אבולעפיה נ' ישראל ואח'

לפניי תביעה לסילוק יד שהגיש התובע כנגד שכניו בנחלה סמוכה בכפר קיש. עוד עתר התובע לקבלת סעד של השבת מצב לקדמותו וכן למניעת מעשים הגורמים למטרדים.

רקע עובדתי

1. התובע הינו בעל הזכויות והמחזיק במשק מס' 53 בכפר קיש, מושב עובדים להתיישבות. את הזכויות רכש התובע מגב' נורית ברמן בהתאם להסכם מיום 11.7.2013 (להלן: "הסכם הרכישה").

2. הנתבעים הם בעלי הזכויות והמחזיקים מזה עשרות שנים במשק מס' 54 שגובל במשק של התובע. לפני שהועבר לנתבעים היה משק 54 שייך לדודו של הנתבע 1, מר שמעון אדלר (להלן: "הדוד"). בשנות ה-60 במאה הקודמת בנה הדוד סמוך לגבול עם משק 53 (משק התובע כיום) , בסיוע של הסוכנות, רפת, סככות ומכון חליבה. הנתבעים קיבלו את הנחלה בירושה והמשיכו לאורך עשרות שנים להתגורר במשק ולהפעיל את הרפת.

3. בין הדוד ולאחר מכן הנתבעים ובין לבעלים הקודמים של משק התובע , משק 53 (משפח' תבורי/ברמן) היו יחסי שכנות טובים. מתוך הבנה כי בשני המשקים (כמו במשקים נוספים בישוב) נבנו מבנים שפולשים למשק השכן ומתוך רצון לשמור על המבנים, הוסכם ביניהם כי אף מבנה לא ייהרס וכי הגבולות בין המשקים יתוקנו ויותאמו למצב בשטח.

4. במסגרת הרפורמה ברפתות בשנת 2006 משרד החקלאות והמשרד לאיכות הסביבה דרשו מהנתבעים להגביה את הסככות של הרפת לגובה של 6.5 מטר. בהתאם, בשנת 2007 הם הגביהו והגדילו אותן.

5. בשנת 2008 החליט ועד האגודה במושב על תכנון תב"ע חדשה למושב שמטרתה להסדיר את הגבולות בין המשקים ובינם לבין השטחים הציבוריים כדי לפתור את סוגיית הפלישות. התב"ע החדשה אושרה ביום 13.5.2015 . בהתאם לתוכנית נקבעה באזור החקלאי על קו הגבול בין המשק של התובע למשק של הנתבעים זיקת הנאה למעבר כלי רכב חקלאיים עם זכות מעבר שווה לשני המשקים. כפי שיפורט להלן, עיקר הפלישה שבבסיס התביעה הינה בשטח הדרך האמורה.

    

   תמצית טענות התובע

6. התובע טוען כי הנתבעים פלשו לשטח המשק שלו תוך פגיעה בזכויותיו הקנייניות באמצעות בניית סככות, מבנה בטון ושוחת ביוב שמשמשים אותם להפעלת הרפת. לאורך השנים הרחיבו הנתבעים את הסככות בניגוד להיתר הבניה שניתן להם וגם לא פעלו להרוס שטחים שחורגים מגבולות המשק שלהם וסומנו להריסה במסגרת ההיתר.