירעה בתוך שטח המוסך של נתבעת 3, התובע עלה על המשאית החל לגרז את המנוף מהצלחת מלמטה וביקש מהנהג לסובב את המנוף שמאלה וימינה כדי לגרז את המנוף מהצלחת ותוך כדי הזזת המנוף אצבע ידו נפגעה מהצלחת. על כן, הואיל ומדובר בטיפול, להבדיל מתיקון, שאינו קשור לייעוד המקורי של המשאית, ייעוד תחבורתי, אין תחולה לחזקה המרבה. מה גם, לא הוכח כי הייעוד המקורי הלא תעבורתי הינו השימוש במנוף של המשאית ואם המנוף אכן היה חלק מאותו ייעוד מקורי לא תעבורתי. נתבעות 1 ו-2 הוסיפו וטענו, כי גם אם נניח כי המנוף היה בזיקה לייעוד הלא תעבורתי של המשאית, במועד האירוע, הפעולה שנעשתה לא הייתה בזיקה לאותו ייעוד.