ת"א 62880-11-14 בורשט-רייס נ' רייס

1.להלן החלטתי בבקשת הנתבעת לפריסת הסכום בו חויבה במסגרת פסק הדין לתשלומים והפקדתו לחשבון שנפתח בהתאם להחלטת בית משפט לענייני משפחה וכן להוספת תצהיר לתמיכה בבקשתה בנדון.

2.שקלתי מכלול טענות הצדדים, ולא מצאתי להיעתר לבקשה לפריסת הסכום שנפסק לתשלומים או הפקדתו בחשבון שנפתח בהתאם להחלטת בית משפט לענייני משפחה.

3.משניתן פסק דין בתביעה, סיים בית המשפט את מלאכתו.

אמנם נכון, בהתאם לסעיף 81 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ''ד – 1984, בית המשפט מוסמך לתקן טעות שנפלה בפסק הדין, אולם במקרה דנן אין עסקינן בטעות כאמור ואף אין כל טענה בנדון.

4.למעלה מהצורך, גם לגוף העניין אין כל מקום להיעתר לבקשה לפריסת תשלומים.

הבקשה לפריסת תשלומים מבוססת על טענות עובדתיות ביחס למצבה הכלכלי של הנתבעת, וזאת מבלי שהיא טרחה לצרף כל אסמכתא בנדון או לכל הפחות תצהיר לתמיכה באותן טענות. ודוק, התצהיר שהנתבעת מבקשת להגישו במסגרת בקשה מס' 16 אינו מרפא את הפגם הואיל ואין בו פירוט ממצה ביחס למצבה הכלכלי של הנתבעת אלא אך ורק התייחסות לעניין הרכב והבית שבבעלותה, וגם זאת מבלי שצורפה כל אסמכתא לתצהיר.

5.באשר לבקשה להפקדת הסכום שנפסק לחשבון שנפתח בהתאם להחלטת בית משפט לענייני משפחה, אוסיף ואומר כי לא שוכנעתי כי הדבר יקל במאומה על הגשת בקשות לשחרור כספים מאותו חשבון, ומכל מקום אין מדובר בטעם מספיק לשינוי הוראות פסק הדין ואשר ניתן על סמך הסכמות אליהן הגיעו הצדדים.

6.לאור מכלול הנימוקים לעיל, הבקשות שבכותרת נדחות בזאת. כתוצאה מתחייבת, החלטתי מיום 17.9.17 לפיה עוכב ביצוע פסק הדין, מבוטלת בזאת.