ת"א 62710-06-15 נוף ואח' נ' טיקוצינסקי ואח'

לפני בקשה לביטול פסק דין שניתן ביום 9/3/16 כנגד הנתבעים 1-2 בהעדר הגנה (להלן: "המבקשים"), ולאחר שב"כ התובעים הציגה אישורי מסירה כדין. פסק הדין שניתן, אוסר על הנתבעים 1-2 לקיים במבנה נשוא התביעה ברח' השורה 8 ברמת גן, קייטנה או עסק שהוא גן ילדים, צהרון, מועדונית, חוגים אחרים וכל עסק אחר, ללא היתר מתאים מהרשות המקומית. בנוסף, ניתן צו האוסר על הנתבעים 1-2 פעילות היוצרת רעש, ריחות או מטרד אחר לשכנים. הנתבעים 1-2 חויבו בהוצאות התובעים בגין אגרת בימ"ש ושכ"ט עו"ד. במסגרת החלטתי בדיון, התובעים והנתבעים 3-4 הופנו לגישור בפני עו"ד אביבית הופמן וייטמן, ובמקביל, הוריתי על הגשת תצהירים.

יצוין כי הבקשה לביטול פסק דין הוגשה לאחר שניתנה הארכת מועד להגשתה, בהחלטתי מיום 9/5/16, בה ציינתי כי הוצאות הבקשה להארכת מועד יילקחו בחשבון במסגרת ההחלטה בבקשה לביטול פסק דין.

התובעים הגיבו לבקשה והתנגדו לביטול פסק הדין, בטענה שהנתבעים 1-2 לא הסבירו בבקשתם מדוע סברו שהם פטורים מהגשת כתב הגנה, וכן לא הסבירו מהן טענות ההגנה שלהם.

משהמבקשים השיבו לתגובה, ניתנת החלטתי זו.

ניתן לבטל פסק דין שניתן במעמד צד אחד בשתי עילות: ביטול מתוך חובת הצדק וביטול מכוח שיקול-דעתו של בית המשפט. מקום בו נתן בית המשפט פסק דין כשנפל פגם בהליך, קמה לו עילת ביטול מתוך חובת הצדק. במקרה כזה בית המשפט אינו שוקל אם ההחלטה שניתנה הינה נכונה, לגופו של עניין. לעומת זאת, מקום שבית המשפט מתבקש לבטל פסק דין שניתן במעמד צד אחד, כשהמבקש זומן לדין ולא נפל פגם בהמצאה, דבר הביטול נתון לשיקול-דעתו של בית המשפט. בבואו להפעיל את שיקול-דעתו, האם הביטול עשוי להצמיח לו תועלת, היינו האם יש בפי המבקש הגנה בפני התובענה (ראה ע"א 5000/92 בן-ציון נ' גורני, פ"ד מח(1) 830, 835-836). בנוסף, יבחן בית המשפט את הבקשה לאור זכות הפניה לערכאות.

ראשית ומשהמבקשים מודים בקבלת כתב התביעה, עסקינן בביטול מכוח שיקול דעת בית המשפט.

בהתייחס לסיבות שבעטיין לא התגוננו המבקשים, נטען בבקשה, כי כאשר המבקשים קיבלו לידם את כתב התביעה, ולאחר שעיינו בו, הם הבחינו שקיימים בכתב התביעה שני סעיפים בלבד הרלוונטיים להם, והטענות המופיעות בהם הן טענות עובדתיות שאין עליהן כל מחלוקת. לטענתם, יתר הטענות בתביעה מופנות כלפי הנתבעים 3-4, כמארגני הפעילות במקום. לפיכך, סברו בתום לב, כי הם "נתבעים פורמליים", ולכן אינם מחויבים להגיש כתב הגנה. לעצם העניין, טוענים המבקשים כי הם מצטרפים לטענות ההגנה של הנתבעים 3-4.

עיון בכתב התביעה מראה שאכן, התביעה כנגד המבקשים נובעת מהיותם הבעלים הרשומים של המבנה נשוא התביעה. בסעיף 7 לכתב התביעה נטען, כי לתובעים נודע שבכוונת הנתבעים 3 ו-4 לקיים במהלך חופשת הקיץ קייטנה במבנה, בידיעת המבקשים ובהסכמתם. לטענת התובעים, אין בידי הנתבעים 3-4 היתרים ורישיונות להפעלת קייטנה וצהרון במבנה, ובנוסף, הפעלתם מהווה מטרד לשכנים. מכאן, שלמעשה, טענת התובעים כלפי המבקשים היא שהם, כבעלי הנכס, מאפשרים את הפעלתו כקייטנה וצהרון באופן האמור, בכך שהם משכירים את הנכס לנתבעים 3-4.