היקרי נ' קירשנברג

1.לפניי תביעה על סך 1,750,000 ש"ח שהוגשה נגד עורכת-דין, בטענה שזו הפרה את חובותיה והתרשלה בייצוג התובעים בעסקת מקרקעין.

2.התובעים הם קרובי משפחה (מר יהודה היקרי, אדריכל במקצועו, וגב' דורית בשן הם אחים; גב' הדס היקרי ומר אופיר בשן הם בני זוגם בהתאמה; מר ינון היקרי וגב' מרים היקרי הם ההורים). על-פי הנטען בכתב התביעה, ביום 16.10.2010 פנו התובעים לנתבעת לשם שכירת שירותיה בקשר לעסקת מקרקעין. מהות העסקה היא רכישת קרקע חקלאית סמוך לכפר הס, מתוך ציפייה כי ייעודה ישונה והקרקע תופשר לבנייה. על-פי הנטען, ניתנה לתובעים הבטחה מפורשת כי יעוד הקרקע ישונה בתוך ארבע עד חמש שנים. בין התובעים לבין הנתבעת לא נכרת הסכם שכר-טרחה בכתב, והוסכם שישולמו לנתבעת סך של 8,000 ש"ח בתוספת מע"מ. שלושה ימים לאחר מכן, ביום 19.10.2010, חתמו התובעים על הסכם המכר. אין חולק כי הסכם המכר נחתם במשרדיו של משרד עורכי-הדין נשיץ, ברנדס ושות', וכי הנתבעת ליוותה את התובעים לפגישה זו. בתצהיריהם טענו מר יהודה היקרי וגב' הדס היקרי כי הייתה זו הפעם הראשונה שפגשו בנתבעת.

מן המסמכים שלפניי עולה כי הקשר עם הנתבעת נוצר באמצעות מר ירון לוקר, שהיה בעת הרלוונטית נשוי לגב' נעמה לוקר הראלי (עד גירושיהם), שהיא אחותם של התובעים מר יהודה היקרי וגב' דורית בשן. גם מר ירון לוקר וגב' נעמה לוקר הראלי חתמו על הסכם לרכישת קרקע בפרויקט באותו המעמד יחד עם התובעים, אולם בחרו שלא להצטרף לתביעה זו.

לדברי התובעים, לאחר שנכרת ההסכם וסמוך לאחר תחילת המהלכים שנדרשו לשינוי יעוד הקרקע, החלו להיערם קשיים בנושא. לטענת התובעים התחוור להם כי פרטים מהותיים לא הובאו לידיעתם, למשל, כי הקרקע אינה שייכת לכפר הס, כי קיימת התנגדות רחבה לשינוי יעוד המקרקעין, ולמעשה, הסתבר להם כי אין סיכוי שתתממש מטרת העסקה בדבר הפשרת הקרקע לבנייה.

לטענת התובעים, רשלנות הנתבעת והפרתה את חובת הנאמנות המוטלת עליה, הן שגרמו לנזקיהם בשל אותה עסקה כושלת. בכתב התביעה מייחסים התובעים לנתבעת רשלנות במישורים שונים. בין היתר, לטענתם, הנתבעת לא הסבירה להם כי מטרת העסקה בדבר הפשרת הקרקע לבנייה ככל הנראה לא תושג ולא הסבירה להם את הסיכון הרב הטמון בעסקה. זאת הגם שלדבריהם הנתבעת ידעה או הייתה צריכה לדעת כי התובעים יסמכו עליה בנוגע לאפשרות לשינוי יעוד הקרקע. בתצהיריהם גם טענו התובעים כי הנתבעת לא ביצעה בדיקות הנוגעות לאפשרות לשנות את יעוד הקרקע.

כאמור, התובעים חתמו על הסכם המכר בחודש אוקטובר 2010. הפנייה הראשונה של התובעים לנתבעת שבה העלו את טענותיהם כלפיה נערכה למעלה משבע שנים לאחר מכן. ביום 15.11.2017 שלחו התובעים לנתבעת מכתב, שבו נרשם בקצרה יחסית כי הנתבעת התרשלה כלפי התובעים וכי עליה לפצותם בסך של 750,000 ש"ח. בתשובה ששלחה הנתבעת לתובעים ביום 21.11.2017 הלינה כי מכתבם אינו מפורט וכי זו הפעם הראשונה שהם פונים אליה בנושא. על כן שלחו התובעים לנתבעת ביום 24.11.2017 מכתב מפורט יותר, ובו גם העמידו את דרישתם לפיצוי על סך של 1,750,000 ש"ח (התכתובות צורפו כנספחים נ/6 ו-נ/7 לכתב התביעה). התביעה הוגשה ביום 28.11.2017.

3.בכתב התביעה מצוינים הדברים הבאים:

"29. יוער כי בסמוך לגילויי הנזק אשר נגרם, פנו התובעים ביחד עם שאר חבריי קב' הרכישה לשם קבלת יעוץ וייצוג משפטי ופעלו בהתאם לייעוץ אשר קיבלו לשם מימוש זכויותיהם ולרבות לשם צמצום הנזק תוך ניסיון להשבת המצב לקדמותו וקבלת שיפוי בגין הנזקים שנגרמו להם בפועל.

30. למרבה הצער, אף כי הושגה התקדמות לא מבוטלת במישור המשפטי באשר לצמצום הנזק, למעשה ונכון לכתיבת שורות אלו נותרו התובעים אל-מול שוקת שבורה, כאשר בפועל לא צמצמו את הנזקים. ודוק – בשל תניית סודיות החלה עליהם, בשלב זה לא מצורפות אסמכתאות, אשר ככל ויידרשו לכך, יעתרו התובעים בבקשה מתאימה לצירוף אסמכתאות אלו גם בהליך דנן וזאת: בזמן, במקום ובאופן המותר להם עפ"י כל דין" (וראו גם בניסוח דומה, סעיף 5 לכתב התביעה).

כפי שהתברר בהמשך, במשך הזמן שחלף מכריתת הסכם המכר ועד הגשת התביעה דנא, הם הגישו, ניהלו והביאו לכדי סיום תביעה קודמת בקשר לאותה עסקת מקרקעין בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, כשהם חלק מקבוצה של 53 תובעים (ת"א 38575-03-12; ולהלן – ההליך הקודם או התביעה הקודמת). דבר קיומה של התביעה הקודמת לא צוין במפורש בכתב התביעה, אלא צוינו בו הדברים שהובאו לעיל וכפי שהובאו. בכתב התשובה טענו התובעים כי הם לא היו רשאים להזכיר את דבר קיומה של אותה תביעה קודמת בשל תניית סודיות בהסדר הגישור שנעשה בסיומה.