ת"א 62818-06-15 בכר נ' ברקן אגודה שיתופית להתיישבות קהילתית ואח'

לפניי בקשה לסילוק התביעה על הסף נגד הנתבעים 6-2 בשל היעדר יריבות.

מבוא

1. התובעת, עורכת דין במקצועה, במקור חברת האגודה בישוב ברקן, בעלת שליטה ומייצגת חברה יזמית (מ.י. שחם נדל"ן בע"מ) בהליכים משפטיים שונים המתנהלים בין האגודה השיתופית לבין החברה ואשר נוגעים להסכם בנייה ושיווק בתים בהרחבה של היישוב.

2. הנתבעת 1 היא אגודה שיתופית המנהלת את הישוב ברקן. הנתבעים 6-2 הם חברי וועד וחברי מזכירות בישוב.

3. עניינה של התובענה שלפנינו, פיצוי ללא הוכחת נזק ע"ס 50,000 ₪ בטענה כי מכתב שפורסם ע"י "מזכירות ברקן" באתר האינטרנט של הישוב (להלן: "ברקן" או "הישוב"), מהווה לשון הרע כלפי התובעת.

4. הנתבעים הכחישו כי תוכן המכתב מהווה לשון הרע ("אמת דיברתי"), טענו כי הפרסום היה אמת למעט טעות סופר שייחסה תיקי הוצל"פ שנפתחו נגד חב' שחם שהתובעת היא בעלת המניות ובאת כוחה, ולא נגד התובעת באופן אישי. (ס' 36 לכתב ההגנה). עוד טענו כי מדובר בזוטי דברים ובכל מקרה, אם ייקבע שמדובר בלשון הרע, עומדת להם הגנת תום הלב שבחוק איסור לשון הרע תשכ"ה-1965.

5. נתבעים 2-6 טענו למחיקת התביעה נגדם על הסף, באשר הם נושאי משרה אצל נתבעת 1, הפרסום הוא של האגודה –נתבעת 1 – ישות משפטית נפרדת, לא נטען ל"הרמת מסך" בכתב התביעה, אלא במסגרת כתב התשובה לבקשה הנוכחית, בדרך זו מבקשת התובעת לעקוף את הצורך בתיקון כתב תביעה, אין לאפשר "הרחבת חזית" אסורה שכזו, מעבר לסיכוי הקלוש כי הרמת מסך אפשרית ותיעשה במקרה זה.

   דיון והכרעה

6. כידוע, היענות בית המשפט לבקשה למחיקת התביעה על הסף, בהתאם לתקנה 100 לתקנות סדר הדין האזרחי-1984 (להלן: תסד"א) נעשית בצמצום ונבחנת על פי כתב התביעה. א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה תשיעית, 2007) 167 מבאר: "הנחיה כללית, שיש לראות בה את המדיניות השיפוטית הרצויה, היא כי מחיקת תובענה או דחייתה על הסף הן בגדר אמצעים הננקטים בלית ברירה. די בכך שקיימת אפשרות, אפילו קלושה, שעל-פי העובדות המהוות את עילת התביעה יזכה התובע בסעד שהוא מבקש, כדי שהתביעה לא תימחק בעודה באיבה."